סיפור חדש, מחורז ועדין של אפרים סידון המבוסס על אגדת חז"ל המספרת על משה רבנו ודאגתו לגדי החלש בעדרו. הסיפור מזמן התייחסות לתכונות של משה רבנו ולקשר בין רעִיית צאן למנהיגות ומעורר דיון בנושא הצורך בדאגה לחלשים בחברה.
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
אגדות חז”לאמפתיהיחס לאחרעזרה לזולתפסח
קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
סִרְטוֹנִים
כְּלָלִי
מִשְׂחָק
קְרִיאָה
כְּלָלִי
שִׂיחָה
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
הַעֲשָׁרָה
קְרִיאָה
יְצִירָה
לָצֵאת הַחוּצָה
מִשְׂחָק
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
הַעֲשָׁרָהלאן ברח הגדי הקטן? למה רדף משה אחריו ולא ויתר? הסיפור המחורז על משה והגדי מבוסס על מדרש חז"ל המספר על משה רבנו ומבליט את הקשר בין מנהיגות לבין חמלה ודאגה לחלש.
מיהו מנהיג?
מה משותף למשה רבנו, רבי עקיבא, אברהם אבינו ודוד המלך? כולם היו רועי צאן לפני שהפכו למנהיגים. מקורות רבים מדגישים את הדמיון בין טיפול והובלה של עדרי צאן לבין הנהגה של בני אדם. הדאגה לצרכים של כל אחד ואחת בקבוצה, ולו החלש ביותר, נחשבה מאז ומתמיד אחת התכונות שהופכות אדם למנהיג. המדרש על משה והגדי הצמא, כמו סיפורים נוספים על אודות משה, מדגים כיצד גם בצעירותו הפגין משה אכפתיות ודאגה לאחר – תכונות שהן בבסיס הדמות של מנהיג גדול.
סביב כל אחד מאתנו, גם ילדים, נמצאים אנשים שזקוקים לעזרה ולתשומת לב. סיפורו של משה מלמד אותנו על חשיבות הדאגה לזולת.
הסיפור על משה והגדי מופיע במדרש שמות רבה ב, ב
אמרו רבותינו: כשהיה משה רבנו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר,
ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית [מקום מחסה].
כיוון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות.
כיוון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך.
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל.
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
120,000
הוֹצָאָה לָאוֹר:
כתר
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשע"ה 2014-2015
סתם ים
איפה האפיקומן?
