כבר מגיל צעיר אנחנו כבני אדם מתמודדים עם בעיות גדולות כקטנות. ספרים בנושא פתרון בעיות, בהם הגיבורים חווים תהליך של התפתחות והצלחה, מציגים בפני הילדים אופני התמודדות שונים ויכולים להעניק השראה וכיווני חשיבה חדשים לפתרון בעיות באופן עצמאי, או חברתי.
האיורים הם חלק בלתי נפרד מהספר ומשלימים פרטים שלא תמיד כתובים בסיפור. למשל, הקוביות שאיתן בונה טיילור, שמופיעות באיור בלבד. אילו עוד פרטים גיליתם דרך האיורים? לפעמים, כדאי לנסות לקרוא סיפור "מחדש" דרך האיורים שבו, ולבדוק מה עוד אפשר לגלות בו.
לפעמים, דברים שהשקענו בהם זמן ומחשבה מתפרקים או לא מצליחים לנו. אפשר לשוחח על כך ולשאול – קרה לכם פעם דבר דומה, כמו לטיילור? איך הרגשתם? כשאתם עצובים או מתוסכלים – מה עוזר לכם? לאילו מהחיות שבספר הייתם קוראים לעזרה?
בעזרת תרגילי הקשבה אפשר לחדד את החושים ולשים לב לדברים חדשים: נסו לדבר כשאתם יושבים גב אל גב ולאחר מכן פנים אל מול פנים, ונסו לראות איך הרגשתם בכל אחת מהפעמים. תרגיל נוסף: עצמו עיניים למשך דקה, בשקט מוחלט, ונסו רק להקשיב לקולות סביב. בתום הזמן ספרו מה שמעתם.
איך נראית בת היענה כשהיא טומנת את ראשה בחול? מה עושה הפיל עם החדק שלו כשהוא נזכר? ואיך כועס הדוב? נסו לחקות כל אחת מהחיות שבספר לפי התנועה, הקול והפתרון שהיא מציעה.
*עמידה על המסרים הגלויים והסמויים בסיפור – אומנם הסיפור מורכב ממשפטים קצרים ופשוטים, אך טומן בחובו מסרים וערכים שכדאי לעמוד עליהם ולהבהיר אותם במפגשים החוזרים עם הספר.
*מורפולוגיה – הסיפור חושף את הילדים למגוון הטיות של בניינים, דבר שמקדם את היכרותם עם תבניות שונות של פעלים ומאפשר הפנמה של דפוסים שפתיים. נפגוש את ההטיות האלה:
נדבר-לדבר-דיבר;
נצעק-לצעוק-צעק;
להיזכר-נזכר; נצחק-צחק;
נזרוק-לזרוק; נתחבא-להתחבא.
*ניצני קריאה – האיורים משולבים בין שורות הטקסט באופן שמאפשר קשר ישיר בין האירועים למלל. ילדים צעירים שטרם רכשו את מיומנות הקריאה יכולים להיעזר בכך כקביים שבעזרתם ינסו ואף יצליחו לספר את הסיפור באופן עצמאי.
יֶדע עולם הסיפור חושף את הילדים למרכיבים מתוך סוגת המשל. הסופרת מאנישה את הדמויות ומייחסת להן תכונות המקובלות בסוגה זו.
הסיפור מזמן לילדים סיטואציה קרובה לעולמם שהם יכולים להזדהות איתה.
דרך ההתרחשות בסיפור הילדים מפתחים מוּדעות לנטיות שמובילות להתנהגות מסוימת מוכרת והכרה בהן.
הם מגלים דרכי התמודדות שונות עם לחץ הנובע מחוסר הצלחה ומאכזבה.
מיומנויות בין-אישיות
*מודעות חברתית – דרך התנהגותו של הארנב הילדים למדים על אמפתיה לאחר ועל גילוי הבנה למצוקה שלו.
הם לומדים לסייע באמצעות הקשבה, שהייה מכבדת ויצירת קִרבה ותמיכה בעדינות ובהתאמה לעומד מולם.
*התנהלות חברתית אומנם הדמויות בסיפור אינן מצליחות לסייע לילד, אך הילדים בכל זאת למדים על התנהלות חברתית המבוססת על עזרה ועל אכפתיות.
עזרה הדדית – הסיפור מציג לפני הילדים מערכות חברתיות המבוססות על אמון, על אכפתיות ועל רצון לסייע לאחר השרוי בצרה.
אהבת הספר וחדוות הקריאה – הסיפור מאפשר הזדהות עם הגיבור המתמודד עם קשיים שהילדים יכולים להזדהות עימם. נוסף על כך האיורים של המאיירת, שהיא גם הסופרת, מצליחים להעביר את קשת הרגשות של הדמויות ולעורר גם אצל הקוראים הצעירים עניין וריגוש.
בספר מוצגת התמודדות עם תסכול ועצב כאשר משהו נהרס או לא מסתדר כפי שתכנַנו, מצב המוכר לילדים מהגן או מהבית. הילדים יכולים להזדהות בקלות עם התחושה ולהרגיש שהם לא לבד בחוויה.
כפי שכל חיה בסיפור נותנת עצה משלה לטיילור, כך לכל ילד יש דרכי התמודדות משלו. בעזרת הספר אפשר לסייע לילדים להכיר טוב יותר את הדרכים שעוזרות להם להתמודד ואולי להיפתח לדרכים נוספות.
הארנב שבסיפור מציע לילד הקשבה. כאשר ילדים גדלים, הם מפתחים את היכולות החברתיות והרגשיות שלהם. היכולת להקשיב או לבקש הקשבה היא אחת מהן, ויש לה תפקיד חשוב בהתפתחות. הקשבה אמיתית מאפשרת טיפוח רגישות, מודעות לסביבה ואמפתיה.
לאחר הקריאה הראשונה כדאי לשאול שאלות שמסייעות להבנת הרצף הסיפורי: "מה טיילור בנה?"; "מה קרה למבנה שלו?"; "אילו חיות הוא פגש?; "מה הציעו החיות לטיילור?"; "מה עשה הארנב?"; "מה עשה טיילור לאחר שהארנב הקשיב לו?.
שיח רגשי – "איך טיילור הרגיש כשהכול התרסק?"; "איך האיורים עוזרים לנו להבין זאת?"; "למה, לדעתכם, לא היה לו חשק לעשות שום דבר עם אף אחד?"; "למה הוא לא קיבל את העצות שהחיות נתנו לו?"; "מה הציע הארנב לטיילור?"; "במה ההצעה שלו שונה מהצעותיהן של החיות האחרות?" "איך טיילור הרגיש כשהארנב ישב לידו והקשיב לו?"
שיח המקשר את העלילה לחיי הילדים – "קרה לכם פעם מקרה דומה למקרה של טיילור?" איך הרגשתם? מה רציתם לעשות כשזה קרה? מה עשיתם? מה עזר לכם? האם אחד מהרעיונות שהחיות הציעו לטיילור היה יכול לסייע לכם?"; "מה הכי עוזר לכם כשקשה לכם? במי אתם נעזרים? האם קרה לכם שעזרתם למישהו?"
הקשבה – "מה זה להקשיב?"; "איך אתם מרגישים כשמקשיבים לכם?"; "איך אתם מרגישים כשאתם מקשיבים לאחרים?"; "איך הקשבה יכולה לעזור?"; "למה קל להקשיב?"; "למה קשה להקשיב?"
אפשר להכין בובות יד בצורת ארנב או חיה לבחירת הילדים. כל בובה תהיה "בובת הקשבה". הילדים יוכלו לעטות אותה בעצמם על היד ולספר לה איך הם מרגישים, או להזמין חבר לעטות את הבובה ולהקשיב.
רעיונות לאופן היצירה של הבובה תוכלו למצוא בעמוד הספר בפינטרסט של ספריית פיג'מה.
טיילור, גיבור הסיפור, מתנסה בשני אופני בנייה. בפעם הראשונה הוא מוציא חלק אחר חלק מהארגז ומתחיל לבנות. זו בנייה חופשית שמסתכמת בתוצר מרהיב. בפעם השנייה, לעומת זאת, טיילור מתכנן את הבנייה. התכנון משתקף באיור שבו רישום לבן של מבנה. כדאי להתבונן עם הילדים באיורים ולגלות יחד את ההבדל בין שני האופנים.
בעזרת חומרים שונים, כמו כוסות קרטון, קוביות או מגנטים, אפשר להתנסות בבנייה בדרכים השונות. אפשר להציע לילדים מגוון חומרים לבנייה חופשית (כמתואר בתחילת הסיפור) ולשאול אותם: "תרצו לתכנן מראש את הבנייה?" (כמתואר בסוף הסיפור). אם כן, כדאי לתכנן יחד ולדון בפרטים השונים, למשל: "מה יהיה הגודל של מה שתבנו?"; "באילו חומרים תרצו לבנות?"; "באילו צבעים תרצו לבנות?"; "איך כדאי להתחיל כדי שמה שאתם בונים יהיה יציב?"; "האם אפשר לצייר את המבנה המתוכנן ורק אחר כך לבנות? אם כן, למה תזדקקו?".
אפשר לצלם את התוצרים לפני שמפרקים אותם ולתלות את התצלומים בגן או לשלוח אותם להורים.
בשירו "עמדתי לבד ובכיתי" המופיע בספרו "והילד הזה הוא אני", יהודה אטלס מתייחס לסיטואציה דומה. לאחר ההיכרות עם הספר "הארנב הקשיב", פיתוח שיח רגשי והעמקת ההבנה של המסרים הטמונים בסיפור אפשר להכיר לילדים את השיר, לשוחח עליו ולשאול: "איך, לדעתכם, השיר מתקשר לסיפור? "מה דומה ביניהם? במה הם שונים?". בהמשך אפשר לשאול אותם: "מה הדבר שאתם הכי רוצים כשאתם בוכים או עצובים?".
עָמַדְתִּי בַּצַּד וּבָכִיתִי
וְנָזְלוּ לִי דְּמָעוֹת
וְהַדָּבָר שֶׁהֲכִי רָצִיתִי:
שֶׁתַּפְסִיקוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת.
שֶׁלֹּא תִּשְׁאֲלוּ מָה קָרָה
וְלֹא אִם כּוֹאֵב לִי נוֹרָא
וְלֹא תַּגִּידוּ שֶׁזֶּה לֹא הָיָה קוֹרֶה
אִם בִּמְקוֹם לְהִתְרוֹצֵץ
הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא.
כִּי כְּשֶׁאֲנִי בּוֹכֶה לִפְעָמִים
וְאַתֶּם בֶּאֱמֶת רוֹצִים לַעֲזֹר –
רַק תְּחַבְּקוּ אוֹתִי בְּשֶׁקֶט
עַד שֶׁהַכֹּל יַעֲבֹר."
יהודה אטלס (מתוך הספר "והילד הזה הוא אני", הוצאת "כתר")
הסופרת קורי דורפֵלד בחרה להאניש את בעלי החיים ולייחס להם תכונות המופיעות בדרך כלל במשלים ובביטויים. כך, למשל, הפיל מוצג כבעל זיכרון טוב – "זיכרון של פיל"; בת היענה מתחבאת – "לטמון את הראש כבת יענה", ועוד. במפגש חוזר עם הספר אפשר לחזור לתיאורים אלו עם הילדים. הרחבת ידע זה עשויה לסייע להם בעתיד במפגשים עם מְשלים.
יש מקום ציבורי בסביבה שלכם שאתם אוהבים? כשתבקרו בו תוכלו לעצור לרגע ולחשוב מה עושה אותו נעים, איך הוא תורם לסביבה ואיך אפשר לשמור עליו. תוכלו למשל ליזום מבצע ניקיון או טיפוח עם משפחה וחברים.
סבא יאשקה ממציא המצאות מיוחדות כמו מנורת לילה שנכבית כשנרדמים או מצפה ציפורים תת־ימי. אילו המצאות מיוחדות שיסייעו לכם ולאחרים הייתם ממציאים? אפשר לדמיין, לצייר או לבנות מגרוטאות המצאות מיוחדות.
כמו בספינתם של השלפנוצ'ה, גם בבית יש לפעמים בעיות או 'תקלות', שפתירתן מצריכה מאמץ משותף. בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח ולחשוב יחד: באילו מצבים במשפחה אנחנו צריכים לחשוב על רעיון או פתרון? מתי נדרש מאמץ משותף? מתי קורה לנו שאנחנו מבינים שיש בעיה ואנחנו רק מדברים עליה, אך לא מתאמצים למצוא פתרון? ואיזו 'ציפור' עשויה 'להציל' אותנו במקרים אלה?
בסופו של הסיפור, בהיעדר פתרון הולם, מתקבצים "ארבעה שלפנוצ'ה על ארון אחד קטון".
תוכלו לנסות גם אתם להשתעשע ולבדוק – כמה בני משפחה יכולים להתקבץ על שטיחון אחד קטן? על ערסל? או בכל מקום אחר לבחירתכם. נסו לחשוב יחד ולהציע רעיונות ופתרונות יצירתיים שיעזרו לכם באתגר זה.
איזה מין שם מצחיק זה שלפנוצ'ה? יש לכם רעיונות לעוד שמות מצחיקים שכאלה המבולבלינוס? השטותיפולים? אפשר להמציא יחד יצורים דמיוניים ומשעשעים משלכם, לדמיין, לצייר ולצבוע אותם ולהחליט על שם ארוך ומצחיק עבורם.
"בלי מאמץ מיוחד, ככה סתם" –
בספינה של השְלָאפֵנוֹצֶ'ה יש חור. הם מודעים לכך שהמצב בעייתי ומבינים שצריך לעשות משהו בנידון, אך לא עושים שום מאמץ לשינוי המצב (מאמץ מוגדר כאימוץ הכוח, השתדלות להתגבר על קושי).
מאמץ משותף – כשיש בעיה הנוגעת לכולם, אפשר לגייס כוח משותף לחיפוש פתרון ולהתמודד יחד עם הבעיה.
הסיפור, הכתוב בהומור ובקלילות, מייצר הזדמנות פז לשיח חוזר על מאמץ. בעקבות הקריאה תוכלו לשאול:
"מתי, לדעתכם, כדאי להתאמץ?"
"מה אתם עושים בלי מאמץ מיוחד?" "מתי הרגשתם שהתאמצתם?"
"איך הרגשתם אחרי שהתאמצתם למען משהו?"
אפשר להרחיב את השיח ולשאול: "מה קורה לכם כשאתם מתמודדים עם משהו ויודעים שאתם לא לבד, שיש עוד ילדים עם קושי דומה לשלכם? האם הידיעה הזאת עוזרת לכם? איך?"
תוכלו לשלב את הסיפור בשיח וביצירת זירות המאפשרות לתלמידים "סיעור מוחות" ומדרבנות אותם לגייס מאמץ לשֵם חיפוש אחר פתרונות.
ומה עוד יש בספר? לקיחת אחריות או האצלת אחריות על האחר ועיסוק במצב שבו כולם נמצאים "באותה סירה", כלומר כולם באותו מצב וגורל ומתמודדים עם אותן התמודדויות.
מה קורה במצב כזה? האם צרת רבים היא חצי נחמה? מי פועל ואיך?
מומלץ לקרוא את הספר בקבוצות קטנות, כשלכל ילד עותק משלו. באופן זה יתאפשר לכל תלמיד להתבונן באיורים, לעקוב מקרוב אחר הסיפור המשעשע ולהעשיר את חוויית הקריאה.
נקודת עצירה לניבוי – תוכלו לעצור את הקריאה בעמוד השני של הסיפור, כשהשלאפנוצ'ה מגלים לראשונה שיש חור בספינה ואומרים: "מוכרחים לעשות מעשה…", ולשאול: "איזה מעשה הם יעשו, לדעתכם?".
שאלות הבנה – ניתן לשאול:
"מה קרה לספינתם של השלאפנוצ'ה?"
"איך הם התמודדו עם הבעיה?"
"האם הבעיה נפתרה?"
"מה קרה להם בסוף?"
"וזה לא היה כל כך נורא, אבל גם לא ממש נעים" – תוכלו לשאול:
"אֵילו עוד מצבים ביום-יום יכולים להתאים, לדעתכם, למשפט הזה?"
אחריות – השְׁלָאפֵוֹנוֹץ' שעל הארון אמר שמוכרחים לפתור את הבעיה – וחזר לישון.
אפשר לשאול:
"מה דעתכם על כך? אם צריך לעשות משהו, מדוע הוא חזר לישון? מה, לדעתכם, הוא ציפה שֶיקרה?"
"קרה לכם שידעתם שיש בעיה, ובכל זאת בחרתם שלא לעשות כלום לגביה? מה קיוויתם שיקרה במצב זה?"
"מי הייתה ה'ציפור' שלכם?"
"מתי הרגשתם שמוכרחים לעשות מעשה ולהתאמץ כדי לעזור לעצמכם או לאחרים?"
"חור בספינה הכיתתית" – בעקבות הסיפור תוכלו לחשוב יחד על מצבים שדומים לחור בספינת השלאפנוצ'ה ומצריכים עזרה ופתרון, כאלה שקרו בכיתה או כאלה שעשויים לקרות בה.
אפשר לשאול:
"מתי, לדעתכם, אפשר לחכות כשיש בעיה, ומתי צריך 'לעשות מעשה'?"
"מתי אתם מחכים שמישהו יוביל את הטיפול בבעיה, ומתי אתם נושאים באחריות על עצמכם?"
טיפוח הומור – ניתן לשאול:
"האם הסיפור מצחיק בעיניכם? מה הצחיק אתכם במיוחד?"
בעקבות הסיפור תוכלו לשחק משחק שיעודד את התלמידים לפעול, לשתף פעולה ולגלות תושייה: "מקום על העיתון" – הַניחו על רצפת הכיתה דפי עיתון. כעת הַשמיעו מוזיקה. כל זמן שהמוזיקה מתנגנת ברקע, התלמידים מטיילים, וכשהיא נעצרת, עליהם למצוא מקום ולעמוד על אַחַד העיתונים. בכל סבב יוּסר דף עיתון אחד מהרצפה, והתלמידים יצטרכו לפעול מהר, להסתדר ולעמוד יחד על העיתונים הנותרים.
שלאפנוצ'ים משלנו – בהשראת השלאפנוצ'ה אפשר לבקש מהתלמידים להמציא יצורים דמיוניים. לשם כך עליהם לחשוב איך הם נראים, מה הם אוהבים לעשות, איפה הם נהנים להיות…
הַציעו לתלמידים לצייר אותם ולהעניק להם שמות ארוכים ומשעשעים שניתן להציג בכיתה.
סיפור דמיוני עם פתרונות דמיוניים – בעזרת היצורים המשעשעים שהתלמידים הציעו ניתן ליצור יחד סיפור מסגרת שקורית בו תקלה כלשהי, ולחפש לה פתרונות. הפתרונות לא חייבים להיות הגיוניים; בְּסיפור שבו הכול מתאפשר אפשר לתת דרור לדמיון!
גם בבית כולם צריכים להסתדר יחד באותו ה"קרון". תוכלו לשוחח עם הילדים ולחשוב: באֵילו מצבים בבית אנחנו צריכים להתחשב אחד בשני? למה חשוב שנִפנה ונדבר על מה שלא נעים או לא מתחשב בעינינו? כיצד כדאי לעשות זאת?
תוכלו להמחיז את הסיפור – שְבוּ יחד ב"רכבת" – ההורה יהיה התנין המתפרש על כל הקרון, והילד או הילדה יהיו האפרוח. כיצד תבקשו מהתנין מקום? האם בסוף תשתוללו ותשתעשעו כמו חברים? עכשיו ניתן להחליף תפקידים.
הצב איטי, הינשופה נבונה והארנב מהיר. תוכלו לחזור אל הסיפור ולבדוק – אֵילו חיות נוספות מופיעות בו? אֵילו תכונות ומאפיינים מיוחדים יש להן? האם גם במציאות הן בעלות אותן תכונות?
תוכלו לשלב את הספר כחלק מהלמידה החברתית-רגשית על לקיחת אחריות, התחשבות באחר, פתרון בעיות בעזרת שיח מכבד, חשש מעימות והצבת גבולות לחברים שאינם מתחשבים או נוהגים בנו באופן שאינו לרוחנו. כמובן, תוכלו לחזור ולקרוא בו פשוט כדי ליהנות מסיפור משעשע.
דמותו של האפרוח מעוררת השראה מכמה בחינות: אחריות ודעה קדומה – כשהתנין תופס את כל המקום, שום חיה אינה מעוניינת להתנדב לדבר איתו, וכל אחת מנסה להתחמק ולנדב חיה אחרת. רק האפרוח הקטן מתנדב, אולי דווקא בשל היותו מלא תום ואמון ובשל היותו נקי מהדעה הקדומה שיש לשאר החיות על התנין הגדול שאומנם נראה מאיים ואיום, אך למעשה הוא חביב ונכון להתחשב. בהשראת הסיפור אפשר לנהל שיח על שיפוטיות המתבססת על מראה חיצוני ועל חוסר היכרות.
ביטוי רגשות וחשש מעימות – אומנם לפני פנייתו אליו נאלץ האפרוח לאזור אומץ, אך בכל זאת הוא בחר לפנות לתנין באופן מכבד ובנועם. שיח על דמותו של האפרוח יכול לתת השראה לילדים שחוששים מעימות. האפרוח מלמד את הקוראים כי פנייה כזאת מצריכה תעוזה, אבל אם כמוהו פונים אל האחר בנימוס, ללא שיפוט ותוך שיתוף הרגש, ניתן להרוויח מכך חברות טובה.
האפרוח משתמש בכלי שעוזר לו להתמודד וסופר לעצמו עד שלוש. ניתן לאמץ את הכלי הזה או לחשוב יחד על דרכים נוספות לאזור אומץ לפני פעולה שדורשת מאיתנו ביטחון, כמו ביטוי רגש או הצבת גבול.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצה קטנה כשלכל ילד עותק משלו. כך יתאפשר לכל אחד ואחת להתבונן באיורים, להבין טוב יותר את המתרחש ולהעצים את חוויית הקריאה.
בקריאה הראשונה כדאי לשמור על האסתטיקה הסיפורית ולקרוא ברצף, אם כי אפשר לעצור לרגע לשאלת ניבוי. כך, למשל, כשהחיות מבינות שמישהו צריך לדבר עם התנין ושואלות: "אבל מי?", אפשר לעצור ולשאול את הילדים: "מי, לדעתכם, ייגש אליו?". אפשר לעצור גם לפני הפנייה של האפרוח לתנין ולשאול: "מה הייתם אומרים לתנין?".
לאחר הקריאה תוכלו לשאול כמה שאלות הבנה – "מה עשו החיות ברכבת? מה קרה כשהתנין עלה? על מה התווכחו החיות? מי התנדב להעיר לתנין? האם התנין התכוון להפריע? מה הוא ענה לאפרוח? ומה קרה בסוף הסיפור?"
מה דעתנו? – "למה התנין תפס את כל המקום בקרון? למה, לדעתכם, החיות לא מיהרו להתנדב להעיר לו? למה, לדעתכם, דווקא האפרוח התנדב? איך הוא פנה אל התנין?"
מהסיפור אלינו – "קרה לכם פעם שחששתם לפנות לחבר ולבקש משהו? מה עשיתם? קרה לכם שחבר העיר לכם על משהו שלא נעים לו? איך הגבתם?"
מתחשבים באחר – גם בגן אנחנו צריכים להסתדר באותו "קרון". תוכלו לשאול: "באילו מצבים בגן אנחנו צריכים להתחשב זה בזה? באילו מצבים הרגשתם שצפוף או אין מקום? אולי בתור לַמגלשה? ואולי בבית הקטן שבֶּחצר? למה חשוב שנפנה לאחר ונשתף אותו במה שמפריע לנו או לא מתחשב בעינינו? כיצד אפשר לעשות זאת?"
נוסעים יחד – "נסעתם פעם ברכבת או באוטובוס? איך הרגשתם? איך אתם מרגישים כשאתם נוסעים עם עוד הרבה אנשים אחרים שאתם לא מכירים? באיזה אופן אנחנו מתחשבים באחרים והם מתחשבים בנו בנסיעות אלה?"
"כולנו דחוסים בקרון השני… צפוף לנו שם"– בעקבות הסיפור תוכלו לערוך פעילויות משעשעות שימחישו צפיפות ומִרווח.
תרגילי תנועה במרחב – ניתן לקבוע בשיתוף עם ילדי הגן צליל שמסמן שעל כולם להצטופף יחד מהר ולהתקרב עוד ועוד, וצליל שמסמן להתרווח ולהתרחק זה מזה. בין השאר, התרגיל מאפשר להדגיש את חשיבות המרחב האישי.
"צפוף על העיתון" – כל אחד מהילדים מקבל דף עיתון לעמוד עליו. הילדים צריכים לטייל בחדר ולהיעמד על דפי העיתון לפי סימון הגננת. בכל סיבוב הגננת מרחיקה את אחד הדפים, והילדים צריכים לנסות להצטופף יחד על הדפים הנותרים.
היכן בארץ נמצאת תחנת השלום? היכן בנימינה? והיכן מרכז השמונה?
בעקבות הסיפור תוכלו להתבונן במפה ולעקוב אחר מסלול הנסיעה של התנין, האפרוח ושאר החיות. אפשר להצביע על המיקום של אתרים שונים המופיעים באיורי הנוף הניבָּט מחלון הרכבת, כמו: גשר הירקון בתל-אביב, ארובות החשמל בקיסריה ונוף הים התיכון, ולהכיר אותם באמצעות סרטון או תמונה.
חיות ברכבת – אל "רכבת הכיסאות" ניתן להזמין בכל פעם ילד או ילדה שיעלו לקרון ולבקש מהם: "ספרו איזו חיה אתם ומה הן התכונות שלה. אולי תבחרו להיות הצב האיטי, אולי הינשופה הנבונה, ואולי תעדיפו להיות חיה אחרת שאינה מופיעה בסיפור? מה יש לה לספר על עצמה?"
שפה ואוריינות – חריזה: הסיפור מחורז. אפשר לחזור ולקרוא את החרוזים וכך לסייע לילדים להקריא את הסיפור בעצמם לאחר כמה קריאות חוזרות.
משלב ספרותי: אומנם הסיפור קצר, אך הוא מאפשר לילדים לפגוש פעלים, שמות פעולה ותארים לא שגרתיים, לדוגמה: "התרווח", "פטפטו", "המתנה", "רגזו", "צפוף", "דחוס", "נבונה", "זקף", "ניתר", "הניף", "נמנמו", "הכריז", "הגיוני".
ידע בין-תחומי והרחבת ידע עולם: האיורים מזמנים הרחבה של הידע הגיאוגרפי על אתרים בארץ ישראל.
ידע על בעלי חיים: בסיפור יש מגוון רחב של בעלי חיים, ותכונות ייחודיות שלהם משולבות בעלילה בהתאמה.
מודעות והכוונה עצמית – האפרוח מגלה בסיפור אומץ ומתגייס לסייע לכולם על אף היותו קטן. הוא מצליח להתמודד עם המשימה על ידי טכניקה של ספירת הצעדים ופנייה מנומסת ומנומקת לתנין.
מודעות חברתית והתנהלות חברתית – היכולת לפעול בנסיבות חברתיות לאור הבנת האחר וזיהוי נורמות חברתיות והשפעתן תוך גילוי פתיחות ורגישות הם מיומנויות שחשוב מאוד לפתח כבר בגיל הרך. דרך התנהגותו של התנין הילדים למדים על חוסר התחשבות ברגשות האחר ובצרכיו ועל מה שנגרם עקב כך, ואילו דרך פנייתו של האפרוח הם נחשפים לחשיבותו של שיח נעים ומכבד ולדרך הנכונה לפתור בעיות – שיח שבו המניעים והכוונות מוסברים.
חשיבה יצירתית – בעלי החיים בסיפור מנסים לבחון באופן יצירתי את התכונות שלהם כדי להחליט מי מהם ייגש לשוחח עם התנין.
צדק חברתי וערבות הדדית – הסיפור מציג את החשיבות של ערבות הדדית, של התחשבות בזולת ושל עשייה למען האחר.
אהבת הספר וחדוות הקריאה – השנינות, האיורים ההומוריסטיים מרובי הפרטים ומשובבי הנפש והעלילה המספרת על התנהגות בעלי חיים כמשל להתנהגות אנושית – כל אלו מעצימים את החוויה של הילדים מהסיפור ומהעלילה.
אהבת הארץ והמולדת – בעזרת איוריו המקסימים של עמית טריינן ניתן להכיר לילדים את ארץ ישראל ונופיה.
ספרים יכולים לעזור בהתמודדות עם מצבים מאתגרים: פעוטות מזדהים עם הדמויות שבספרים וכתוצאה מכך לומדים על רגשות, התנהגויות ואתגרים שקיימים בספרים וגם בחייהם. במצבים דומים לאלה המוצגים שבספר, תוכלו להזכיר לפעוטות את גיבורי הספר ולהציע להם לשאוב השראה ולפעול באופן דומה: "אולי נצליח לזוז קצת על הספסל, ולפנות מקום לחבר כמו הדובים מהספר?"
תוכלו לשוחח עם הפעוטות על ההתרחשות שבספר – באיזו בעיה נתקלו הדובים? למה לא היה לדוב מקום לשבת? מה עשו הדובים האחרים? אפשר להתייחס גם לרגשות שעולים מהסיפור: כיצד הרגיש הדובון כשלא היה לו מקום? האם הוא היה שמח, עצוב או אולי מופתע או מבולבל?
דרך האיורים אפשר ללמוד, לשחק וליהנות. תוכלו לחפש באיורים פרטים שונים בכל פעם – היכן הדובון הוורוד? איפה הדוב עם הנקודות? היכן הדוב הגדול והיכן הדוב הקטן? אפשר להחליף תפקידים ולתת לפעוטות להזמין אתכם לחפש אחר פריטים באיור.
את הספר כדאי להקריא בקבוצות קטנות ככל האפשר. לאחר מכן כדאי להעניק לכל פעוט את העותק האישי שלו ולאפשר לו לדפדף בספר, להבחין בפרטים המסתתרים באיורים ולהתיידד עם הספר.
כדאי להתחיל בשאלות הבנה – "מה רצה הדוב הגדול?" / "למה הוא לא התיישב על כיסא?" / "מה עשו הדובים האחרים?" / "איך מצאו מקום גם לדוב הגדול?"
אפשר להזכיר את הניסיונות שעשו הדובים עד שמצאו פתרון.
לאחר מכן כדאי לעבור לשיח רגשי – "כיצד הרגיש הדוב הגדול כשראה שאין לו מקום?" / "איך הרגישו הדובים האחרים?" / "למה הדובים ניסו לעזור לדוב הגדול, הרי להם כבר היה מקום לשבת?"
אפשר לדבר עם הפעוטות על מצבים דומים: "גם לכם, כמו לדוב הגדול, היה מצב שלא מצאתם מקום? איך הרגשתם?" / "גם אתם, כמו הדובים, עזרתם פעם לחבר או חברה?" / "איך ההרגשה כשעוזרים לאחרים?" / "איך אנחנו, ילדי המעון, עוזרים לחברים?"
כדאי לכוון את הפעוטות ולתת להם דוגמאות: במעון משחקים יחד, חולקים בדברים.
אפשר גם להזכיר את הספר "שותפים" שחוּלק השנה.
בעיות של דובי – אפשר להזמין דובי למפגש הבוקר שבמהלכו יספר לפעוטות על כל מיני בעיות שנתקל בהן ושנדרש להתמודד איתן, והם יעזרו לו למצוא פתרון: "הידיים שלי קצרות וקשה לי להגיע אל המדף", "לא מצאתי עם מי לשחק בחצר", "החבר שלי הדובי הכחול עצוב, ואני לא יודע איך לשמח אותו. איך תוכלו לעזור לדובי?"
הסיפור מציג מצב הדומה למצבים שפעוטות נתקלים בהם יום־יום. תוכלו להזכיר: "זוכרים שלדוב הגדול לא היה מקום לשבת? אולי נחשוב יחד ונמצא פתרון כמו שהדובים מצאו?"
אפשר גם לעודד אמפתיה, וכשאחד הפעוטות מרגיש עצוב או מתוסכל, תוכלו לפנות אל שאר הפעוטות ולומר: "אולי הוא מרגיש עכשיו כמו שהדוב הרגיש כשלא היה לו מקום? איך נוכל לשמח אותו?"
תוכלו לשחק ב"משחק הכיסאות" באופן מותאם לגיל – סדרו כיסאות בשורה או בשתי שורות כך שיהיו מוצבים גב אל גב והשמיעו מוזיקה. עִצרו מדי פעם את המוזיקה ובקשו מהפעוטות למצוא מקום ישיבה וגם לעזור לחברים למצוא מקום ישיבה, כך שגם מי שכבר התיישב, יסייע לאחרים למצוא כיסא פנוי.
כשהפעוטות גדולים, אין צורך להוציא כיסא מהשורה, כלומר מספר הכיסאות זהה למספר המשתתפים.
האיורים שבספר מוסיפים על הסיפור הכתוב: אפשר לראות את הבעות הפנים של הדובים ואת ניסיונותיהם למצוא פתרונות. כדאי לתת לפעוטות להתבונן באיורים בספר האישי שלהם וללמוד מה מסקרן אותם ועל מה הם מצביעים.
אם הפעוטות כבר מזהים צבעים, תוכלו לעסוק גם בנושא זה ולשאול: "היכן נמצא הדובי הוורוד?" / אילו עוד דברים ורודים יש לנו בגן?" / "מה יש לדובי הכחול על הגוף?" / לְמה עוד יש נקודות?"
פעילות דומה מופיעה בהצעות למשפחות ותעזור לחבר בין המעון ובין הבית.
כשקוראים יחד הפעוטות נהנים, וכשהם מתרכזים בסיפור הם מפעילים יכולות של למידה, ריכוז ודמיון. כדי "להיכנס" לסיפור ולאפשר להם להתרכז, כדאי להתנתק לכמה דקות מהעולם, לשבת במקום רגוע, ללא רעשי רקע, מסכים או ניידים ולעוף יחד על כנפי הסיפור.
הספר הקצר מלא חוויות מחיי היום־יום של הפעוטות: הם רוצים להשתתף, חווים לעיתים דחייה, שואפים להיות עצמאיים ועסוקים במציאת פתרונות. תוכלו לשוחח עם הפעוטות על רגעים כאלה בסיפור ולקשר לעולמם: מה רצתה החתולה? מה היא הרגישה כשהחתול לא רצה לצרף אותה? מה היא החליטה לעשות? האם גם אתה אוהב לצאת לטיול? ומה את אוהבת לעשות בעצמך?
מצורף משחק לוטו חווייתי עם הדמויות והפרטים מהספר. אפשר לשחק במעון, ואפשר להדפיס את המשחק ולשחק בו בבית ולהעמיק את חוויית הקריאה ואוצר המילים של הקטנטנים! להורדת המשחק, לחצו!
הספר מתאר מצב מוּכּר בחייהם של פעוטות: החתול לא מרשה לחתולה לצאת איתו לטיול, ממש כמו שפעוטות מסרבים לעיתים לצרף חברים למשחק או נתקלים בסירוב מצד אחרים. החתולה אולי מרגישה קצת לא נעים והיא אפילו נעלבת, אך היא מחליטה לא לוותר ולצאת לטיול בעצמה ובכך מציעה לפעוטות דרך התמודדות.
עוד הפעם! – כדאי לקרוא את הספר שוב ושוב ושוב. פעוטות אוהבים חזרתיות, בדיוק כמו שאנחנו, המבוגרים, נהנים לחזור ולשמוע שיר אהוב ומוּכּר. ההיכרות עם הספר מחזקת את ביטחונם של הפעוטות ומעודדת את השתתפותם, ובכל קריאה הם עשויים לגלות פרטים חדשים.
כדאי להתחיל בשאלות הבנה – "מה רצתה החתולה?"; "ומה רצה החתול?"; "מה אמר החתול לחתולה?" – ומשם להמשיך לשיחה על רגשות – "איך הרגישה החתולה כשהחתול אמר לה 'לא'?"; "מה עשתה החתולה?"; "איך היא הרגישה אחרי שיצאה לטיול בעצמה?"; "מה אתם עושים בעצמכם בבית?"; "ומה אתם עושים בעצמכם במעון?"; "מה אתם אוהבים לעשות בעצמכם?".
תוכלו להמחיז את הספר עם אשת צוות נוספת. אתן יכולות לחבוש אוזניים של חתול, לצייר שפם וליילל "מיאוווו". אפשר להציג את הספר גם בעזרת שתי בובות־חתול וחפצים המוזכרים בסיפור, למשל: שמלה, עגלה, בקבוק חלב או סלסילה.
בואו נהיה החתולה ונצא לטיול – אפשר לפרושׂ על הרצפה את החפצים מהסיפור או חפצים אחרים ובכל פעם להזמין פעוט אחר לבחור חפץ ולצאת לטיול. תוכלו לומר: "[שם הילד/ה]______ יוצא/ת לטיול ולוקח/ת איתו [בקבוק/ כובע/חבר וכדומה] ________." הפעוטות "יטיילו" בכיתה עם החפץ ביד ויחזרו למקום.
מטיילים יחד – אפשר לשתף את כל הכיתה בכל סיבוב ולטייל עם חפצים "בכאילו".
אפשר להכין מראש חתולים מבריסטול, לחלק חתול לכל פעוט ולתת לו לצבוע, להדביק ולעצב את החתול שלו.
כל חתול הוא מיוחד – בתום היצירה תוכלו לצאת ב"ריקוד חתולים" שבו כל אחד יחזיק בחתול שלו. אחרי הריקוד אפשר להציג את מגוון החתולים על לוח ולהראות שכל חתול הוא שונה ומיוחד. אפשר להזמין כל פעוט לבחור שם לחתול שלו ולספר מה הוא אוהב לעשות.
תוכלו להזכיר לפעוטות את הספר במשך היום, כאשר הם נתקלים במצבים דומים, למשל בקושי במשחק משותף – "אתה רוצה לשחק לבד כמו שהחתול רצה?"; "אולי תמצאי לך משחק אחר כמו החתולה?". אפשר להשתעשע בחצר ולהציע לפעוטות: "בואו נהיה חתולים ונצא לטיול אל ארגז החול/המטבח/הספסל," או לומר משפט כמו "עכשיו כל החתולים יוצאים יחד לטיול אל ארוחת הצוהריים!" כדי לאסוף את הפעוטות.
המחשה – תוכלו להדגים עם אשת צוות נוספת החלפה של בובה או של חפץ.
המְחזה – אפשר להמחיז את הספר עם הפעוטות. הָביאו לפעילות בובות של חיות, תנו לפעוטות להחזיק בהן ולהחליף אותן ביניהם לפי הסיפור, ובמשפט החוזר "אז תכף נהיה שותפים בכל הדברים היפים" בקשו מהם להחזיק יחד בבובות.
הצעה זו מופיעה גם ב"הצעות למשפחות" שבסוף הספר.
תוכלו לשלוח להורים תמונות מהפעילות שבמעון ולהזכיר להם את ההצעות שבסוף הספר מהן הם יכולים להנות גם בבית.
ספרים רבים מתארים אתגרים מחיי היום-יום של הפעוטות: הקושי לחלוק, הקושי להיפרד, אתגר המעבר מיום ללילה, ועוד רבים אחרים. כאשר מזהים שהפעוט מתמודד עם אתגר, כדאי לבחור ספר שעוסק בנושא ולקרוא יחד. הספר מזמין לשתף בתחושות ובחוויות ויכול להציע הזדהות, עידוד ורעיונות להתמודדות.
אפשר לשוחח על הדברים שמשותפים לכל בני הבית לעומת הדברים ששייכים לכל אחד בנפרד. למשל: "לכל אחד יש מברשת שיניים משלו – איך נראית מברשת השיניים שלך?", "הבית הוא של כולנו ביחד, מי גר בבית שלנו?"
תוכלו להמחיז את הספר בעזרת בובות של חיות וליהנות יחד: החליפו ביניכם את הבובות בהתאם לשיר, ובמשפט החוזר "אז תכף נהיה שותפים בכל הדברים היפים" תוכלו להחזיק ביחד בבובה, ולהדגים מה זו שותפות.
חתול, יונה, צב, כלבלב וגוזל – כולם בספר אחד! אפשר להתבונן באיורים, לבחור יחד חיה, לחקות את הקול שלה ולהתנהג כמוה לפי התיאור שבספר. למשל אם בוחרים בצב "עם בית שלם על הגב" – אפשר להניח כרית על הגב וללכת על ארבע. ואיך מכשכש הכלבלב עם הכתם בזנב?
גיבורי הספר "שותפים" הם ילדים שמחליפים ביניהם בובות ולומדים להיות שותפים.
"זה שלי!" – כחלק מתהליך ההתפתחות של הפעוטות, הם עסוקים בהבנה ובגילוי של החפצים השייכים להם ושל החפצים השייכים לאחרים, ולא תמיד קל להם לחלוק בהם. הספר מציע לפעוטות אפשרות לשתף במה ששייך להם, לחלוק בו וליהנות יחד.
פעוטות אוהבים סיפורים עם חרוזים ועם משפטים חוזרים כמו בספר זה. ניתן להזמין אותם "לקרוא" איתכן ולומר בקול את המילים החוזרות. אפשר להזמין אותם גם לשיר על פי הלחן המצורף של השיר "שותפים" מ"זרעים של מסטיק".
לפני הקריאה תוכלו לחלק לפעוטות את הספר האישי שלהם, לתת להם לדפדף בו, להתבונן באיורים ולזהות בהם פרטים: "היכן המגלשה?", "מי אוהב לגלוש במגלשה?".
בזמן הקריאה כדאי להתחלק לקבוצות קטנות ולהתיישב על כיסאות סביב שולחן. כך יהיה לפעוטות קל יותר להחזיק את הספרים ולדפדף בהם. ברגע המתאים כדאי לומר בקול שהופכים דף ולוודא שהפעוטות אכן עשו זאת.
בקריאות חוזרות כדאי להדגיש את המשפטים החוזרים שבספר, כך שהפעוטות יכירו אותם ויוכלו להשלים אותם בעצמם: "אז תכף נהיה ___ [שותפים] בכל הדברים ה____ [יפים]."
מה זה אומר להיות שותפים? – כדאי להסביר זאת לפעוטות באמצעות דוגמאות שהם מכירים: "לכל אחד ואחת מכם יש דברים שהם רק שלכם, למשל תיק או בקבוק. מה עוד יש לכם שהוא שלכם?". לאחר מכן אפשר להתייחס לדברים המשותפים לכולם: "יש דברים ששייכים לכולנו יחד, דברים שכולנו שותפים בהם, למשל המִתקנים שבחצר והמשחקים שבגן. מה יש לנו בחצר? איך אנחנו משתתפים יחד במתקנים שבחצר? במשחקים שיש לנו בגן? בכיסאות?".
אפשר להרחיב גם לשותפות בעשייה, למשל: "כולנו שותפים להכנות לכבוד שבת".
החלפות – "מה זה אומר להחליף?" – אפשר לקרוא את אחת משורות הספר המתארות החלפה, למשל: "אם אמצא חתול קטן, אז אתן לדן. דני לי ייתן כלבלב…", ולשאול: "מה מחליפים הילדים שבסיפור?".
עוד ספרים על שותפות – הספר "חלה לשבת", שחולק השנה, מדגים כיצד הפעוטות שותפים בהכנת חלה וחולקים ביניהם את העבודה. תוכלו לחזור לַספר ולהדגים באמצעותו מהי שותפות.
גם הספר "שלי מהבית", שיצא בספריית פיג'מה לקטנטנים, עוסק ביכולת לחלוק ואפשר לחזור ולקרוא בו.
בספר מופיעות חיות שתוכלו להכיר לפעוטות, להסביר להם מה מיוחד בהן ולהדגים זאת: "לצב בית על הגב", "לגוזל יש מקור קטן". כדאי להיעזר באיורים ולהתייחס גם לקולות: "החתול משמיע יללה. בואו ניילל איתו."
בעזרת הספר תוכלו להכיר לפעוטות את האפשרות לחלוק בחפצים ובעשייה. זהו נושא שמאתגר פעוטות. פעמים רבות שומעים במעון את המילים: "שלי!" או "הוא לקח לי!". בהשראת הספר אפשר להציע שותפוּת: "אני רואה ששניכם רוצים לשחק בסיר. אולי תהיו שותפים ותשחקו יחד?".
גם אם לפעוטות יהיה קשה לשתף, הם ילמדו שהאפשרות קיימת ויוכלו לבחור בה בהמשך.
תוכלו לשלב את הנושא בשגרת היום במעון: "כולנו שותפים במשחקים, לכן כולנו אוספים אותם."
כדאי לזכור שהיכולת לשתף ולחלוק היא יכולת מתפתחת. היא מושפעת מחיקוי, אך בעיקר מיכולות אישיות, ואלה מתפתחות אצל כל אחד ואחת בקצב שונה.
תוכלו להחליף את שמות הילדים שבספר לשמות ילדי המעון, ואת שמות החיות – לשמות חפצים, בובות ומשחקים שיש במעון וליצור סיפור ייחודי למעון שאפשר לקרוא ולהמחיז. הפעוטות יתרגשו לשמוע את שמם ולהרגיש חלק מהסיפור.
האיור מאפשר לקוראים הצעירים להיחשף לאָמָּנות, ולהכיר עולמות חדשים שמוסיפים לסיפור הכתוב ולפעמים מספרים סיפור נוסף ואחר מזה המסופר במילים. בזמן קריאת ספר כדאי להביט יחד באיורים, לעצור את שטף הקריאה, להביט פעם נוספת, ולתת לילדים ולילדות למצוא פרטים מיוחדים שמדברים אל לִבם.
דובון מנסה לעזור לצמח שלו, הוא דואג לו ומטפל בו. אפשר לשוחח ביחד ולשתף – למי אתם דואגים? במי אתם מטפלים? – בחיית מחמד? בבובה? בעציץ אהוב ואולי באח קטן? – מה אתם עושים כדי לטפל בהם? האם קרה לכם שהטיפול לא עזר כפי שתכננתם, אבל הדברים הסתדרו באופן שלא ציפיתם?
מה קורה לארנבונים? האיורים המשעשעים מתארים עולם שלם שנמצא מתחת לאדמה. תוכלו להביט באיורים, ולספר יחד מה עושים הארנבונים, מתי הם שמחים, עצובים, שבעים או עסוקים?
מה רואים כשיושבים על הספה? ומה כשעומדים באמצע החדר? או כשזוחלים מתחת לשולחן? – בכל סבב אחד מבני המשפחה בוחר מקום וממנו רואה את החדר: מה מושך את תשומת הלב שלו? האם הוא רואה פרטים שאחרים לא יכולים לראות?
צחוק ועידוד קריאה – עלילת הספר רְווּיָה הומור שנובע מהפער בין העלילה הכתובה, המתארת את החוויות של הדובון, ובין העלילה המאוירת שהקוראים נחשפים אליה.
הסיפור יכול לסייע בפיתוח היכולת להבחין בכמה התרחשויות בו־זמניות, לספר סיפור עצמאי באמצעות איורים ובעיקר לצחוק וליהנות מקריאה וכך לטפח את האהבה לספר ולעודד קריאת ספרים.
התמודדות עם אתגרים – הצורך להתמודד עם בעיות ואתגרים הוא חלק משגרת יומם של ילדים וילדות. הם אומנם יכולים להציע שלל פתרונות יצירתיים, אך התאמת פתרון מעשי לבעיה היא מיומנות שמתפתחת בהדרגה.
עידוד מחשבה עצמאית ויצירתית – פיתוח יחס חיובי לנוכח אתגרים באמצעות עידוד חשיבה, התנסות וקבלת רעיונות שהילדים מציעים. מיומנויות אלה יסייעו לילדים גם בהמשך דרכם.
תוכלו לשלב את הספר במצבים שונים שמתעורר בהם הצורך לחזק ילדים.
כדאי לעודד אותם לחשוב על פתרון לאתגרים שעומדים בפניהם ולדבר על כך שלפעמים אנו רגילים להתנהלות שלא מתאימה למצב, וכדאי לנסות למצוא פתרון אחר.
כדאי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות שלכל ילדה וילד בהן יש עותק אישי.
העותק האישי בסיפור הזה חשוב במיוחד, שכן באמצעותו מתאפשר לילדים לעקוב ביתר קלות אחרי שתי עלילות, מאוירת וכתובה, המתרחשות זו לצד זו. ניבוי – תוכלו להפסיק בקריאת הסיפור ולהציע לילדים לשער מה יקרה בַּהמשך. כך תסייעו לקשב שלהם.
אפשר להתבונן יחד במחילה שבעמוד הראשון, לשאול את הילדים והילדות מה מופיע באיור ובהמשך לגלות יחד כי זוהי מחילת ארנבים. אפשר לשאול: "מה, לדעתכם, יעשה הארנב בעמוד הבא?".
חשוב לאפשר לילדים להתבונן באיורים ולעקוב אחר שתי העלילות בו־זמנית: "מה קורה אצל דובון? ומה קורה בינתיים אצל הארנבונים?"
רצוי לשאול שאלות הבנה – "אילו פתרונות מַציע הדובון?"; "האם הדובון רואה את הארנבונים מתחת לאדמה?"; "מה עושים הארנבונים?"; "האם הדובון מבין שהצמח הוא גזר?"; "איך יודעים זאת?".
הומור – כדאי לשאול: "האם הסיפור הצחיק אתכם?"; "מה מצחיק בו במיוחד?".
מה מצחיק אתכם – הספר הוא הזדמנות לחלוק בקבוצות קטנות רגעים משעשעים ומצחיקים.
רעיונות ופתרונות – אפשר לשאול: "מה הוא הפתרון של הדובון?"; "האם יש לכם רעיון לפתרונות נוספים?"; "האם תוכלו לשתף במקרים שבהם נתקלתם באתגר ומצאתם לו פתרון?". כדאי להיעזר בדוגמה מוחשית ולבקש מהילדים שיחשבו על משהו בגן שצריך לשפר או לשנות ויציעו לו פתרונות.
שיח רגשי: טיפול ודאגה – הדובון דואג לפרח ומנסה לעזור לו לפרוח בדרכים שונות. הוא מטפל בו ודואג לו ואפילו מנסה ללמד אותו כיצד לגדול. כדאי לשאול: "האם גם אתם טיפלתם פעם במישהו או במשהו: אח, עציץ, בובה או כל דבר אחר?"; "איך הִבעתם את הדאגה שלכם כלפיו?"; "מה הִרגשתם?"; "האם נעים לכם שדואגים לכם ומטפלים בכם? באילו מקרים?".
אפשר להציע לילדים לגדל צמחים ולהיות שותפים בבחירת הצמח ובתהליך כולו.
המלצות לקריאה בכיתה – מומלץ להקריא את הספר יותר מפעם אחת ובכל מפגש עם הסיפור לשוחח על נושא אחר.
להיות לבד – מה הם הרגעים שבהם אנו מרגישים בודדים? מה אפשר לעשות כשאנו מרגישים כך? איך נזהה חברים שמרגישים לבד? איך אפשר לעזור לחבר או חברה שמרגישים בדידות?
שיחה שכזו מספקת הזדמנות להציע אפשרות ולגיטימציה להיות לבד, שכן ילדים וילדות רוצים להיות לבדם לפעמים, ופעמים אחרות יעדיפו להיות בין חברים:. כדאי לשאול: מה אתם אוהבים לעשות לבד? ומה תעדיפו לעשות עם חברים? מתי אתם רוצים להיות לבד?
פרטיות ואמון – במה אני משתף את חבריי? במה אני לא רוצה לשתף אותם? זו הזדמנות לשיחה על פרטיות ועל חשיבות כיבודה וזמן מתאים להעלאת רעיונות ולהצגת כללים להתנהגות מכבדת אמון בכיתה.
יוזמה – כמה פעמים יצא לנו לשאול: רוצֶה להיות חבר שלי? רוצָה לשחק איתי? רוזלינדה נקטה יוזמה וגילתה אומץ כשפנתה לאהרן והציעה לו להיות חבר שלה. אהרן נענה ברצון, שהרי גם הוא רצה חבר ורק לא העז לפנות אליה…
כהטרמה לסיפור כדאי לשאול את התלמידים והתלמידות מה הם חושבים כשהם שומעים את המילה "מכשפה": איך אתם מדמיינים שמכשפה נראית? אילו רגשות ומחשבות המילה מעוררת בכם? האם מכשפה היא דמות שלילית? ואולי מכשפות יכולות להיות גם דמויות חיוביות למדי? האם אתם מכירים סיפורים על מכשפות?
הצעה נוספת – אפשר להציג את כריכת הספר ולהתבונן יחד בדמות שעל הכריכה: מה מיוחד בה? האם היא נראית כדמות "רגילה"? למה כן? למה לא? האם השם "רוזלינדה" הוא שם מוכר?
בשלב הבא תוצג דמותה של רוזלינדה כמכשפה: האם היא נראית כמכשפה בעיני הילדות והילדים? אילו ציפיות מעורר בכם ספר העוסק במכשפה?
לאחר קריאת הסיפור כדאי לבחון את מעשי הקסם של רוזלינדה ולבחון את הקסם הגדול מכולם – קסם החברות.
כדאי לחזור לנושאים שעלו בהטרמה ולשאול: מה הקסם שרוזלינדה חוללה בסיפור?
האם הסיפור מעורר בילדים ובילדות רצון לקבל או לשלוח מכתבים? האם הסיפור הילך עליהם קסם? באיזה אופן?
יצירה – ניתן ליצור את דמותה של המכשפה רוזלינדה מחומרים שונים ולתלות את היצירה בכיתה. היא תשמח לארח להם לחברה. 😊
קומיקס רוזלינדה – אפשר לסרוק כמה מעמודי הספר, לתלות אותם על לוח בכיתה ולאפשר לתלמידים ולתלמידות לכתוב בבועות מחשבה מחשבות שחושבות הדמויות: "היא חשבה מחשבה אחת ואחר כך עוד מחשבונת קטנטונת", נכתב על רוזלינדה. מה היא חשבה? מה תוכן המחשבה הקטנטונת?
מה זה מכתב? ומהו בול? בימינו, בשל עודף האפשרויות לתקשורת כתובה בין אנשים, כדאי להרחיב בנושא: לבדוק אם בקרב משפחות ילדי וילדות הכיתה נותרו מכתבים מעניינים ולבקש מהן לספר את הסיפור שמאחוריהם: מי כתב ומתי? מדוע המכתב נשלח? ומה קרה אחר כך? תלמידים ותלמידות שירצו יוכלו להציג לפני הכיתה את המכתב ואת סיפורו.
תוכלו להכין בכיתה מעטפה גדולה ובה מילים שניתן לשלוף בהזדמנויות שונות, מילים שיציעו נחמה, רוגע, תמיכה ושמחה. כדאי לתלות את המעטפה בכיתה ולהיעזר בה כשמתעורר הצורך.
הספר מעוצב כך שבעמוד אחד חידה ובעמוד שלאחריו פתרון החידה. תוכלו לבקש מילדיכם לנחש מה פתרון החידה לפני הדפדוף: השלמת החרוז יכולה לעזור. לא מצאתם את הפתרון? אפשרו לילד או לילדה להפוך את העמוד ולגלות.
הביטו יחד באיור האחרון של הספר. המאיירת אורה אייל החביאה בתוכו את פתרונות החידות מהספר כולו. האם תוכלו למצוא אותם? האם תוכלו לזכור חידה הקשורה לאחד הפריטים בתמונה?
אפשר לנסות ולחבר סיפור ובו כמה שיותר מפתרונות החידות.
התשובות המאוירות לחידות הולכות ומצטברות מדף לדף. תוכלו לשאול את הילדים והילדות מה רואים בכל תמונה, להנחות אותם לחפש בכל דף את פתרון החידה מהעמוד הקודם ולגלות מה הפריטים שחוזרים על עצמם, ואיך הם משתלבים בחייו של הילד. בסוף הספר תוכלו לנסות ולשחזר את החידות תוך התבוננות בפריטים המופיעים בו.
אפשר להכין עם הילדים והילדות ספר חידות של חפצים מהגן. כדאי להציע למשתתפים לצלם או לצייר חפצים ולחבר יחד חידות המתארות אותם. כל קבוצה מכינה ספרון חידות וחדה אותן במליאה.
הספר "בוקר בהיר אחד", שאורה איל כתבה ואיירה, מספר על ילד וסבתא האוספים פריטים שמצאו. בכל עמוד בספר ניתן להבחין רק בחלק מהאיור של הפריט המתגלה בעמוד הבא
פעילות לאספת הורים – אפשר לבקש מהילדים ומהילדות לתאר את ההורים ולסכם את דבריהם. באסֵפה מקריאים את התיאורים, וכל הורה משער איזה מהתיאורים עוסק בו. מתאים גם כפעילות קהילתית בזום.
פעילות בגן – ניתן לבקש בכל פעם מכמה הורים שיתארו את ילדם וישלחו את התיאור לגננת. הגננת תקריא את התיאור בפני הילדים, והם ישערו מיהו הילד או הילדה בתיאור.
תוכלו לספר זה לזה על חידות שאתם מכירים ועל פתרונות שמצאתם לשאלות, מצבים או בעיות. האם גם לכם קרה שלמדתם משהו אחרי שצפיתם במישהו אחר? כדאי לשאול בני משפחה נוספים על ההתמודדות שלהם עם פתרון חידות ובעיות וליצור מאגר של הצעות משפחתיות ללמידה ועיסוק בפתרון בעיות.
האיורים שבספר מרובי פרטים. כדאי להתבונן בהם ולספר מה עוד הם מספרים, מעבר למילים: האם מופיעות בהם דמויות שאינן מתוארות בסיפור? תוכלו לעקוב אחר דמותו של הנמר ולספר יחד את הסיפור מנקודת מבטו: מה הקשר בינו ובין הנסיכה, מדוע הוא מלווה אותה וכיצד הוא חווה את האירועים שבסיפור.
הסופרת רות קלדרון כתבה את הספר בהשראת סיפור עתיק שכתב רבי נחמן מברסלב. גם אתם יכולים לנסות! נסו להיזכר במעשייה או בסיפור אגדה אהוב ולחבר סיפור דומה על ילד או ילדה שחיים היום.
"…בעיה היא כמו לחם יש לפרוס פרוסה פרוסה": אפשר להכין אוסף של בעיות מחיי היום יום ולכתוב אותן על-גבי פתקים. בכל סבב בוחרים קלף ומעלים יחד הצעות לפתרון: אלו יכולות להיות פתרונות בשלבים, כמו פרוסות של לחם, ואולי מהם תגיעו להצעות נוספות.
לפני קריאת הסיפור: תוכלו לשאול את התלמידים: אם הייתם צריכים להרים אבן גדולה וכבדה מאוד, איך הייתם עושים זאת?
לאחר קריאת הסיפור: כדאי לשוחח על חידות ופתרונות: האם התלמידים אוהבים חידות? האם קרה שהם נתקלו בבעיה, ואם כן, כיצד הם מצאו פתרון? כדאי לנסות לשער מדוע החידה העסיקה את הנסיכה, ומדוע היא בחרה ליצור יצירה מהאבנים המנופצות.
בסיפור מופיעות מילים מיוחדות, כגון "פדחת", "רתומים" ו"פיטם את מקטרתו". זו הזדמנות לבחור כמה מהן, לבקש מהתלמידים לשער מה פירושן, לבאר אותן ולחשוב על הקשרים נוספים שבהן הן יכולות להופיע. תוכלו להכין לכיתה "קופסת אוצר של מילים", שבה תאספו מילים שפגשתם בספרים. מדי פעם תשלפו ממנה מילה, תיזכרו במשמעותה ותשלבו אותה במשפטים שתחברו.
אוהבים חידות? תוכלו להכין תחנות של חידות. התלמידים יעברו מתחנה לתחנה ויחפשו את פתרון החידה. תוכלו גם ליצור משחקים במתכונת "חפשו את המטמון" או קופסאות בריחה, שכל חידה בהם מובילה לחידה נוספת. את החידות האלו וחידות נוספות שיחודו התלמידים תוכלו לקבץ בספר חידות כיתתי.
אוהבים חידות? תוכלו להכין תחנות של חידות. התלמידים יעברו מתחנה לתחנה ויחפשו את פתרון החידה. תוכלו גם ליצור משחקים במתכונת "חפשו את המטמון" או קופסאות בריחה, שכל חידה בהם מובילה לחידה נוספת. את החידות האלו וחידות נוספות שיחודו התלמידים תוכלו לקבץ בספר חידות כיתתי.
בעקבות היועצים השונים והמשונים שבסיפור תוכלו להתנסות עם התלמידים במשימות משעשעות: לכתוב את התרגיל הארוך בעולם בעקבות היועץ ה"מְחשב", לעשות קסם או לספור מאחת עד עשר בצרפתית בעקבות היועץ הקוסם, להגיד את המילה "פילוסוף" 20 פעמים ברצף בלי להתבלבל (וגם להבין מה זה) ולהמציא משפטי אמת ושקר בעקבות היועץ הרמאי. את המפגש עם היועצים ניתן להמחיז בליווי תלבושות מתאימות.
מהכיתה לבית – תוכלו לשתף את ההורים בתובנות שהעלו התלמידים וביצירות שהכינו, כמו ספר חידות כיתתי, פסיפס או תובנות שעלו בדיון המשותף.
מהבית לכיתה – בהצעות להורים שבסוף הספר ישנה המלצה ליצור רשימה של מאכלים משמחים בהשראת המעצובה שאכלה הנסיכה. תוכלו לבקש מכל משפחה לשתף במאכל אהוב ומשמח וליצור ספר מתכונים כיתתי.
ע. הלל (הלל עומר) נולד בקיבוץ משמר העמק בשנת 1926. היה סופר, משורר ואדריכל נוף. בשיריו הוא הרבה לכתוב על הטבע, הנוף ובעלי חיים. דורות של ילדים בישראל גדלו על יצירותיו, וביניהן "סיפורי הדוד שמחה", "מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "יוסי ילד שלי מוצלח" ועוד רבים וטובים. ע. הלל כתב שירה ופרוזה גם למבוגרים. הוא זכה בפרסים רבים על יצירותיו. הוא נפטר בשנת 1990.
תוכלו להצמיד מטפחת בד לגב המכנס של ילדיכם ולצאת יחד למסע חיפוש בבית שלכם, איפה מתחבא הזנב? אפשר לעבור בין התחנות המוזכרות בסיפור: מתחת למיטה, בתוך הנעליים, תחת הכרית, במטבח, בחדר האמבטיה, ובסוף להתיישב. כמו הארנב שבסיפור, ילדיכם יכולים לקפוץ קפיצה של שמחה כשנמצאת האבידה.
הארנב מעיף מבט בחדר האמבט ורואה את ההשתקפות שלו. אפשר לעמוד עם ילדיכם מול מראה, לומר בקול את אחד מהרגשות שמרגיש הארנב במהלך הסיפור ולהביע באמצעות הפנים את הרגשות השונים: לחייך בשמחה, לעשות פרצוף מודאג, להתרגש ולהתלהב.
למי יש זנב? תוכלו להוציא את בובות הפרווה או לעיין בספרים על חיות, ולחפש לאילו בעלי חיים נוספים יש זנב? למי יש אוזניים ארוכות? אילו חיות נוספות יודעות לנתר ולקפוץ?
מתחפשים ומחפשים – אפשר להכין לילדים כתרים עם אוזני ארנב, ליצור מחגורות
זנבות עם פון-פון ולבקש מהם לחפש את הזנב. תוכלו להרחיב את החיפוש אחר הזנב לכל פינות החדר.
איך קופץ ארנב? כדאי להציג לילדים ארנבים מקרוב: להציג תמונה של ארנב או, אם אפשר, להביא ארנב למפגש במעון. כדאי לעודד את הילדים לקפץ כארנב, לכווץ את האף ולרחרח כמוהו. אפשר להציע להם לטעום קצת גזר ואולי ללטף בובת ארנב רכת פרווה.
מחקים פרצופים – הארנב רואה את השתקפותו בראי בחדר האמבטיה. ניתן להציב במרכז החדרמח מסגרת ללא תמונה ולהזמין אליה זוג ילדים בכל פעם, כך שילד אחד יעמוד מצד אחד של המסגרת ויעשה פרצופים ותנועות, ואילו הילד השני יעמוד בצידה השני של המסגרת וימלא את תפקיד המראָה, כלומר יחזור אחר הבעות הפנים והתנועות של חברו. אחר כך מתחלפים בתפקידים.
משחק "חם-קר" – מחביאים חפץ, ואחד הילדים צריך למצוא אותו באמצעות רמזים. כאשר קוראים "קר!" סימן שהחפץ רחוק מהילד, וכאשר קוראים "חם! חם!" סימן שהוא מתקרב אליו.
לומדים על איברי הגוף – הסיפור מעודד שיחה על גופנו. זו הזדמנות ללמוד את שמות האיברים השונים. תוכלו להכין לכל ילד שקית משקולת קטנה, למשל שקית בד עם עדשים, ולהניח אותה יחד על האיברים השונים. שאלו: מי יכול להניח את השקית על המצח? על הכתף? על הברך? על הגב?
עוד יצירות של ע. הלל – סיפוריו של ע. הלל הם קלאסיקה ישראלית, ורבים מהם, למשל "מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה" ו"יוסי ילד שלי מוצלח", משופעים בצחוק חינני. כדאי לחפש גם אותם!
מאכלי גזר – מה ארנב אוהב לאכול? גזרים, כמובן! תוכלו להכין יחד סלט גזר, מאפים, עוגת גזר טעימה במיוחד. כדאי לשתף את הילדים בהכנה ולהזמין אותם לעזור למדוד את כמויות המצרכים, לצקת אותם לקערה ולערבב אותם!
נוכל להכין יחד לוח מצב רוח, שיסייע בפיתוח מיומנויות של מוּדָעוּת לרגשות שלנו ושל הסובבים אותנו: "מד מצב הרוח" יציג כמה מצבי רוח, לדוגמה "שמח/ה", "בסדר", "עצוב/ה", "כועס/ת". חץ מחובר בסיכה מתפצלת יורה על מצב הרוח הנוכחי. תוכלו למצוא דוגמה ללוח מצב רוח באתר education.com וכן בפינטרסט emotional activities children
שיתוף הורים: לוח מצב רוח יכול לשמש כלי לשיתוף רגשות בחיק המשפחה.
אפשרויות היצירה רבות: האם תרצו להכין קיפוד ורוד? ואולי קיפודה כתומה? – התייעצו עם הילדות והילדים ואַפשרו להם ליצור מגוון יצירות. תוכלו למצוא הצעות ליצירה באתר פינטרסט תחת החיפוש "hedgehog craft preschool".
"טלי מתחת לשולחן" מתאר את מגוון התחושות והרגשות המתעוררים בנו בחיק המשפחה. הסיפור הוא הזדמנות לעסוק במשפחה הפרטית של כל ילד/ה ולשוחח בבית על הדמיון למשפחה של טלי ועל השוני ממנה: האם גם אצלנו ישנם ימים של כעס והתרחקות? של קִרבה והבנה?
אפשר לשאול את ילדיכם מה עשתה שירה כשהיא הצטרפה לטלי מתחת לשולחן. אפשר גם לשתף זה את זה בשאלה מה עוזר לכל אחד מכם לצאת ממצבי כעס, עצב או עצבנות. תוכלו להיזכר בפעם שעזרתם למישהו ושיפרתם את מצב הרוח שלו.
אפשר להמחיז יחד את הסיפור ובכל פעם להזמין ילדים אחרים לגלם את נותני ומקבלי האגוזים. כדאי גם להכין סלסילה של תחפושות ואביזרים ולשלב את הסיפור במשחק הסוציו-דרמתי הספונטני של הילדים.
אושר אישי, אושר משפחתי: תוכלו לשלוח לבתי הילדים ניירות בריסטול גזורים בצורת אגוזים גדולים ולבקש מההורים ומהילדים לצייר בהם את האנשים, את החוויות ואת הדברים שגורמים להם להיות מאושרים. את הציורים ניתן להציג על לוח קיר בגן תחת השלט "סודות האושר של הגן שלנו".
תוכלו לערוך יום גמדים בגן. אפשר לקשט את אחת מפינות הגן כמו הבית של הגמד ביער, לקרוא סיפורים ושירים על גמדים (למשל, "מר זוטא ועץ התפוחים" או "פיט פט טו"), להכין עם הילדים גמדים מפלסטלינה או מגלילי נייר טואלט מקושטים ולשחק משחקי גמדים כמו "גמד גמד ביער" או "גמד-ענק".
האגוזים בסיפור עוברים מיד ליד. תוכלו ללמד את הילדים לשחק "האבנים עוברות להן מיד ליד" בעזרת אגוזים: יושבים במעגל ושרים יחד את השיר "האגוזים עוברים להם מיד ליד, ומי שמתבלבל יוצא מייד". הילדים מעבירים אגוז מזה לזה בכיוון השעון ובשלב מתקדם מוסיפים עוד אגוז שנע נגד כיוון השעון. קשה לא להתבלבל!
האם הילדים מַכּירים עוד יצירות שכתבה לאה גולדברג? אפשר לבקש מההורים לחפש בבית ובספרייה ספרים נוספים שכתבה לאה גולדברג, להביא אותם לגן ולקרוא אותם יחד. תוכלו להכין בגן תערוכת ספרים של לאה גולדברג.
אפשר לשבת קרוב, לדפדף בספר ולבקש מילדיכם לחפש מה קיבלה כל דמות תמורת האגוזים. כדאי לשים לב להבעות הפנים של כל מי שמקבל את האגוזים. תוכלו לגשת למראה, ולראות כיצד אתם נראים כאשר אתם מחייכים מרוב אושר.
אפשר לשבת קרוב, לדפדף בספר ולבקש מילדיכם לחפש מה קיבלה כל דמות תמורת האגוזים. כדאי לשים לב להבעות הפנים של כל מי שמקבל את האגוזים. תוכלו לגשת למראה, ולראות כיצד אתם נראים כאשר אתם מחייכים מרוב אושר.
האם אתם מַכּירים עוד יצירות שכתבה לאה גולדברג? אפשר לגשת למדף הספרים בבית או לספריה העירונית ולחפש עוד סיפורים ושירים שלה, למשל "המפוזר מכפר אז"ר", "דִּירָה לְהַשׂכִּיר", "הילד הרע" ורבים נוספים.
האגוזים בסיפור הם אגוזי פלא: "כל מי שיפתור את סודם – אין כמותו מאושר בעולם". כדאי לשתף זה את זה, מה גורם לכם אושר? האם אותם דברים גורמים לכם ולילדיכם להיות מאושרים? אפשר לחשוב על חבר או בן משפחה ולהפתיע אותם במשהו משמח – צלחת עוגיות אגוזים שאפיתם יחד!
אפשר לחפש את הדפים שבהם הארנב והחתול אוכלים. אילו צלילים משמיעות החיות בזמן שהן אוכלות? נסו להקשיב לצלילים שנשמעים כשאנחנו שותים מקשית, מלקקים גלידה או אוכלים תפוח.
האם כל בני המשפחה אוהבים לאכול את אותם מאכלים? מי שותה מבקבוק, מי לוגם קפה חם מספל? כדאי להציע לילדיכם להתנסות מדי פעם במאכלים שונים. האם הם אהבו אותם? זכרו, על טעם וריח אין להתווכח!
"בוא אמור שלום!" הסיפור נפתח במפגש בין שניים. אפשר לשחק יחד משחק מפגשים: שימו מוזיקה קצבית ותנו לילדים לנוע בחופשיות בחדר. כשהמוזיקה נעצרת נעמדים מול בן זוג, מביטים בעיניים, מחייכים ואומרים "שלום"! משחקים מספר פעמים. בכל עצירה של המוזיקה נעמדים מול חבר אחר.
גב אל גב: החתול והארנב בסיפור עומדים גב אל גב כאשר הם נעלבים, ואז מסתובבים זה אל זה. אפשר לשחק משחק "גב אל גב". מתחלקים לזוגות. כשמכריזים "נעלבתי!" הילדים מפנים גב זה לזה ומרימים כתפיים (תנועה של "לא רוצה"), וכשמכריזים "חברים טובים!", הילדים פונים זה אל זה ומחייכים.
הפכים: הארנב אוהב לאכול גזר קשה, החתול אוהב ללקק שמנת רכה. בעזרת צעצועים, מאכלים או כרטיסיות אפשר לעסוק בהפכים: גדול וקטן, קשה ורך, גבוה ונמוך… תוכלו גם להתנסות בהפכים בתנועה: לצעוד לאט ומהר, קדימה ואחורה, ללכת בגב זקוף או כפוף…
מה טעים לי? בשיתוף ההורים תוכלו ליצור ספר מתכונים של ילדי המעון: לכל ילד יוקדש עמוד עם תמונה ומתכון של המאכל האהוב עליו. הספר יכול להתאים כמתנת סוף שנה.
כדאי לעיין יחד באיורים: האם ילדיכם מכירים את שמות הצורות בכל דף? בזמן קריאת הספר תוכלו לעקוב אחר הבעות הפנים של הצורות. מתי הן שמחות, ומה גורם להן לחייך?
בעמוד האחרון של הסיפור יוצרות הצורות טחנת רוח. האם ילדיכם ראו פעם טחנת רוח? ניתן להכין שבשבת מנייר, לנשוף עליה ולראות איך הרוח מזיזה את הכנפיים שלה, ממש כמו טחנת רוח.
מרכיבים יחד:אפשר ליצור יחד חווה, גן חיות או ג'ונגל. נותנים לכל ילד דמות של חיה, עץ או צמח ומזמינים אותם לפי התור להוסיף את הדמות שלהם לחווה המשותפת. האם נעים לחיות לבלות יחדיו?
מדמיינים ויוצרים יחד: אפשר להזמין זוגות ילדים ליצור יחד בעזרת מגנטים, מדבקות, קוביות או משחקי הרכבה. כדאי לשבח אותם על הדמיון, היצירה, והעשייה המשותפת!
מסיבת צורות: אפשר להזמין את ההורים לחגיגת צורות במעון, בה ימחיזו הילדים את הסיפור, תשירו יחד שירים, תקשטו את החדר בצורות ותתכבדו בכריכים, עוגיות וירקות חתוכים לצורות שונות! בסוף המסיבה יקבלו הילדים את הספרים לקריאה חוזרת בחיק המשפחה.
להוציא את העז: כדאי להסביר לתלמידים את פשר הביטוי ולהעלות יחד דוגמאות ל"הוצאת עיזים" ולהעלות יחד דוגמאות מחיינו. אפשר לחשוב יחד על "עיזים" שמפריעים בשגרת הכיתה שלכם ולהציע פתרונות כדי "להוציא" או "לשחרר" אותן. אילו עוד ביטויים העוסקים בבעלי חיים אתם מכירים? זוהי הזדמנות להעשיר את שפת הילדים בביטויים ציוריים נוספים מהשפה העברית
איזה רעש: הבית של שמעון אינו רק צפוף, הוא גם רועש. לעיתים קרובות גם הכיתה הופכת צפופה ורועשת. כדאי לחשוב על הילדים השונים בכיתה. האם יש בכיתה ילדים או מורים הרגישים במיוחד לרעש או צפיפות? העיסוק בסיפור יכול לסייע לאותם ילדים הרגישים יותר, ולהעלות את המודעות שלהם לסביבה ושל הסביבה אליהם – בחיפוש משותף אחר דרכים שעשויות להקל על הרגישויות שלהם.
ממחיזים את הספר: הסיפור "צפוף בבית" מכיל דמויות רבות, מזמין מאוד להמחזה. בקשו מהילדים להביא לכיתה תלבושות ואביזרים מתוך הסיפור והציגו אותו יחד. אפשר לצלם ולשלוח תמונות להורים.
עצה שלנו: שמעון ואישתו פונים לרבי לקבל עצה. למי אנחנו פונים להתייעץ? למי אנו פונים עם תלונות? מי עוזר לנו לפתור בעיות? האם אנחנו אוהבים יותר לייעץ או להתייעץ? האם אנחנו מקבלים כל עצה שנותנים לנו? האם פעם גם אנחנו קיבלנו עצה מוזרה, או בלתי צפויה, שהוכיחה את עצמה? אפשר ליצור רשימה כיתתית של אנשים ה"מומחים" לנושא מסוים. למי כדאי לפנות כשעולה שאלה בנושא כזה או אחר, ולהסתייע בה כשצריך. הרשימה תלך ותגדל עם הזמן, ותעודד שיתוף והתייעצות.
סיפור מדור לדור: בחיבור לנושא השנתי: "שומרים על האחדות, שומרים על הייחודיות". "צפוף בבית" הוא סיפור עממי שעבר מפה לאוזן, בתוך המשפחה. גם בקהילה שלכם, הכיתה, וודאי מתחבאים סיפורים מיוחדים כאלה. בקשו מהילדים לשאול את הוריהם: אילו סיפורים, משלים או אמרות מיוחדות אתם זוכרים מילדותכם? כדאי להזמין את ההורים לפעילות משותפת, בה ישתפו את התלמידים בסיפורים או משלים ששמעו בילדותם מהוריהם. כדאי לאסוף ולכתוב את הסיפורים או האמרות מהילדים בספר מיוחד בו לצד כל סיפור, יופיע ציור או תמונה. תבנית להורדה של ספר קהילתי לעיצוב, ועוד רעיונות להשראה, תכלו למצוא במיזם לרגל עשור לספריית פיג'מה: "הסיפור שלי הסיפור של כולנו".
האיורים בספר ממחישים את העומס ואת ההמולה בבית. תוכלו לדפדף יחד ולחפש בכל עמוד מה אינו נמצא במקום ומה מצחיק אתכם. אפשר להשוות את התמונות של הבית בתחילת הסיפור ואחרי שהוציאו ממנוּ את העז. מה דומה ומה שונה בין שתי התמונות?
הבית של שמעון אינו רק צפוף, הוא גם רועש. אפשר להדגים זאת עם ילדיכם. הדליקו רדיו או טלוויזיה, ולאט-לאט הוסיפו קולות מהסיפור: תוכלו לבקש מאחד להשמיע קולות של פרה, מהאחר – קולות של תרנגולות, של עז… עד שבכלל לא יהיה אפשר לשמוע את מכשיר הרדיו או הטלוויזיה. הפסיקו את הקולות של החיות בבת אחת ותרגישו איך פתאום שקט בחדר.
מקורו של הביטוי "להוציא את העז" בסיפור שלפנינו, ופירושו יצירת הרגשת רווחה באמצעות היפטרות מדבר שאינו נחוץ. האם הבית שלכם צפוף? האם בילקוט או בקלמר של ילדיכם יש "עיזים" שאינן נחוצות? נסו למצוא מה גורם לצפיפות – אולי המגירות מלאות בצעצועים ישנים, בגדים או נעליים שכבר אינם מתאימים? אפשר לסדר יחד את הבית ולתרום חפצים ישנים. איך מרגישים אחרי שמוציאים מהבית את ה"עיזים"?
שמעון ואשתו פונים לרבי כדי לקבל עצה. אפשר לשוחח, למי אנחנו פונים כשאנו זקוקים לעצה? מי עוזר לנו לפתור בעיות? תוכלו לשתף, האם פעם גם אתם קיבלתם עצה לא צפויה שהוכיחה את עצמה?
אפשר לשוחח עם ילדיכם על שינוי בנקודת המבט. לעיתים איננו יכולים לשנות את המציאוּת, אך אנחנו יכולים לשנות את הדרך שאנו תופסים אותה. תוכלו לחשוב יחד על פעמים ששינוי בגישה הֵביא לתפיסה אחרת של המציאות, הרי "איזהו עשיר? השמח בחלקו".
חוקרים את הרחובות שלנו: האם התלמידים יודעים את כתובת המגורים שלהם, האם הם מכירים את המשמעות של שם הרחוב בו הם גרים? אפשר להזמין את הילדים להכין לרחובות "תעודת זהות": האם הרחובות בשכונה קרויים על שם אנשים, פרחים, דמויות או תקופה בהיסטוריה? האם יש מכנה משותף לשמות הרחובות הקרובים? לאחר המחקר יוכלו הילדים להציג את הממצאים בכיתה.
מעורבות חברתית ויוזמות לשינוי: אפשר לחלק התלמידים לקבוצות, כל קבוצה תחשוב על משהו אותו ירצו לשנות, לדוגמה: הוספת פינת משחק בחצר, קישוט המסדרון, מאוורר לעמדת השומר, הרקדה בית ספרית פעם בחודש. אל מי צריך לפנות, איך מבקשים שינוי באסרטיביות אבל בנועם? התלמידים יכולים לנסח מכתבים לגורמים המתאימים, לקבוע פגישה פנים מול פנים ולהביא יחד לשינוי ממנו ייהנו כולם.
מפגש משפחות: תוכלו לערוך מפגש הורים ותלמידים בנושא "השכונה שלנו": אפשר להכין מפה גדולה של השכונה ולציין בה את שמות הרחובות, כולל ציור או צילום של בית הספר. כל הורה וילד יכינו מגזירי עיתונים קולאז' של הבית שלהם: כמה בני משפחה גרים בבית, האם יש גם חיית מחמד, מה בני הבית אוהבים לאכול או לעשות יחד. את הבתים המוכנים ידביק כל אחד ברחוב שלו בשכונה, על המפה. התוצאה תקשט את קירות הכיתה.
היכרות עם הסופרת ויצירותיה: הספר "רחוב ללא שם" הוא הספר ה- 70 של הסופרת עטורת הפרסים שלומית כהן אסיף! אפשר לבקש מהילדים לחפש ספרים נוספים פרי עטה, ולהכין יחד בכיתה "פינת הסופרת".. אפשר לבדוק אם יש אפשרות להזמין את שלומית כהן-אסיף למפגש עם התלמידים, הילדים בוודאי יתרגשו להכיר את האישה שמאחורי המילים.
קשה להסביר איך מגיעים ממקום למקום כשלא מציינים את שמות הרחובות. נסו לתאר במילים איך מגיעים מהבית לבית הספר, עם ציוני דרך וללא שמות הרחובות. אחר כך אפשר לצייר מפה של הדרך וללכת או לנסוע לפי המפה שהכנתם. האם התבלבלתם?
האם יש שם לרחוב בו אתם גרים? האם ילדיכם מכירים אותו? על שם מה או מי קרוי הרחוב? לפעמים מעניקים לרחובות שמות של פרחי הארץ, דמויות חשובות או אירועים בהיסטוריה. תוכלו לחקור יחד את מקור שם הרחוב שלכם והרחובות הסמוכים.
כולנו יכולים לחולל שינוי לטובה – אפילו בתוך הבית או בשכונה שלנו. אפשר לשוחח כמשפחה ולשתף את השכנים, האם משהו דורש שיפור או תיקון? תוכלו לערוך הצבעה, לבחור מה תרצו לתקן ולצאת למשימה.
כדאי לחפש באיורים את שלטי הרחובות. איך נראים שלטי הרחובות בשכונה שלכם? בשלטים רבים מופיע שם הרחוב בשלוש שפות. האם אתם יודעים לקרוא את כל השמות? תוכלו להכין שלטים לחדרי הבית ולעצב אותם כמו שלטי רחוב.
ואולי יש בעיות שאין ביכולתכם לתקן והייתם רוצים להעלות בפני ראש העיר שלכם? אתם יכולים לאתר את הכתובת לפניות הציבור ולשלוח דוא"ל עם הבקשה או ההצעה לתיקון. אולי גם אליכם יגיע ראש העיר!
כדאי לצאת לטיול בשכונה, להכיר את שמות הרחובות ומשמעויותיהם ולחפש בה דברים שונים: האם ברחובות יש פנסים, ספסלים, עצים יפים? האם ברחוב יש תחנת אוטובוס? איפה מעברי החציה? אתם יכולים לצייר יחד מפה של רחובות השכונה.
מה גורם לילדי בגן שלך לחייך? במפגש בוקר, החזיקי כדור בידיים ושתפי את הילדים במשהו שמשמח אותך. גלגלי את הכדור לכיוון אחד הילדים. מי שתופס את הכדור מספר על משהו שמעלה חיוך על פניו. אותו ילד מגלגל את הכדור לחבר או חברה, ומזמין אותם לספר מה משמח אותם. כך תגלגלו את הכדור בין הילדים, עד שכל מי שרוצה להשתתף במשחק מספר על משהו משמח. [רישום הדברים שמעלים חיוך על פני ילדי הגן ותליית הרשימה על לוח ההורים בוודאי ישמחו גם את ההורים!]
איור טוב מקיים "דו-שיח" בין הכתוב והמצויר, ומאפשר לקורא הצעיר לעקוב אחר עלילת הסיפור באמצעות התמונות בלבד. יחד עם הילדים, דפדפו בספר ועיינו באיורים המיוחדים. שימו לב לדרך בה הסופרת והמאיירת קתרין רינר משלבת בין הציורים והמילים, ובין האיורים לעלילת הסיפור. מצאו את המקומות בהם הכתב גדל וקטן, עולה ויורד. תנו לילדים לשער את המניע של הסופרת-מאיירת לאייר כך את הסיפור.
נסיך מצא את החיוך שלו בכוחות עצמו, אבל לפעמים אנחנו זקוקים לעזרה של חברים כדי לשפר את מצב הרוח. היכולת לשמח חבר עצוב היא מתנה לכל החיים. אפשר לחבר את הסיפור לנסיונות של הילדים לשמח זה את זה, להבליט ניצני אמפתיה ועזרה לחבר עצוב, וכך לטפח את הרגישות והיכולות החברתיים של הילדים.
אלו שירים של שמחה מכירים ילדי הגן? בעקבות הסיפור אפשר לשיר: "מי שטוב לו ושמח כף ימחא", "ושמחת בחגך והיית אך שמח", "איזה יום שמח" ועוד. תוכלו להכין שירון של שירי שמחה ואושר, שילווה אתכם במהלך השנה.
תוכלו ליצור תערוכת ציורי ילדים בטכניקה של איורי הספר: יוצרים רקע בצבעי מים, וכשהרקע מתייבש, מוסיפים עליו ציור בקו: גיר, טוש וכו'. התוצאה מיוחדת ומשמחת!
בשפה העברית קיימות לפחות עשר מילים נרדפות לציין שמחה (למשל, ששון, גילה, דיצה, רינה, עליזה, עליצה, צהלה וחדווה), ויש בהן כנראה להעיד על סוגים וגוונים שונים של שמחה ועל החשיבות הרבה שמייחסים לרגש זה. חלק מהמילים הללו משמשים שמות פרטיים. האם יש ילדים או אנשי צוות בגן, שמשמעות השם שלהם היא שמחה? אם כן, זו הזדמנות לציין זאת!
מכינים קולאג' של כל מיני דברים פשוטים שמעלים חיוך על פנינו: אפשר לפרוס עיתונים וג'ורנלים, להזמין את הילדים לגזור או לקרוע תמונות של דברים שמשמחים אותם ולהדביק אותן על דף. (הפעילות מתאימה גם לסדנת הורים וילדים, ויכולה לסייע בהיכרות הדדית של כל חברי קהילת הגן.) הציגו את אוסף היצירות על לוח וראו איזה גן שמח אתם!
" … נסיך הבין שהחיוך יעלה על פניו בכל פעם שיהיה מאושר." נסו לצאת החוצה וליהנות יחד בטבע, כמו נסיך הטיגריס. גם אתם יכולים לשחק בעלים מרשרשים, להקשיב לציוצי הציפורים ולטפס על גבעות.
מה משמח אתכם ואת ילדיכם? אפשר לשחק יחד את "משחק החיוכים". הזמינו את ילדיכם להתמסר איתכם בכדור. מי שזורק או מגלגל את הכדור, אומר דבר אחד נעים שמשמח אותו. אל תשכחו לחייך בזמן המשחק!
שיר וריקוד הם מלווים טבעיים לשמחה שלנו. אתם מוזמנים לרקוד ולשיר, על פי "שירים שמחים" אפילו בלי סיבה. כמה שירים לדוגמה: "מי שטוב לו ושמח" (דתיה בן-דור), "איזה יום שמח לי היום" (תלמה אליגון-רוז), "אני אוהב" (יהונתן גפן).
בסוף הסיפור קופץ נסיך בשמחה. אילו הסיפור היה נמשך, אולי הוא היה ממש צוחק. רוצים לצחוק? דרך מצחיקה להתחיל: שוכבים על השטיח, כל אחד שם את הראש שלו על בטן של מישהו אחר. משתתף אחד מתחיל לצחוק, הבטן הרועדת שלו נורא מצחיקה, והצחוק מידבק.
הסופרת והמאיירת קתרין ריינר אוהבת חיות, והיא מספרת עליהן ומציירת אותן. את הסיפור שלנו מלווים איורים מיוחדים. מעניין לראות כיצד מצויר נסיך כשהוא מאבד את החיוך שלו, ואיך הוא נראה כשהוא מביט בשלולית ומוצא אותו שוב.
"משהו צהוב ושחור" עוסק בנושא רגשי ואינטימי: פחדים וחששות. אנו ממליצים לך לשקול כיצד לקרוא את הסיפור עם ילדי הגן, לפי היכרותך עם הילדים וקהילת הגן. רצוי להציג את הסיפור בקבוצות קטנות ובהקשרים "בטוחים" שמעודדים שיתוף רגשות וחוויות.
אורה איל כתבה ואיירה ספרים רבים. סגנון האיור שלה פשוט וקל לזיהוי, והספרים האהובים שלה שימחו וממשיכים לשמח אלפי ילדים בארץ. כדאי לציין בפני הילדים שספר נוסף שקיבלו מספריית פיג'מה, "סבתא של חנה בננה בישלה דייסה", נכתב ואויר אף הוא על-ידה. אפשר לערוך תערוכה של ספרי אורה אייל בגן בגן של לבקש מהילדים להביא מהבית ספרים פרי עטה, ולצייר בעקבותיה. לחצי כאן למאמר על אורה איל באתר "הפנקס".
בעמוד שבו טלי והאריה נתלים על ענף באוויר, כדאי להתבונן בהבעות פניהם. מי מפחד כאן? אפשר לבקש מהילדים לחפש את הפרצופים הנסתרים באיורים הצבעוניים. של מי הם?
ילדים רבים אוהבים לשמוע סיפורים אישיים, "מימים עברו". שיתוף ניסיון החיים שלך עשוי לסייע לילדים ולהרחיב את "ארגז הכלים" שלהם להתמודדות עם חששות ועם פחדים. אם נוח לך, תוכלי לשתף את הילדים בסיפור אישי שלך על התגברות על הפחד.
ילדים צעירים לא תמיד יודעים להבחין בין מציאות ודמיון. מעניין יהיה לשוחח עם הילדים: מה לדעתם ה"משהו צהוב ושחור"? מה לדעתם התרחש בחדר ההמתנה של מרפאת השיניים? האם גם הם נעזרו פעם במחשבות חיוביות או דמיון כדי להתגבר על פחדים או חששות? האם ראו דבר-מה ודמיינו שהוא בעצם דבר אחר?
"משהו צהוב ושחור" הוא הספר האחרון שמחולק השנה בתוכנית "ספריית פיג'מה". מסתיימת לה שנה, ובעקבותיה יֵצאו ילדיכם לחוויות חדשות ושונות – בין שיישארו בגן הנוכחי ויצטרפו לקבוצת הבוגרים, בין שיעברו לגן חדש ובין שיעלו לבית ספר. אנו מקווים שהדוגמה של טלי והשיחה בחיק המשפחה בעקבות הסיפור יסייעו לילדים בחוויות החדשות. חופשה נעימה מספריית פיג'מה!
להצעות לפעילות בחיק המשפחה יש לחזור לעמוד הספרים בקישור הזה
בעמוד שבו טלי והאריה נתלים על ענף באוויר, כדאי להתבונן בהבעות פניהם. מי מפחד כאן? האם אתם יכולים לגלות את הפרצופים הנסתרים באיורים הצבעוניים? של מי הם?
לעתים קרובות דבר שפוחדים ממנו נראה לנו גדול ורב-עוצמה, וכשמתגברים על הפחד מרגישים הקלה. לאחר טיפול השיניים טלי לא פחדה עוד, והאריה הצטמצם וחזר להיות "משהו צהוב ושחור" שמבצבץ מתוך הסל. אפשר לחפש בבית צעיף צבעוני, בד גדול או שמיכה. ודאו שניתן להכניס את כולו אל תוך תיק. כשמוציאים אותו ממנו אפשר ללבוש אותו על הכתפיים ולהתחפש לאריה.
ממה פחדתם כשהייתם ילדים? זו הזדמנות לשתף את ילדיכם בחוויית הפחד שלכם ולספר להם כיצד התגברתם על הפחד. שיתוף בניסיון החיים שלכם עשוי לסייע לילדיכם ולהרחיב את "ארגז הכלים" שלהם להתמודדות עם חששות ועם פחדים.
לפני קריאת הסיפור עם הילדים אפשר לחלק לכל אחד עותק, לדפדף יחד ובכל עמוד לשאול "מה יש לילד ביד", "מה מצויר על השלט?", "מה לדעתכם קורה כאן?", "מי זה לדעתכם ומה הוא אומר לילד?"… בהמשך תקריאי את מילות הסיפור ותראו כמה הבנתכם את האיורים תאמה את הסיפור המילולי.
תוכלי להסב את תשומת-לב הילדים לדרך שבה המבוגרים בסיפור מטילים ספק באמונת הילד. מה בדיוק אומרים לו ההורים ומה אומר האח הגדול? אפשר לפתח שיחה על הקושי של המבוגרים להאמין שהגזר יצמח. למה לדעתם היה להם קשה להאמין שהגזר יגדל? (כדאי לרשום את תשובות הילדים על דף ולתלות את הרשימה על לוח ההורים.) תוכלו לשתף זה את זה בחוויות: האם קרה שלא האמינו לכם? איך מרגישים כשהסביבה מפקפקת במשהו שאתם בטוחים בו?
"זרע של גזר" הוא סיפור פשוט על אמונה גדולה. ילדים צעירים חושבים מחשבות על אמונה ושואלים שאלות – אך אנחנו, המבוגרים, לא תמיד מרגישים נוח לדבר על כך. הקריאה והעיסוק בסיפור "פותחים דלת" לשיחה בקבוצות קטנות אודות אמונה במה שאיננו רואים. באתר "גננת" בקישור כאן תוכלי לצפות בהרצאה של ד"ר אהרון דיטשר על העולם הרוחני של ילדים.
קשה להתאפק! הסיפור "זרע של גזר" ממחיש את הסבלנות ואת ההתמדה הדרושות לגידול ירקות. תכונות אלה נחוצות להשגת מטרות רבות בחיים. אפשר להעלות דוגמאות להישגים שאת והילדים הגעתם אליהם לאחר מאמצים ולאחר המתנה ממושכת, ולשתף זה את זה בתחושת הסיפוק שנלוותה להישגים אלה. אפשר לבקש מהילדים להעלות הצעות לדברים שעוזרים לנו להמתין בסבלנות, לצייר את הרעיונות ולתלות אותם במקום מרכזי בגן.
בעקבות הקריאה אפשר להעמיק את הבנת הילדים בנוגע לגדילת ירקות ופירות. מה צומח מזרע כמו גזר? מה גדל בתוך האדמה? ומה גדל על עצים? אפשר להנביט זרעים או לשתול גינת ירק בחצר הגן. תוכלי לבקש מהילדים לצייר שלטים שמסמלים כל ירק, כמו השלט שצייר הילד בסיפור, לעקוב ולתעד את גדילת הירק.
הילד בסיפור מכין שלט עם ציור של גזר, אשר מסמל את הירק שהוא זרע. אפשר לבקש מהילדים לערוך סיור בחדר הגן ולחפש את כל השלטים במקום. מה המשמעות של כל שלט? בהמשך אפשר להציע להם להכין שלטים נוספים, לגן או לבית, שיציינו איפה דברים שונים נמצאים.
האיורים של קרוקט ג'ונסון מתארים את המתרחש מעל האדמה. תוכלי להציע לילדים לצייר את ההתרחשות מתחת לאדמה, דף אחר דף, ויצור ספרונים שמתארים את הסיפור של הגזר. אפשר לערוך תערוכת הספרונים בגן.
בעקבות הסיפור תוכלו לערוך "סעודת גזר" בגן עם מאכלים שונים מגזרים: מיץ גזר, מרק גזר, סלט גזר, עוגת גזר ועוד! זו הזדמנות לשתף את ההורים ולבקש מהם להביא לגן מתכונים או מצרכים.
הילד בסיפור אינו אומר דבר, ואנחנו יכולים רק לשער מה הוא חושב ומרגיש כשכולם מטילים ספק בכך שהגזר יצמח. אילו היה מדבר, מה היה עונה להם, לדעתכם? אפשר לבחור בובות שיסמלו את הילד, את הוריו ואת אחיו, ולהזמין את הילדים להמציא דו-שיח בין הילד למשפחתו.
בסוף הסיפור הילד מוביל את הגזר בתוך מריצה. תוכלו לחשוב יחד על המשך לסיפור: לאן הוא לוקח את הגזר? איך מגיבים האחרים כשהם רואים את הגזר הענק? מה עושה בו הילד? אפשר לצייר או להמחיז סיפור המשך.
אלו ספרים נוספים יש בספריית הגן שלך, שקשורות לנושא? תוכלי לערוך תערוכה בפינה מיוחדת עם ספרים ושירים בעקבות "זרע של גזר". דוגמאות כוללות "אליעזר והגזר" מאת לוין קיפניס, "עוגת גזר" מאת מיריק שניר, ועוד. אם מתאים למשפחות הגן שלך, תוכלי לבקש מהילדים לחפש ספרים דומים בבית ולהוסיף אותם לתערוכה בגן.
הסיפור מזמן שיחה עם ילדים על הפוטנציאל הגלום בכל אחד מהם לעשות מעשי מנהיגות: מטרה, דחף ואמונה בצדקת הדרך. הפעולות אותן עושה הילד הקטן והדבקות המטרה למרות ספקנותה של הסביבה שלו מראות כי הסיפור הוא הרבה מעבר לגזר שצומח. מנהיגים נוצרים בעשיית מעשי מנהיגות: כך הילד הקטן: עקר עשבים, השקה, טיפח את הזרע בהתמדה ובסבלנות. עד שיום אחד "נבט הגזר" – מעשיו נשאו פרי הוא הגשים את משאלתו השיג את מטרותיו.
לפעמים הצורה לא פחות חשובה מהתוכן. "זרע של גזר" כתוב בפחות משמונים(!) מילים בעברית, ובכל זאת הסיפור מצליח להעביר לקוראים חוויה עמוקה, משמעותית ומעוררת תקווה. דברים קטנים, רגעים נקודתיים, בחיי הילדים לעתים בעלי משמעות חזקה אף יותר מאירועים מרעישים וגדולים. זה שיעור חשוב גם לנו, גם להורי הילדים.
המבוגרים בסיפור מטילים ספק בכך שהגזר יגדל. אפשר לדון עם ילדיכם בשאלות כמו: למה לדעתכם התקשו המבוגרים להאמין שהגזר יצמח? כשקראתם את הסיפור, האם האמנתם שהגזר יצמח באמת?
הסיפור הוא הזדמנות לקשר בין העלילה ובין החיים שלכם ולשתף זה את זה בחוויות שחוויתם: האם קרה לכם שלא האמינו לכם? איך מרגישים כשהסביבה מפקפקת במשהו שאתם בטוחים בו?
הילד בסיפור אינו אומר דבר, ואנחנו יכולים רק לשער מה הוא חושב ומרגיש כשכולם מטילים ספק בכך שהגזר יצמח. אילו היה מדבר, מה היה עונה להם, לדעתכם? אפשר לבחור בובות שיסמלו את הילד, את הוריו ואת אחיו, להתבונן יחד בתמונות בספר ולהמציא דו-שיח בין הילד למשפחתו.
בסוף הסיפור הילד מוביל את הגזר בתוך מריצה. תוכלו לחשוב יחד על המשך לסיפור: לאן הוא לוקח את הגזר? איך מגיבים האחרים כשהם רואים את הגזר הענק? מה עושה בו הילד?
הגזר גדל מתחת לאדמה, ולא על מדפי חנות ירקות! בעקבות הקריאה אפשר לבקר יחד בסופרמרקט או בחנות מכולת ולהסתכל על הירקות ועל הפירות השונים. מה צומח מזרע כמו גזר? מה גדל בתוך האדמה? ומה גדל על עצים? אילו מאכלים אפשר להכין מכל פרי וירק? ומה אנחנו אוהבים במיוחד לאכול?
האיורים של קרוקט ג'ונסון מתארים את המתרחש מעל האדמה. תוכלו לקרוא שוב את הסיפור ולהציע לילדיכם לצייר את ההתרחשות מתחת לאדמה דף אחר דף. כך יהיו לכם שני ספרוני תמונות עבור "זרע של גזר": האחד שיספר את הסיפור של הילד ומשפחתו, והאחר – את סיפורו של הגזר.
בעקבות הסיפור תוכלו להכין עם ילדיכם מאכלים שונים מגזרים: מיץ גזר, מרק גזר, סלט גזר, עוגת גזר ועוד! להלן מתכון פשוט להכנת סלט גזר מתוק וטעים: בקשו מילדיכם שיעזור לכם לקלף ולגרד כמה גזרים אל תוך קערה. הוסיפו מעט מיץ לימון, סוכר וחופן צימוקים וערבבו הכול יחד. אפשר לכבד את כל המשפחה במעשה ידיכם. בתיאבון!
הסיפור "זרע של גזר" ממחיש את הסבלנות ואת ההתמדה הדרושות לגידול ירקות. תכונות אלה נחוצות להשגת מטרות רבות בחיים. אפשר לשתף את ילדיכם בהישגים שהגעתם אליהם לאחר מאמצים ולאחר המתנה ממושכת, ולספר על תחושת הסיפוק שנלוותה להישגים אלה.
הסיפור "אות בבאר" נבחר הן בגלל המסר הטמון בו, הן בגלל דמותו של רבי עקיבא. טרם קריאת הסיפור, כדאי להכיר לילדים את רבי עקיבא, מומלץ לחשוב כיצד תרצי להציג אותו לילדים. אולי תרצי להתחפש, לתאר את הנוף והתקופה…
כדאי לעיין היטב באיורים. המאיירת ולי מינצי בחרה סגנון איור שמשקף את הסיפור: למשל, הקווים, סימני האותיות, האימרות המיוחסות לרבי עקיבא שמופיעות בעמוד האחרון ועוד. אפשר לבקש מהילדים לבחור אחד האיורים, להתבונן בו ולספר מה הם רואים.
הילדים יכולים להתנסות גם הם בטכניקה של ציור בחריטה. אפשר לכסות דף בצבעי פנדה ועליהם שכבה של צבע גואש מעורב בסבון כלים, ולבקש מהילדים לחרוט ציור או אותיות.
הסיפור המקורי נפתח במשפט: "בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום." לעומתו, בחרה שוהם סמיט לפתוח אחרת את עיבוד הסיפור לילדים צעירים. הטקסט, כמו האיורים, נותן מקום נכבד לכל אותם הדברים שידע עקיבא לעשות לפני שלמד קרוא או כתוב. כדאי לחשוב כיצד תרצי להציג את כל הדברים שילדי הגן יודעים לעשות, למה הם מסוגלים… וגם לתת ביטוי לשאיפות שלהם, מה חסר ומה יתווסף כשילמדו לקרוא.
"לא הביישן למד" (אבות ב, ה): כשרבי עקיבא ראה את הסימנים בדפנות הבאר ולא הבין איך נוצרו, הוא הלך לחפש תשובות בבית המדרש. הסיפור מזמין עיסוק בפתגם וחיבור עם ההווי של ילדים שונים בקבוצה. מה מסקרן אותנו, איך לומדים דברים חדשים, מתי ואת מי שואלים, איך ואיפה מחפשים מידע… כדאי להוסיף דוגמאות מהניסיון האישי שלך ולהזמין דוגמאות מהורי הגן. כך תעודדי את הילדים לא להתבייש לשאול ותדגישי בסיפורים אישיים ש"לעולם לא מאוחר ללמוד".
מנהיגים רבים החלו את דרכם כרועי צאן. אפשר לחבר את הסיפור על רבי עקיבא עם דמויות נוספות ולשוחח על מהות העבודה של הרועה והתכונות המאפיינות אותו. אפשר לחשוב יחד איך תפקיד רועה הצאן סייע לרבי עקיבא בהמשך דרכו – כמנהיג חכם ומורה גדול בישראל.
מנהיגים רבים החלו את דרכם כרועי צאן. אפשר לשוחח על מהות העבודה של הרועה ועל התכונות המאפיינות אותו. אפשר לחשוב יחד איך תפקיד רועה הצאן סייע לרבי עקיבא בהמשך דרכו – כחכם ומורה גדול בישראל.
"לא הביישן למד" (אבות ב, ה): כשרבי עקיבא ראה את הסימנים בדופנות הבאר ולא הבין איך נוצרו, הוא הלך לחפש תשובות בבית המדרש. איפה אתם וילדיכם מחפשים תשובות לשאלות שלכם? האם יש דברים שילדיכם יודעים ואתם לא? אל תתביישו לשאול אותם!
פִּיצִי וצְבִיצִי מחפשים חבר, אבל כל החברים עסוקים. רק צְבִיצִי, שהגיע ראשון הביתה, ופִּיצִי, שאף פעם לא יוצא מהבית, נמצאים בבית. הסיפור מְזַמן שיחה על שִעמום, על בדידות ועל חברות. מה אתם אוהבים לעשות לבד, ומה אתם אוהבים לעשות עם חברים? מי יוזם מפגשים בין חברים, הילדים או ההורים?
הכינו "דומינו חברים מכל מיני סוגים". קחו קלפי קרטון קטנים וציירו קו לרוחב כל קלף. בכל חלק ציירו חבר אחר. וכך מתנהל המשחק: כל משתתף מקבל חמישה קלפים, ואת השאר מניחים בקופה. מניחים קלף ראשון מהקופה במרכז. את המשחק מתחיל המשתתף הצעיר ביותר והוא מניח קלף שאחד מצדדיו צבוע בַּצבע של הקלף שבמרכז. התור עובר למשתתף השני, והוא ממשיך את הרצף באחד מצִדי הדומינו. מי שאין בידו קלף מתאים, לוקח אחד מהקופה. את קלפי המשחק אפשר לגזור מקרטון של קופסת דגני-בוקר גדולה או מכרטיסי מגנט שמקבלים לפעמים כפרסומת. דומינו שקלפיו עשויים מכרטיסי המגנט אפשר לשחק גם על המקרר או על הדלת.
"גדול השלום שכל הברכות כלולות בו" "גדול השלום, שכל הברכות כלולות בו" (ויקרא רבה ט ט). משמעות אִמרה זו היא שהמילה "שלום" כוללת בתוכה את כל הברכות שאנשים מברכים זה את זה.
חִשבו על כמה ביטויים הכוללים את המילה "שלום", למשל "שלום וברכה", דרישת שלום", "שבת שלום". מתי אומרים כל ביטוי? חידון בפנטומימה: משתתף אחד מציג בפנטומימה (בתנועות בלבד, ללא מילים) ביטוי שכולל את המילה "שלום". הצופה צריך לזהות את הביטוי.
פִּיצִי וצְבִיצִי לא יכלו להיות חברים כי לא הבינו זה את זה. כל אחד מהם עובר ליד השני כל כך מהר, שהוא מספיק לשמוע רק חצי ברכה. משחק "טלפון שבור": בני משפחה וחברים יושבים במעגל. הראשון במשחק חושב על מילה ולוחש אותה לזה שיושב לצדו. השני לוחש את המילה באוזן של השלישי, וכך הלאה. כשהאחרון לוחש מילה באוזן של המשתתף הראשון, מתברר בדרך כלל כי לא זו המילה שהניעה את המשחק!
יש שירים רבים הכוללים את המילה "שלום". בליל שבת שרים שיר שבו מברכים את מלאכי השלום המגיעים עם השבת: "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן / מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". (מחבר הפִּיוּט לא ידוע). האם אתם מכירים שירים נוספים הכוללים את המילה "שלום"? השיר יכול להיות בשפה העברית או בשפות אחרות.
כל אחד רוצה לזכות בברכת שלום לבבית מהחבר שלו. היכנסו אל הגן בבוקר וברכו את הגננת בחיוך ובברכת שלום מכל הלב. שימו לב איך תגיב. יש אנשים שאתם תמיד פוגשים בדרך לגן: השומר בכניסה לגן, המוכרים בחנויות, ועוד. ברכו גם אותם והתבוננו בפנים שלהם. בערב ברכו ב"שלום" נעים את בני המשפחה החוזרים הביתה. שאלו אותם איך הרגישו למשמע הברכה, ומדוע חשוב להם לשמוע ברכה כשהם נכנסים.
"גדול השלום שכל הברכות כלולות בו" קשטו קיר בגן עם ביטויים שיש בהם המלה "שלום", למשל: שבת שלום, דרישת שלום, הברכה "שלום עליכם", והתשובה "עליכם השלום", עושה שלום במרומיו, שלום על ישראל, להקדים שלום ולהשיב שלום, מה שלומך?…
משחק "מצב הרוח" אחד מילדי הגן יוצא רגע מהחדר, ונכנס אל תוכו עם הבעת פנים מיוחדת: שאר המשתפים חוזרים על אותה הבעת פנים. אחר-כך כל אחד אומר איזה מצב רוח לפי דעתו, מביעה הבעת הפנים.
העמידי את הילדים בזוגות זה מול זה. המשתתף הראשון עושה פרצופים ותנועות. המשתתף השני מחקה את התנועות ומנסה להידמות לו כמי ראי. אחר כך מחליפים תפקידים. תוכלי להעזר בשיר של דתיה בן דורמ"פרפר נחמד" – "בדיוק אותו דבר" – עם פנטמימה של חיקוי תנועות)
"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז,יט) הפסוק כתוב בשפה של שיר, ששונה מעט מהשפה בה אנחנו מדברים. הוא אומר שכמו שהמים הם מראה לַפָּנִים, לצד החיצוני שלנו, כך הלב של החברים הוא מראה לפנימיות שלנו. אנו "רואים" דרך הלב שלהם איך אנחנו מתנהגים. כשאנחנו שמים לב ל"לב" של החבר או החברה, כלומר לרגשות שלהם, אנחנו יכולים לראות איך ההתנהגות שלנו משפיעה עליהם. אם המשחק איתנו נעים להם, או אולי כדאי לשנות אותו. שוחחי עם הילדים על כך שמאור פנים ויחס חיובי מביא תגובת ראי המצד השני. פִּיצִי וצְבִיצִי רבו בתחילה על הפנים המשתקפים במים, אך בהמשך למדו שניהם להסתכל גם ב"ליבו" ורגשותיו של החבר ולראות דרך ההתנהגות שלו אם המשחק נעים לו. כך מצאו שניהם סוף סוף עם מי לשחק.
עלילת הסיפור מתאימה מאוד למשחק סוציו-דרמטי: תוכלי להכין עם הילדים תחפושות של צבי (קרניים?) וצב (שריון?) או להשאיר כמה סטים בארגז תחפושות. הסיפור מזמן עבודה בתנועה – קצב מהר/לאט, זוגות משקפים את תנועות האחר….
פיצי וצביצי מחפשים חבר, אבל כל החברים עסוקים. סיטואציה זו מוכרת היטב לילדי הגן, בפרט בכניסה לגן בבוקר ובזמן משחק חופשי. שימי לב ליוזמות ונסיונות הצטרפות למשחק, בעיקר בזמן משחק חופשי בתוך הגן ובחצר.
תוכלי להכין תחפושות או כתרים שיסמנו את החיות השונות ולבקש מהילדים להמחיז את העלילה. המילים בסיפור פשוטות והמשפטים חוזרים על עצמם, ומהר מאד יוכלו הילדים לדקלם את הטקסט. כדאי גם להציע להם להמחיז את הסיפור בפנטומימה, עם תנועות ידיים והבעות פנים וללא דיבור.
כדאי להעניק לילדים את עותקי הספרים ולהזמין אותם להתבונן באיורים. האם הם מזהים את כל החיות? האם הם יכולים למצוא את התפוח לאורך הסיפור? בעקבות האיורים הילדים יכולים להכין חותמות בצורת תפוח:
לוקחים גלילי נייר טואלט ריקים ומקפלים את העיגול כך שתיווצר צורה של תפוח. את החותמת הילדים מוזמנים לטבול בצלוחיות עם צבעי גואש ולהחתים להנאתם. רוצים להוסיף עלה בראש התפוח? אפשר לצאת לחצר לקטוף עלה ולהדביק אותו על היצירה או לצייר עלה בעצמכם.
העכבר מבין שתהליך הבשלת פרי לוקח זמן ועלינו להמתין בסבלנות. זו הזדמנות לשוחח עם הילדים: מהי סבלנות? מתי אנו מתבקשים להיות סבלניים, לחכות, להתאפק, לדחות את הרצונות שלנו לטובת אחרים? מתי קשה לנו להיות סבלניים, וכיצד נוכל להשתפר?
אפשר לנסות ולדמיין את טעמו של התפוח לפני שהוא נשר. תוכלי לספר לילדים על פרי בוסר ועל טעמו המריר, ולחשוב ביחד על דוגמאות נוספות למצבים בהם הסבלנות משתלמת וחוסר סבלנות מזיק. (מה יקרה לעוגה שנוציא אותה מהתנור לפני שהיא אפויה? איזה טעם יש לבננה ירקרקה?)
אפשר להכין עם הילדים שעוני חול, כדי לסייע להם להתאזר בסבלנות גם בבית – למשל, בהמתנה לאימא שתתפנה או לתור שלהם לשחק במחשב.
חומרים: 2 בקבוקים קטנים ריקים שווים בגודלם, חולק דק ומסונן, פקק מאחד הבקבוקים מנוקב, נייר דבק.
הכנה: ממלאים בקבוק אחד בחול עד האמצע, סוגרים את הבקבוק בפקק המנוקב.
הופכים את הבקבוק הריק ומצמידים אותו לבקבוק עם החול. מחברים את שני הבקבוקים היטב בעזרת נייר דבק חזק.
שעון החול מוכן! כמה זמן לוקח לחול להישפך מבקבוק לבקבוק?
בעקבות הסיפור תוכלו לערוך "סעודת תפוחים" בגן עם מאכלים שונים מתפוח: מיץ תפוחים, ריבת תפוחים, עוגת תפוחים או תפוחים אפויים בתנור. זו הזדמנות לשתף את ההורים ולבקש מהם להביא לגן מתכונים או מצרכים.
כדאי לדפדף בספר וליהנות יחד מהאיורים המיוחדים. האם מצאתם את התפוח בכל עמוד? חלק מן העצמים ומבעלי החיים נשארים קבועים במקומם, ואחרים – נמצאים בתנועה. מי קבוע במקומו? מי בתנועה?
לכל אחד קשה לפעמים לחכות בסבלנות, למשל בתור לקופה בסופרמרקט או בתוך פקק תנועה בכביש. תוכלו לשתף את ילדיכם ולספר על משהו שהגעתם אליו אחרי המתנה ארוכה. מה היתה ה"מתנה" שחיכתה לכם בסוף?
ילדים רבים מתקשים לחכות לאימא שתתפנה או לתור שלהם לשחק במחשב. אפשר לסמן על שעון-מחוגים כמה זמן צריך עוד לחכות. ילדים עשויים להיות סבלניים יותר כשהם יודעים מתי "זמן הסבלנות" שלהם יסתיים.
אתם מוזמנים לחגור סינר ולהכין ביחד ריבת תפוחים.
מצרכים:
1 קילו תפוחי עץ ירוקים
½ קילו סוכר
1 מקל קינמון
1 לימון
קולפים את התפוחים בעזרת קולפן ומוציאים את הליבה. חותכים את התפוחים לקוביות. מבשלים בסיר את התפוחים, הסוכר ומקל הקינמון על אש קטנה כשעה (צריך סבלנות!). בסיום הבישול מוסיפים מעט לימון סחוט.
הסיפור מתאים מאד להמחשה. אפשר לגזור מנייר שבע דמויות של עכברים ולבקש מהילדים לצבוע אותן בהתאם לצבעי העכברים בסיפור. אחרי הצביעה ניתן להדביק את העכברים על מקלות עץ ולבקש מהילדים לספר את הסיפור באמצעות הדמויות. כדאי להציע לילדים לחשוב איך להכין את דמות ה"יצור". הילדים יכולים לספר להורים את הסיפור בעזרת הדמויות.
העכברים בסיפור מנחשים לפי מישוש מהו היצור החדש באגם. אפשר להכין קופסת מישוש, לבקש מהילדים להכניס את היד לקופסה ולנסות לזהות את החפצים לפי מישוש בלבד. בהמשך כדאי להשאיר את קופסת המישוש בגן ולעודד את הילדים לשחק בה ללא התיווך שלך.
יוצר הספר אד יאנג אייר את הסיפור תוך שימוש בטכניקה של גזרי נייר. גם ילדים צעירים יכולים לקרוע ניירות צבעוניים, לסדר את חתיכות הנייר על דף שחור ולהכין מחתיכות הנייר תמונה.
העכברים מוגבלים בחוש הראייה אך נעזרים בחושים אחרים: שמיעה, ריח, טעם, מישוש. האם ניתן לתאר כל דבר דרך כל החושים? אפשר לבחור חפצים שונים (בגד, מאכל, צעצוע, ספר…) ולבדוק: בכמה חושים שונים אפשר לתאר אותו?
"איזהו חכם הלומד מכל אדם" (אבות ד, א): כדאי לשוחח עם הילדים על "חכמה". אפשר לשאול אותם: למה לדעתם העכברה הלבנה הצליחה לזהות את הייצור, והאחרים לא? האם הם שמו לב שהיא לא הוסיפה ניחוש חדש, אלא גילתה את האמת בעזרת ניחושים ומידע שהביאו העכברים האחרים?
אפשר להרכיב פאזלים בעקבות הסיפור. זו הזדמנות לבחון את התאמת הפאזלים בגן ליכולות של כל הילדים, לעודד ילדים שעד כה לא ניגשו לפאזלים, ולדאוג לאתגר את כולם. הרכבה משותפת של פאזל היא פעילות מהנה, וגם מקדמת יכולות שונות: הבנת יחסי חלק-שלם, ריכוז, מיון, מוטוריקה עדינה, וגם שיתוף פעולה ולקיחת תורים. אפשר גם להכין פאזלים אישיים מציורי הילדים.
העכברה הלבנה מתארת את היצור באמצעות דימויים: "יציב כמו עמוד, גמיש כמו נחש…". אפשר לשחק משחק דימויים, ולנסות לתאר חפצים מוכרים בבית כך: "נשמע כמו…", "נראה כמו…", מריח כמו…"
העכברים בסיפור אינם מסוגלים לראות, הם עוורים. האם יש ילדים עם מוגבלויות פיזיות בגן? זו הזדמנות לשים אותם במרכז ולתת להם לספר על הדרכים בהן הם מתגברים על הקשיים, מה עוזר להם ומה מפריע. אם יש לילדי הגן קרובי משפחה עם מוגבלויות פיזיות או בעלי צרכים מיוחדים, אפשר להזמין אותם לספר על החוויות שלהם סביב הנושא.
הולכת חבר בעיניים עצומות. תנו לילדים להוביל זה את זה דרך מסלול מכשולים בכיתת הגן, כאשר עיניו של הילד המובל מכוסות במטפחת. על הילד המוביל לנהוג בעדינות כלפי חברו, ולשים לב למגבלות שלו. על הילד שעיניו מכוסות, לבקש עזרה בצורה נעימה אך ברורה. לבסוף ניתן לשוחח כיצד נכון להציע, לבקש, לתת ולקבל עזרה.
אפשר לגזור מנייר שבע דמויות של עכברים ולבקש מילדיכם לצבוע אותן בהתאם לצבעי העכברים בסיפור. אחרי הצביעה אפשר להדביק את העכברים על מקלות עץ ולבקש מהילדים לספר את הסיפור באמצעות הדמויות. חִשבו יחד איך תכינו את דמות היצור.
לעתים אנו מסיקים מסקנות מוטעות על פי מידע חלקי. כדי להמחיש זאת, אפשר לחפש בספר או בעיתון (או לצייר) תמונה שאינה מוכרת לילדים. בעזרת נייר אטום כּסו את רוב התמונה. האם ילדיכם מצליחים לנחש מהו מהחלק החשוף? לאט-לאט הזיזו את הנייר, וכך חִשפו עוד חלקים של התמונה. באיזה שלב הילדים מגלים את פשר התמונה?
העכברים בסיפור מנחשים לפי מישוש מהו היצור החדש באגם. אתם יכולים להכין עם ילדיכם קופסת מישוש: לוקחים קופסה גדולה ומכניסים אליה חפצים שונים. בקשו מילדיכם להכניס את היד לקופסה ולנסות לזהות את החפצים לפי מישוש בלבד. לאחר מכן תנו לילדיכם להכניס דברים לקופסה. האם אתם מצליחים לזהות את החפצים?
אפשר לשאול את ילדיכם: למה לדעתם העכברה הלבנה הצליחה לזהות את היצור, והאחרים לא? האם ילדיכם שמו לב שהיא לא הוסיפה ניחוש חדש, אלא גילתה את האמת בעזרת המידע שהביאו העכברים האחרים והניחושים שלהם.
בעקבות הסיפור אפשר להרכיב יחד תַּצרֵף (פאזל). בחרו פאזל מאתגר עם מספר חלקים שמתאים לגיל ילדיכם והרכיבו אותו יחד; על כל אחד בתורו להוסיף חלק אחר. האם יש לכם "שיטה" להרכבת פאזלים? איך יודעים מה מתחבר למה, ומתי התמונה מתחילה להתגלות?
העכברה הלבנה מתארת את היצור באמצעות דימויים: "יַצִּיב כְּמוֹ עַמּוּד, גָּמִישׁ כְּמוֹ נָחָשׁ". אפשר לשחק עם ילדיכם משחק דימויים, ולנסות לתאר חפצים מוכרים בבית כך: "נשמע כמו…" "נראה כמו…" מריח כמו…"
העכברים בסיפור אינם מסוגלים לראות, הם עיוורים. האם אתם מכירים אדם עם מגבלה גופנית? אפשר לשוחח עם ילדיכם על דרכים שמסייעות למי שמתמודד עם קושי בראייה, בשמיעה או בתנועה. תוכלו לחפש בסביבתכם הקרובה דוגמאות, למשל חניה שמיועדת לנכים בלבד, ליווי מהדורת החדשות בשפת הסימנים וסימון קומות במעליות בכתב ברייל. (גם שטרות כסף מותאמים לאנשים שמתקשים בראייה. התבוננו בשני שטרות כסף של סכומים שונים. עצמו עיניים, מששו את השטרות וגלו את הסימן הבולט, שבעזרתו אנשים כבדי ראייה "קוראים" את השטרות ומבדילים ביניהם).
קל ופשוט להמחיז את הסיפור על הגשר. יחד עם הסייעת או חברת צוות אחרת, תוכלי להמחיז את העלילה. לחלופין, אפשר להזמין שני הורים לבקר בגן ולהמחיז את הסיפור בפני הילדים.
האיורים משחקים תפקיד חשוב בספר. בעמודים מסוימים יש מעט מלל, והציור תופס את רוב הדף. כדאי לאפשר לילדים זמן לדפדף בעותקים האישיים ולהתבונן לעומק באיורים המיוחדים. האם הם שמו לב לפרטים שאולי אנחנו, המבוגרים, פספסנו? כדאי להסב את תשומת לבם לזוויות הראייה השונות של התמונות. אילו מהתמונות מראות את האירועים מלמעלה, ואילו מהצד?
אפשר לבקש מהילדים וההורים להכין בבית גשרים מחומרים שונים ולהציג אותם בגן. ניתן גם לבקש מההורים לרשום אירוע שבו ילדיהם ויתרו לאחר, חיכו בסבלנות, או מצאו פתרון יצירתי לבעיה של התנגשות בין רצונות. כדאי לשתף את החברים באירועים המעצימים וכך לטפח ולעודד את היכולות בקרב הילדים.
עלילת הסיפור מזכירה לנו כי לפעמים לפני שמגיעים לרעיון מוצלח עוברים דרך רעיונות פחות טובים. כדאי לשוחח עם הילדים ולהיזכר בפתרונות השונים שהציעו הדב והענק במהלך הסיפור. אפשר לשוחח על היתרונות והחסרונות של כל הצעה ולקשר אותן לחוויות מחיי הגן שלכם.
בעקבות הסיפור אפשר לשיר עם הילדים "כל העולם כולו גשר צר מאד". תוכלו גם להמציא יחד "ריקוד הגשר", בדומה לתנועות של הדב והענק כאשר הם מסתובבים יחד על הגשר.
אפשר לצייר פס רחב על רצפת הגן, או לבנות מסלול צר בעזרת קוביות גדולות, ולבקש מהילדים לחצות אותו בלי ליפול. בהמשך ניתן להציע לשני ילדים לנסות לחצות את ה"גשר" באותו הזמן, כל אחד מכיוון אחר. האם גם הם נאלצו "לרקוד" תוך חיבוק, כמו הדב והענק בסיפור? האם הם מצאו פתרון אחר לבעיה?
מומלץ מאד לחפש בספרייה המקומית או במרכז פסג"ה את כתב העת "עיניים", גליון מס' 125 (טבת תשע"א), שכולו מוקדש לנושא "גשר"! יש בגליון שפע סיפורים, רעיונות ומידע בנושא גשרים וגישור. להלן קישור לתיאור הגליון באתר של כתב העת.
כדאי להסב את תשומת לב הילדים לסוף הסיפור, כאשר שני הגיבורים ממשיכים בדרכם. האם הדב והענק הפכו לחברים? האם הם קבעו להיפגש שוב על הגשר, לשחק יחד או לבקר זה את זה? אפשר לשוחח על שיתוף פעולה עם חברים קרובים ועם ילדים שאנחנו לא מכירים היטב. מה קורה בגן השעשועים הציבורי, כשילדים שאנו לא מכירים מבקשים "לחצות גשר" בדיוק באותו הזמן כמונו? מה קורה בחצר הגן ובבית בין אחים? האם קל או קשה יותר לוותר לחבר או לילד זר?
אפשר לבקש מהילדים וההורים לחפש בבית או בספרייה ספרים נוספים על גשרים, ולהביא אותם לגן לקריאה ולתצוגה. ספרים שחולקו בשנים קודמות בספריית פיג'מה כוללים "אגדת גשר" של שלמה אבס או "האוצר" מאת אורי שולביץ.
אפשר לדפדף יחד בספר ולהתבונן באיורים המיוחדים שמלווים את הסיפור. כדאי לשים לב לזוויות הראייה השונות של התמונות. אילו מהתמונות מראות את האירועים מלמעלה, ואילו מהצד? אפשר לשוחח עם ילדיכם ולשאול אותם למה לדעתם בחרה המאיירת לצייר כך את ההתרחשויות על הגשר.
לפעמים לפני שמגיעים לרעיון מוצלח עוברים דרך רעיונות פחות טובים. כדאי להיזכר בפתרונות השונים שהציעו הדב והענק במהלך הסיפור. אפשר לשוחח על היתרונות והחסרונות של כל הצעה.
התנגשות בין רצונות היא חוויה שמוכרת לילדים. לפעמים אחד מבני הבית רוצה להשמיע מוסיקה והשני מבקש שקט, אחד רוצה לקרוא במיטה והשני רוצה לישון בחושך, הילדה שקועה במשחק וההורים מבקשים לצאת מהבית… בעקבות קריאה משותפת של הסיפור אפשר לשוחח על פערים ברצונות ולהיזכר בפתרונות יצירתיים אליהם הגעתם יחד.
אפשר לחפש בשכונה גדר לא גבוהה או גן שעשועים עם חבלים, מגלשות וסולמות, ולנסות (בזהירות!) לחצות אותם ביחד מכיוונים שונים. האם גם אתם נאלצתם "לרקוד" תוך חיבוק, כמו בסיפור?
בעקבות הסיפור אפשר לחפש ולחקור סוגים שונים של גשרים בסביבתכם. אפשר גם לבנות גשר ממקלות ארטיק, קוביות, או לגו. לאחר הרכבת הגשר אפשר להמחיז ביחד את הסיפור בעזרת בובות או דמויות לגו.
הנסיכה ג'בטה הייתה רגילה לקבל מן המוכן את כל מה שחפצה, ולא חשבה על העבודה המושקעת בהכנה של הדברים. אפשר לבקש מהילדים לשאול את ההורים ואת סבא וסבתא, אילו דברים – שכיום אפשר לקנות מוכנים – הם נהגו להכין במו ידיהם וכיצד עשו זאת, ולספר על כך בכיתה.
בסוף הסיפור למדה הנסיכה להעריך את עמלם של עובדי האדמה ואת תרומתם לחייה, ואף למדה להודות להם. תוכלו לחשוב יחד עם התלמידים על האנשים סביבכם שפועלים כדי להקל על החיים של כולנו. אפשר לבקש מכל תלמיד לכתוב מכתב תודה לאחד מהאנשים האלה (שרת בית הספר, נהג ההסעה, המאבטח בכניסה לבית הספר וכו'), ואם הם רוצים – גם למסור את המכתב לאותו אדם.
"כל כיכר מתחילה בגרגיר": אפשר לעבור עם התלמידים על השלבים השונים בהכנת לחם, לציין את בעלי התפקידים השונים המשתתפים בתהליך, ולהציג בפניהם תמונות של כל אחד מהשלבים. תוכלו לתת לתלמידים לסדר את התמונות לפי סדר הכנת הלחם – משלב הזריעה ועד למוצר המוגמר.
תוכלו להביא כמה שיבולים לכיתה, לחלק לתלמידים ולבקש מהם למולל את השיבולת, להפריד ממנה את הגרגרים ולבסוף לטחון אותם לקמח בעזרת מכתש ועלי. אם יש הזדמנות – אפשר גם לאפות לחם ג'בטה!
אפשר לבקש מהתלמידים להכין מאכל יחד עם ההורים בבית ולהביא לכיתה, ולערוך סעודה מהמאכלים שהכינו. תוכלו לבקש מכל תלמיד שיכתוב את המתכון למאכל שהכין, ובו יפרט את שלבי ההכנה. את המתכונים אפשר לאגד לספר מתכונים כיתתי, להדפיס ולחלק לכל תלמיד.
התלמידים יכולים להכין עם ההורים ולהביא לכיתה כל דבר שאפשר ליצור לבד בבית: תחפושות, בגדים, תכשיטים, צעצועים וכו'. אפשר להקים בכיתה תערוכה שתיקרא "תוצרת בית", ולהזמין אליה את בני המשפחה. ליד כל מוצג בתערוכה יהיה דף המפרט את החומרים ממנו הוא עשוי ואת שלבי הכנתו.
הנסיכה לא רצתה לאכזב את אביה אך קיוותה שתוכל להיענות לבקשתו ללא מאמץ. לבסוף היא התגברה על הקשיים והצליחה במשימה. אפשר לשוחח עם התלמידים: למה לדעתם המלך לא היה מרוצה מכיכרות הלחם המוכנות שהביאה הנסיכה? מה מיוחד בכיכר הלחם "האמיתית"? תוכלו לשתף את הילדים בניסיון החיים שלכם ולשאול אותם אם קרה להם מקרה שבו השיגו דבר שהיה חשוב לאחר יגיעה, מאמץ, או ניסיונות חוזרים.
במהלך המסע משיגה הנסיכה כיכר לחם, וגם רוכשת חבר! אפשר לשוחח עם התלמידים על החברוּת בין אֵש לבין הנסיכה, ולהשוות אותה ליחסי הנסיכה עם אנשים אחרים בסיפור. אפשר לבקש מהתלמידים לספר על חברים שלהם, ועל מקרים בהם שיתוף פעולה עם חבר הפך משימה ליעילה ונעימה יותר.
"כל כיכר מתחילה בגרגיר": אפשר לשאול את ילדיכם, כיצד "מוציאים לחם מן הארץ"? אילו כוחות טבע עזרו לחיטה ולשאר החומרים לצמוח? מה צריך האדם לעשות כדי להפוך חיטה ללחם?
אפשר להציע לילדיכם לחשוב על חמישה מאכלים אהובים. האם הם יודעים ממה הם מורכבים וכיצד מכינים אותם? יחד תוכלו להכין "ארוחה אמיתית", ארוחה מעשה ידיכם מההתחלה ועד הסוף, כולל הגשה ופינוי. האם הרגשתם סיפוק מהמאמץ ומהתהליך?
הנסיכה לא רצתה לאכזב את אביה אך קיוותה שתוכל להיענות לבקשתו ללא מאמץ. לבסוף היא התגברה על הקשיים והצליחה במשימה. אפשר לשוחח עם ילדיכם: למה לדעתם המלך לא היה מרוצה מכיכרות הלחם המוכנות שהביאה הנסיכה? מה מיוחד בכיכר הלחם "האמיתית"? האם קרה לכם מקרה שבו השגתם דבר שהיה חשוב לכם לאחר יגיעה, מאמץ, או ניסיונות חוזרים? תוכלו לשתף את ילדיכם בחוויה ובתחושות.
המלך באגט התבונן בידיה של הנסיכה כדי לבחון אם היא הביאה לו את כיכר הלחם האמיתית. גם אתם יכולים להתבונן בידיים של ילדיכם, ולנסות לנחש מה הידיים עשו היום. הילדים בתורם יכולים להתבונן בידיים שלכם ולנחש מה הן עשו היום. כפות הידיים של ילדים ושל הוריהם דומות אלו לאלו, אבל גם שונות. תוכלו להשוות אותן, ולשים לב לקווים ש"מצוירים" עליהן. האם יש לכם אותם קווים?
בסוף הסיפור למדה הנסיכה להעריך את עמלם של עובדי האדמה ואת תרומתם לחייה, ואף למדה להודות להם. תוכלו לחשוב יחד עם ילדיכם על האנשים סביבכם שפועלים כדי להקל על החיים של כולנו. אפשר לנסות למנות את כל האנשים שעזרו לנו במהלך היום (למשל מנקי הרחובות, מאבטחים, נהגי אוטובוס, אנשי אחזקת בניינים, ועוד).
אפשר לשחק ב"משחק התודה". אחד מבני המשפחה פותח במלים: "אני רוצה לומר תודה ל …", ומסַפר על דבר טוב שהזולת עשה למענו. זה עשוי להיות כל דבר – קטן או גדול, מתמשך או חד-פעמי. הבא אחריו משלים את המשפט כרצונו, וכך הלאה. אפשר לערוך סבב משפחתי של תודה בארוחת הערב או לפני השינה.
במהלך המסע משיגה הנסיכה כיכר לחם, וגם רוכשת חבר! אפשר לשוחח עם ילדיכם על החברוּת בין אֵש לבין הנסיכה, ולהשוות אותה ליחסי הנסיכה עם אנשים אחרים בסיפור. תוכלו לספר על חברים שלכם ולשתף זה את זה בחוויות.
אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ושיחה נעימה!
מרכיבים:
4 כוסות קמח
40 גרם שמרים
1 כפית סוכר
כפית וחצי מלח
כוס וחצי מים פושרים
1/4 כוס שמן זית
אופן ההכנה:
ממיסים את השמרים במים הפושרים, מוסיפים את הסוכר ומניחים לבלילה לתפוח.
מניחים בקערה את הקמח והשמרים המותססים, מוסיפים מלח ושמן זית ולשׁים עד לקבלת בצק אחיד.
מכסים ומניחים לבצק לתפוח במשך כשעתיים.
מעצבים לחמניות ומניחים בתבנית עם נייר אפייה או קמח תירס (למניעת דביקוּת). מניחים לתפיחה נוספת במשך כשלושים דקות.
אופים בתנור 25-30 דקות, בחום של 220 מעלות.
בתיאבון!
עיון ראשוני בספר: מומלץ לאפשר לילדים לדפדף לבד בספר בטרם קריאתו. מה דעתם על איזידורה? איזו מין אישה היא, איפה היא גרה, מי עוד מופיע בסיפור? האיורים בספר מיוחדים, בוודאי שונים מספרים קודמים שקראו הילדים. מה מיוחד בהם? תוכלי להסב את תשומת לב הילדים לצבעים בהם משמשת המאיירת מרלה פרייזי, ולמשחקי אור וצל שבתמונות השונות – ולאפשר להם להשמיע את התרשמויותיהם הראשוניות. זו הזדמנות יפה להשוות בין ספרי ספריית פיג'מה השונים, לעסוק באסתיקה, בטעם אישי, בתפקיד האיור בספרים, ובכלל באמנות חזותית.
דברים רבים הופכים את הבוקר של איזידורה לאפור. הילדים מוזמנים להקשיב לסיפור ולחפש באיורים את כל מה שקשה לאיזידורה ומעצבן אותה. האם דברים אלה היו מעצבנים גם אותם? האם אותו גירוי (למשל, ציפורים מצייצות) יכול לפעמים לשמח אותנו, ולפעמים לא? תוכלי לשתף את הילדים בחוויות אישיות שלך, ולשאול אותם אם גם להם קורה שהם קמים 'על צד שמאל'. מה הכי קשה בבוקר כזה, ואיך אתם מגיבים כשזה קורה?
הסיפור על איזידורה מזמין התייחסות לרגשות קשים של הילדים, תוך העצמת יכולת הבחירה שלהם לשנות את תפיסתם ואת מצב רוחם. זו הזדמנות להקשיב לילדים, להתקרב אליהם – וגם לעודד אותם ליטול אחריות על עצמם.
איזידורה אינה לבדה במהלך היום; אווז קטן מלווה אותה לאורך הסיפור! תוכלו לשוחח עם הילדים על תפקיד האווז בסיפור, ולשתף אותם בָּעזרה שאתם מקבלים אחד מהשני כשיש למי מכם מצב רוח רע. במסגרת הקבוצתית חשוב במיוחד לחזק את יכולת הילדים לשמח את חבריהם העצובים. איך הם עוזרים זה לזה כשמישהו כועס או מצוברח? הבליטי את אותם המצבים בהם חברים ליוו זה את זה ו"המתיקו" מצבים קשים. אל תשכחו לשתף את ההורים בסיפורים האלה!
הדרך שבה איזידורה מדגימה את הביטוי "מעז יצא מתוק" פעילה ואף מפתיעה. היא לא מחכה שמצב הרוח יעבור, לא מתלוננת על הקושי, לא מבקשת עזרה. במקום זאת היא רוקדת, תולשת, אופה ולבסוף טורפת את כל העוגה! מעניין יהיה לשמוע את דעתם של הילדים. האם הם חושבים שאכילת כל העוגה היתה רעיון טוב?
"קצת כישוף וקצת דמיון" הובילו את איזידורה להפיכת הדברים המעצבנים לעוגה מתוקה. גם ללא כישוף, ילדים צעירים מלאי דימיון ויצירתיות! ילדי הגן מוזמנים להפעיל את הדימיון שלהם ולהציע דרכים נוספות להתמודדות עם מצב רוח רע. תוכלו להכין יחד רשימה מצוירת של פתרונות ולפרסם אותו על לוח ההורים בגן. רשימות אישיות עם מלאי של פעולות מגוונות עשויות לסייע לאותם הילדים שנוטים "להיכנע" למצבי רוח של כעס, עצבנות או תסכול, כדי שגם הם יפעלו ויבחרו לשנות את היום שלהם – ממש כמו איזידורה.
לאט-לאט צבעי האיורים בסיפור עוברים משחור ואפור לוורוד. תוכלי להסביר לילדים את הסמליות המיוחסת לצבעים שונים, למשל לצבע הוורוד המסמל שמחה וחיוביות. אפשר להכין יחד "משקפיים ורודים" מנייר קשיח ומצלופן בצבע ורוד, להרכיב אותם ולשים לב איך הכול נראה אחרת!
חיינו מורכבים מקושי ומשמחה. בתחילה נכנעת איזידורה לתחושת הבלבול והערפל של הבוקר שלה, עד שהיא מחליטה לעשות מעשה! מומלץ לשוחח עם הילדים ולחפש יחד את המקומות שבהם הם "גם שמחים וגם עצובים" : היזכרו יחד בפעמים שבהן הם השלימו עם חבר לאחר ויכוח, הפעמים בהן הם נמלאו במרץ ורצון טוב אחרי פרק זמן של עייפות, או הפעמים בהן הבכי הפך לצחוק והחושך לאור. איך אנו מסבירים כיצד זה קרה ומה גרם לשינוי?
לקצב הסיפור משמעות רבה: בתחילה איזידורה איטית וכבדה. ככל שהיא נוטלת אחריות ומתחילה לאסוף את הרע, הקצב מתגבר עוד ועוד, תוך ריקוד מעגלי… עד שהיא מתיישבת ומשתלטת על הרע. ואז, לקראת סוף היום, שוב איזידורה מאטה את הקצב – הפעם, עם חיוך על הפנים. תוכלו לבחור יצירה מוסיקלית שמתחילה לאט, אולי אפילו קצת "כבד", ונהיית יותר קלילה ועליזה ככל שמקשיבים לה. הילדים מוזמנים להתחקות אחר התנועות של איזידורה, או פשוט לנוע עם המוסיקה ולחוש בגופם את השפעת השינוי במצב רוח של איזידורה. [שתי הצעות ליצירות מוסיקאליות שמתאימות לפעילות זו: הבה נגילה (מתוך הדיסק "נשמה יהודית" בעיבוד א. ריו), וזורבה מאת תיאודורקיס.]
איזידורה מתחילה את היום שלה במצב רוח קודר, אך מסיימת אותו בשמחה ואופטימיות. אתם יכולים לשתף זה את זה: מה שימח אתכם היום? על מה אפשר להודות שקרה היום? ומה היינו רוצים שיקרה מחר?
דברים רבים הופכים את הבוקר של איזידורה לאפור. אתם וילדיכם יכולים לחפש באיורים את כל מה שקשה לאיזידורה ומעצבן אותה. תוכלו לשאול את ילדיכם: "האם גם לכם קורה שאתם קמים 'על צד שמאל'? מה הכי קשה בבוקר כזה? ואיך אתם מגיבים כשזה קורה?"
איזידורה אינה לבדה במהלך היום; אווז קטן מלווה אותה לאורך הסיפור! תוכלו לשתף את ילדיכם בָּעזרה שאתם מקבלים מחברים או מבני משפחה כשיש לכם מצב רוח רע, ולהציע להם לחשוב מי מלווה אותם ועוזר להם "להמתיק" מצבים קשים.
איזידורה אוספת את הבוקר הקודר והופכת את הקושי לעוגה. גם אתם יכולים להכין עוגה ולהמתיק אותה עוד יותר בעזרת פתיתי שוקולד, צימוקים או סוכריות. אפשר להתייחס לתוספות המתוקות כאל סמל לדברים קשים בחיי הילדים וכך להדגים את הביטוי "מעז יצא מתוק".
איזידורה פעילה מאוד – היא רוקדת, תולשת, אופה ולבסוף אוכלת את כל העוגה! אתם מוזמנים לחשוב עם ילדיכם על עשר דרכים להתגבר על מצב רוח רע. תוכלו להכין יחד רשימה מצוירת ולתלות אותה במקום זמין, כדי שתוכלו להיזכר בה כשצריך.
לאט-לאט צבעי האיורים בסיפור עוברים משחור ואפור לוורוד. תוכלו להסביר לילדיכם את הסמליות המיוחסת לצבעים שונים, למשל לצבע הוורוד המסמל שמחה וחיוביות. אפשר להכין יחד "משקפיים ורודים" מנייר קשיח ומצלופן בצבע ורוד, להרכיב אותם ולשים לב איך הכול נראה אחרת!
רצוי לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות ולעודד שיחה פתוחה. למשל, אפשר לשוחח על יום העבודה של אדון גדליהו. מה הוא עושה כדי להתכונן לקונים, איך הוא מתייחס לאנשים שבאים לבקר במכולת? כדאי לאפשר לילדים לדפדף בספר ולהבחין בין מה קורה במציאות ומה בחלום.
לאחר הקריאה אפשר לבקש מהילדים לספר את הסיפור במילים שלהם על-פי רצף התמונות. כדאי לשוחח על האיורים: מה הוסיף המאייר לטקסט של הסיפור? האם משהו הצחיק את הילדים בתמונות? האם הילדים יכולים לנחש מה מוכרים בעלי החנויות, שכניו של אדון גדליהו? ניתן לבקש מהם לחפש את התמונה של עוגת יום ההולדת הדמיונית של מיכאל ולהציע להם לצייר עוגה חלומית משלהם.
ילדים לומדים ומפנימים סיפורים באמצעות משחק ודמיון. כדאי לדאוג לצייד את פינת המשחק הסוציו-דרמטי בגן בתחפושות ואביזרים הקשורים לסיפור: מצרכים למכולת, דמויות של החיות שמופיעות בסיפור, ועוד.
כדאי לחפש יחד את התמונה של רחוב החנויות. אפשר לשאול את הילדים איפה הם עורכים קניות – במכולת, בסופרמרקט, אולי בשוק? בעקבות הסיפור אפשר להקים בגן "מרכז מסחרי" שלכם. רצוי לשתף את הילדים ולחשוב יחד: אלו חנויות תרצו, ומה יימכר בהן – רק "מה שנחוץ", או אולי גם חלומות?
אפשר להפתיע את הילדים ולהזמין הורים להציג את הסיפור בפני הקבוצה – או להכין עם הילדים המחזה אליה יוזמנו ההורים. בתום ההצגה אוכלים יחד עוגת יום הולדת, ומחלקים את הספרים למשפחות.
כדאי לחפש עם הילדים את הצרצר בכל עמוד בו הוא מופיע, ולהיזכר יחד באִמרות החוכמה השונות שלו. האם כל האמרות מובנות לילדים? אפשר לשוחח על פתגמים ואמרות, מהסיפור, ממקורות אחרים – ואפילו פרי דמיונם של הילדים.
אפשר להציע לילדים לבחור אחת האמרות של הצרצר ולצייר אותה. את יכולה להקדיש לוח קיר בגן לציורי האמרות, אליו יתווספו במהלך השנה עוד פתגמים שמשתקפים בספרי ספריית פיג'מה. כדאי לשמור את ציורי הילדים ובסוף השנה להכין מהם "ספרוני חוכמה של הגן שלנו".
מיכאל ואמא נכנסים למכולת של גדליהו כדי לקנות מצרכים לעוגת יום הולדת עבור מיכאל. אפשר לשוחח על ימי הולדת: איך מרגישים כשהולכים לישון בגיל מסוים, ומתעוררים בגיל אחר? איך מציינים ימי הולדת בגן שלכם, האם הילדים זוכרים את חגיגת יום ההולדת בשנה שעברה? האם גם הם עזרו לאפות את העוגה?
"גלין-גלן לנכנס, גלין-גלן ליוצא": אתם יכולים להכין עם הילדים פעמונים לדלת. מחברים יחד פעמונים, צדפים, חרוזים, אפילו כפיות או מפתחות ישנים. לצד הפעמונים שהילדים לוקחים הביתה, כדאי להכין עוד כמה ולתלות אותם בכניסה ובחצר הגן. בכל פעם שתשמעו "גלין-גלן" של הפעמונים שיצרתם, תיזכרו בסיפור על גדליהו!
נשמח לשמוע כיצד שילבת את הסיפור בגן שלך!
איפה אתם עורכים קניות – במכולת, בסופרמרקט, אולי בשוק? עם ילדיכם תוכלו לחפש מתכון לעוגה, להכין רשימה של מצרכים ולצאת יחד לקניות. עם חזרתכם הביתה, תוכלו לאפות יחד את העוגה ולכבד בני משפחה וחברים!
"גלין-גלן לנכנס, גלין-גלן ליוצא": אתם יכולים להכין פעמונים לדלת. מחברים יחד פעמונים, צדפים, חרוזים, אפילו כפיות או מפתחות ישנים. תולים על הקיר או מהתקרה לצד פתח הדלת ומחכים למשב הרוח שיגרום לפעמונים שלכם להשמיע "גלין-גלן".
אדון גדליהו חולם חלום מוזר ומשעשע, ובו משולבים מציאות ודמיון. אפשר לשוחח על חלומות: אם ילדיכם זוכרים חלום שחלמו; אם קרה פעם שלא הייתם בטוחים אם אתם ערים או ישנים; ומה יכול לקרות בחלום ולא במציאות. אפשר לתת דרור לדמיון ולצייר יחד ציור שכולו חלום.
כדאי להסביר לילדיכם את הפתגם "מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתּי" ולהיזכר יחד באִמרות החוכמה השונות של הצְרָצר. תוכלו לבחור אחת האמרות של הצרצר ולצייר אותה. האם אתם מַכירים עוד אמרות? כל אחד יכול לתרום לנו בחוכמתו. תוכלו לשאול את ילדיכם ממי הם לומדים.
אדון גדליהו מוכר בחלומו דברים שאינם נחוצים לתרנגולת, לעז ולדבורה. אפשר לשוחח יחד על קניות: האם אתם קונים תמיד רק דברים שאתם צריכים? האם לפעמים אתם מתפתים לקנות משהו שלא באמת נחוץ? בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח עם ילדיכם על הרגלי צרכנות, על ההבדל בין דבר נחוץ לדברים שאינם נחוצים – ולזכור כי גם לחלומות יש מקום חשוב בחיים.
אפשר לקרוא אותו יחד כמה פעמים, וכך יוכלו הילדים לזכור את רצף האירועים ולהצטרף אֲלֵיכם לשורה החוזרת בספר: "גַּמָּדִים יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה…"
תוכלו להתבונן בַּתמונה בה הגמדים הפכו את ההר לבית. האם אתם מזהים את המאכלים? מה המאכל האהוב עליכם? תוכלו להכין מאכל אחד מתוך התפריט של הגמדים או לתכנן ארוחה הפוכה, קודם כל הקינוח ולאחר מכן המאכלים…
הגמדים הופכים את ההר בכל פעם למשהו אחר, פעם לבית, פעם לסירה, ופעם אפילו למכונית. גם אתם יכולים לשחק ב"כאילו" ולהפוך חפצים מוכרים לדברים אחרים בכוח הדמיון, בכל פעם לבחור חפץ אחר בחדר ולהמציא לְמה הוא הופך.
רוצים לשחק עם גמדים? אפשר לצייר גמדים קטנים על גלילי נייר, על מקלות ארטיק, על גרביים ישנים או על נייר מגולגל לגליל… תוכלו להכין שלוש בובות גמדים ולספר בעזרתן את הסיפור.
"פיט פט טו" הינו סיפור ארוך ומלא הרפתקאות. רצוי לקרוא אותו יחד כמה פעמים כדי לעזור לילדים לזכור את רצף האירועים. לאחר הקריאה הראשונה הילדים יוכלו להצטרף בעצמם לשורה החוזרת בספר: "הלא גמדים יכולים לעשות דברים כאלה…"
תוכלו להכין בובות של גמדים על גלילי נייר או מקלות של ארטיק, ולאפשר לילדים לשחק בבובות באופן חופשי. כדאי לצרף את הבובות שיצרו הילדים במעון כאשר מעניקים את הספר הביתה, להנאת כל המשפחה.
אפשר להכין תפאורה ואביזרים כפי שמופיעים בסיפור, ולהמחיז יחד את הסיפור. תוכלי לשתף את הילדים בצורה חווייתית במהלך הסיפור: כאשר יורד גשם יכולים הילדים לרקוע ברגליים, כשהגמדים שטים באנייה הילדים יכולים להתבונן "כאילו" משקפת או דוג דגים, כאשר הם מתחרים תוכלו לרוץ במקום…ואחר כך לנוח….
בזמן הקראת הסיפור אפשר להצטייד בבריסטול הגזור בצורת הר, ולתת לילדים לנחש למה הפך ההר? או למה לדעתם כדאי להפוך אותו . תוכלו להזיז את ההר בתנועה של אנייה ולבקש מהילדים לנחש למה הפך הבית? ולמה לדעתם כדאי להפוך את האנייה כדי להיחלץ מהחול? באמצעות שאלות מנחות נסו לעזור לילדים לדמיין מה אפשר לעשות כדי לעזור לגמדים? בכל פעם תוכלו להתבונן באיורים ולראות האם ניחשתם נכון.
הגמדים הופכים את ההר בכל פעם למשהו אחר, פעם לבית, פעם לסירה, ואפילו למכונית. תוכלי לשחק "בכאילו" עם הילדים ולהפוך חפצים מוכרים לדברים מצחיקים בכוח הדמיון, בכל פעם לבחור חפץ אחר בחדר ולהמציא למה הוא הופך.
חיה שנהב כתבה גם את הסיפור "מיץ פטל". תוכלו לספר ולהמחיז גם אותו. שמתם לב שבשני הסיפורים הדמויות נהנות מתחרות ריצה? גם אתם תוכלו לערוך תחרות ריצה סביב החצר.
רצוי לקרוא יחד את הספר כמה פעמים ולהצביע על כל אחת מהחיות, הנוצה, הרצועה של הכלב והאגוז בקריאה שנייה ושלישית של הספר, הילד יוכל להצביע במקומכם על האיורים ולדעת כיצד נקרא כל פרט שמופיע בתמונה.
קריאה משותפת עם הילדים אפשר לאסוף חפצים שמופיעים בסיפור ולהמחיש את הסיפור בעזרת בובות שמייצגות את החיות השונות המופיעות בסיפור. כאשר את מקריאה את הסיפור, רצוי לעצור לאחר שהסנאי מאבד את האגוז שלו ולבקש מהילדים לתאר איך החיות מרגישות. האם הן שמחות? עצובות? מצטערות? האם הילדים יכולים לנחש את המשך הסיפור?
מה בתמונה? חשוב לקרוא את הסיפור בקבוצות קטנות כשהילדים קרובים מאד לתמונות הספר, יושבים לצדך בפינת הספר או על השטיח. בספר מופיעות מילים שכדאי להקריא אותן תוך הצבעה על האיור, כך הילדים יוכלו להרחיב את אוצר המילים שלהם: רצועה, נוצה, סנאי ואגוז.
עוד רעיונות למשחק בעקבות הסיפור הציפור הצהובה מאבדת נוצה. נעים לחלק לילדים נוצות ולדגדג אחד את השני בעזרת הנוצה. את יכולה להכין תמונה של ציפור ובעזרת דבק פלסטי לבקש מהילדים להדביק לציפור נוצות צבעוניות. מעניין ללוות את קריאת הסיפור בכלי נגינה: בחלקו הראשון של הסיפור ניתן לתופף בתוף מרים המשמיע קול עמוק וקבוע. בחלקו השני של הסיפור ניתן להשמיע קולות של פעמונים או לנגן במשולש צלילים גבוהים ושמחים. לפעמים משהו חמוץ ולא נעים הופך לבסוף למשהו מתוק. אפשר להכין עם הילדים לימונדה. לחלק לילדים פלח של לימון, לטעום את טעמו החמוץ ואחרי שנסחט את הלימון, נוסיף מים וסוכר נטעם שוב ונרגיש איך "אפשר לתקן". וכשקשה בבוקר להיפרד מההורים, הילדים בוכים ועצובים, אפשר להיזכר בספר ולהאמין שגם היום יהיה יום נפלא!
כדאי לקרוא את הספר כמה פעמים, להשתעשע יחד במשחקי החריזה וההפכים וללוות את מרים בחיפושה אחר הים. אחרי כמה קריאות ילדיכם בוודאי יוכלו להשלים לבד את המילים ו"לקרוא" את הסיפור בעצמם.
האם ילדיכם מכירים את הים? גם אם אין בסביבתכם חוף ים, אפשר לבלות בבריכה, בגיגית בחצר ואפילו באמבטיה. תוכלו לקחת אתכם כלים פשוטים למשחק במים, כגון משפך, מסננת ובקבוקי פלסטיק בגדלים שונים. בילוי נעים!
בשאלות של מרים יש הפכים רבים: חם-קר, גדול-קטן, ישן-חדש. תוכלו לשחק יחד משחק הפכים. אחד שואל "האם הוא _ (חם, גדול, ישן…)?" והשני עונה "לא, הוא _ (קר, קטן, חדש…)!"
סיפור קבוצתי כדאי לספר את הסיפור בקבוצה קטנה ולהיעזר בכלי המחשה. את יכולה לחבוש כובע עם פרח ולצאת למסע החיפוש אחר הים. עודדי את הילדים להשתתף בסיפור ולהשיב על שאלותייך: האם הוא קר, האם הוא חם? האם הוא גדול, האם הוא קטן? כשתגיעי לשלולית, לבריכה ולנחל הילדים יכולים לענות לך – ”האם זה ים?“ מילות הסיפור מתחרזות ומתגלגלות על הלשון והילדים בוודאי יזכרו אותן אחרי כמה קריאות ואף יוכלו לדקלם את הסיפור כולו בעצמם.
"לא הביישן למד" )מסכת אבות( גם פעוטות שואלים הרבה שאלות. כשאת מעודד את ילדי המעון לשאול שאלות על מה שמעניין אותם את מסייעת בפיתוח יכולות שכליות של ילדים וגם מחזקת בהם בטחון עצמי ואמון באנשים המשמעותיים עבורם, שאת כמובן אחת מהם. לפעמים ילד מבקש לקבל תשובה ולעיתים הוא רק מחפש אוזן קשבת ושותפה לשיחה. לא צריך תמיד לדעת את התשובות. לעתים מספיק להביע בעצמך סקרנות ותהייה, ולעודד את השאלות.
הקיץ הגיע! על מה את חושבת כשאת שומעת את המילה ”קיץ“? על חופשה, שמש, בריכה, ים? אפשר להעשיר את הסיפור במגוון פעילויות במעון הקשורות לקיץ: הכנת קרטיבים, משחקי מים ועוד. תוכלי גם לבקש מההורים להביא תמונות של הילד בבריכה או בחוף הים ולהכין בעזרת הילדים לוח קיץ חגיגי עליו תוכלו לתלות צילומים ותמונות ואף סמלים לתזכורת על זהירות ובטיחות בקיץ: שתיית מים מרובה, קרם הגנה וכובע מפני השמש ועוד.
הארנב הקשיב 
סבא יאשקה מציל את החוף 
ארבעה שלפנוצ'ה וסירה אחת 
תנין ברכבת 
דובים על מושבים 
והחתולה 
שותפים 
למה אתה לא פורח? 
רוזָלינדה 
מי זה היה? מה זה יהיה? 
הנסיכה והאבן 
מעשה בארנב ובזנב 
טלי מתחת לשולחן 
מעשה בשלושה אגוזים 
סיפור על טיול של ארנב וחתול 
כמה טוב להיות ביחד 
צפוף בבית 
רחוב בלי שם 
חיוך של נסיך 
משהו צהוב ושחור 
זרע של גזר 
אות בבאר 
אין לי עם מי לשחק 
העכבר והתפוח 
שבעה עכברים עוורים 
הגשר 
הנסיכה וכיכר הלחם האמיתית 
איזידורה איזה יום 
בוקר טוב גדליהו 
פיט פט טו 
יום נפלא 
מרים והים 
הַשְׁרָאָה
קְרִיאָה
יְצִירָה
שִׂיחָה
חֵקֶר
מִשְׂחָק
כְּלָלִי
פִּתּוּחַ מְיֻמָּנוּיוֹת
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
סִרְטוֹנִים
לָצֵאת הַחוּצָה
שֵׁמַע
מַעֲרָךְ
הַמְחָשָׁה
בִּשּׁוּל
חֲגִיגָה
הַעֲשָׁרָה
קִשּׁוּר
