מעשייה חיננית שבה הנסיכה ג'בטה נשלחת למשימה ולומדת שיעור חשוב על יחסים שבין אדם לאדם ובין אדם לפרי עמלו. הסיפור מדגים בהומור את החשיבות של דרך ארץ ושל התחשבות בזולת וממחיש את המאמץ הרב הכרוך בהכנת כיכר לחם, כפי שמשתקף בביטוי "עובד אדמתו ישׂבע לחם".
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
קְבוּצַת גִּיל: כִּתָּה ב'
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
שִׂיחָה
הַשְׁרָאָה
חֵקֶר
בִּשּׁוּל
לָצֵאת הַחוּצָה
בִּשּׁוּל
חֲגִיגָה
שִׂיחָה
שִׂיחָה
קְרִיאָה
קִשּׁוּר
הַעֲשָׁרָה
חֲגִיגָה
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
הַשְׁרָאָה
בִּשּׁוּלאיך מגיעים לשולחננו הקוסקוס, הקטשופ, הלחם? את הנסיכה הצעירה זה לא מעניין. היא חושבת שכל הדרוש לה כדי לאכול לשובע, הוא לצווֹת שיביאו לה מאכל – והמנה תוגש מיד!
הקוראים מצטרפים אל הנסיכה ג'בטה למסע, שבו הם לומדים להעריך את העמל הרב שמושקע בעבודת האדמה, מכירים במאמציהם של אחרים וחושבים על הדברים האמיתיים בחיים, אשר קיימים בזכות מאמץ וסבלנות.
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ (תהלים קכ"ח, ב)
בחיפוש אחר "כיכר הלחם האמיתית" לומדת הנסיכה ג'בטה להעריך מאמץ ועבודה קשה ואף ליהנות מהם. הפסוק מסֵפר תהילים מדגיש את הסיפוק שחש אדם האוכל מפרי עמלו. כולנו מכירים את התחושה הטובה כאשר אנחנו מתאמצים ומשיגים משהו במו ידינו.
"המוציא לחם מן הארץ" – מהחיטה אל הלחם
הלחם הוא מרכיב חשוב בתפריט בני האדם באזורנו. כדי לסמל את חשיבותו קבעו חכמים ברכה מיוחדת שמברכים לפני אכילת לחם: "המוציא לחם מן הארץ". קיימת גם מסורת לנהוג כבוד בלחם, להשתדל לא להשחית ולא לזרוק אוכל בכלל, ולחם בפרט.
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
40,000 | 1,500
הוֹצָאָה לָאוֹר:
הקיבוץ המאוחד
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשע"ז 2016-2017, תשע"ד 2013-2014
היום הגדול של סימצ'י
המפוחית
