לאורך כל הסיפור משובצות אותיות באיורים. הדבר בולט במיוחד בעמוד שבו אור יושבת וסביבה מרחפות אותיות המעוטרות ברקמה תימנית. כדאי להציג לילדים את הרקמה התימנית המיוחדת, ולגלות יחד את הקשר לאותיות באיור. גם בפתיח של הספר המאייר מנחם הלברשטט צייר דף המדמה בד רקמה תימנית. במפגש נוסף עם הספר אפשר לחזור אל עמוד האותיות, לצייד את הילדים בסרגלי אותיות ולברר יחד: אילו אותיות מופיעות בו? אילו אותיות חסרות? האם האותיות החסרות נמצאות באיורים האחרים? האם נמצאות האותיות של שמות חברי הקבוצה? אפשר להזמין את הילדים להכין משחק זיכרון של אותיות מעוטרות בעיטור דמוי רקמה תימנית.
בימינו לימוד קרוא וכתוב בעברית הוא ברור מאליו, אולם בקהילות רבות בגלות התלוו ללמידת האותיות מנהגים מיוחדים, בעיקר משום שהשפה המדוברת לא הייתה עברית. כדאי לספר לילדים שבעבר למדו יהודים בגולה לקרוא עברית כדי לקרוא בתורה, ופעמים רבות הם שרו את האל"ף-בי"ת, ואף קראו את הכתוב בניגון מיוחד.
בהשראת הסיפור, אפשר להציג לילדים את פיוט האל"ף-בי"ת – שיר המוקדש כולו להכרת אותיות השפה העברית, המכונה "לשון הקודש". לפי מסורת יהודי בבל, שרים את הפיוט בשמחת תורה.
באתר "בואו לגני" – הפיוט בגן הילדים תוכלו למצוא הסברים נוספים ומגוון רעיונות, ואף ללמוד יחד את הפיוט (כדי לשמוע את הפיוט יש להקליק על סמליל הרמקול).
בנוסף לכך, בהשראת הסיפור, תוכלו לזמר עם הילדים מגוון ניגוני אל"ף-בי"ת, למשל:
