כמו פעוטות רבים, גם ברלה שואל את סבתא – "מה נעשה עכשיו?" בין ההפתעות שיש לסבתא בסל, ישנו גם ספר שאפשר לקרוא מתי שרוצים. ספר הוא עולם ומלואו שקל לקחת לכל מקום. גם אתם יכולים לקחת איתכם ספר בתיק וליהנות ממנו בזמן ההמתנה לרופא, כשרוצים להירגע בגן השעשועים או במהלך נסיעה ארוכה.
תוכלו לשוחח על הקשר של הפעוטות עם סבא או סבתא או בני משפחה משמעותיים אחרים ולשאול – מה אתם אוהבים לעשות ביחד? יש דברים מיוחדים שעושים רק עם סבא וסבתא או אצל הדודים? יש חפצים מיוחדים שיש רק אצלם בבית?
האזינו לסיפור בהסכת של ספריית פיג'מה.
כדאי להזכיר להורים על ההסכתים של ספריית פיג'מה, "ספריית פיג'מה קוראת לכם", שיכולים לספק להם שעות רבות של הנאה מהאזנה לספרים.
הסיפורים של סבתא מצחיקים את ברלה מפני שהם דמיוניים, ובדמיון יכולים לקרות גם דברים לא רגילים. נסו להמציא יחד סיפור כמו 'ההיפופוטם שנפל לצלחת מרק' או 'האריה שפחד להישאר לבד בלילה' או כל רעיון אחר. תוכלו להתחיל מחפץ שיש בסביבתכם ולראות לאן מתפתח הסיפור.
מכירים את משחק האצבעות 'סבתא בישלה דייסה'? תוכלו לשחק משחק דומה – קפלו את האצבעות פנימה והשאירו אגודל בחוץ, והנה – יש לכם 'חילזון'. כף היד של הפעוט יכולה להיות לקערית, ואז תאמרו: "סבתא וברלה אפו עוגה, הוסיפו קמח, הוסיפו סוכר, הוסיפו ביצה…" עם כל מוצר שנוסף געו עם האגודל בכף היד של הפעוטות. אפשר גם להתחלף בתפקידים
להציג סיפור – לקריאת הספר תוכלו לקשור מטפחת סביב הראש כמו סבתא של ברלה. אם יש לכן בובת חילזון, תוכלו לשלב גם אותה בקריאה.
לסייע בהבנה – בספר יש סיפור בתוך סיפור: סבתא מציעה לברלה להקשיב לסיפורים מצחיקים ואפילו מתחילה לספר לו סיפור. סיפור זה עלול להיות מורכב לפעוטות, לכן כדאי להוסיף משפטים מתווכים: "זה היה הסיפור שסבתא סיפרה לברלה", "סבתא נרדמה באמצע הסיפור שסיפרה לברלה."
לקרוא בהמשכים – אם הסיפור ארוך, לדעתכן, אפשר לחלק את קריאת הספר לשני שלבים: בשלב הראשון תוכלו לקרוא עד החלק שבו סבתא נרדמת, ובשלב השני, למוחרת, תוכלו להמשיך בקריאה.
כדאי להתחיל בשאלות הבנה – "לאן הגיעה סבתא?"; "למה היא באה לבית של ברלה?"; "אילו סיפורים סיפרה סבתא לברלה?"; "מה ברלה רצה להכין?"; "מה ברלה וסבתא עשו יחד?" אפשר להמשיך בשאלות על חייהם של הפעוטות – "גם אליכם מגיעים לביקור קרובי משפחה כמו סבתא, סבא או דודים?"; "מה אתם אוהבים לעשות איתם?"
אפשר להציע לפעוטות לספר על סבתא או סבא או על מבוגר משמעותי אחר – "איך קוראים להם?"; "איך הם נראים?"; "מה אתם עושים יחד?"
בספר מוזכרים חפצים רבים: מכונית, אקווריום, פרחים, כורסה, קערת מרק וכמובן, החפצים שבסל של סבתא. תוכלו להביא איתכן כמה מהחפצים המוזכרים ולתת לפעוטות להכיר אותם: אפשר להסביר על השימוש בהם, לדבר על הצבע שלהם ועל הצורה שלהם, לתת להם למשש כל חפץ ולשאול: "האם הוא קל או כבד?"; "האם הוא רך או קשה?"; "האם יש לכם חפץ כזה בבית?"; "מה עושים בו?"
חפצים "של פעם"– בספר מופיעים גם חפצים פחות מוכרים לפעוטות, חוגה ובול למשל. זוהי הזדמנות להכיר להם אותם ולספר על השימוש בהם.
בעזרת סל כמו של סבתא תוכלו לשחק משחק מהנה – הניחו בסל חפצים וכסו אותם במטפחת. הזמינו פעוט או פעוטה למשש חפץ ולנחש מהו. לאחר מכן הם יוכלו להציג את השימוש בו ואולי להשתמש בדמיון ולחשוב על שימושים נוספים.
ברלה, החילזון החביב, מאפשר לנו ללמד את הפעוטות על החיה המיוחדת. אפשר לספר על תכונות הגוף המיוחדות שלו – המְחושים המשמשים אותו לחושים שונים, כמו הרחה, מישוש ואפילו ראייה, אפשר לספר על תנועתו האיטית, על הריר שהוא משאיר על משטחים שהוא זוחל עליהם, ועל הקונכייה שמספקת לו הגנה.
פעוטות זקוקים לקשר פיזי. לכן בזמן הקריאה כדאי לשבת קרוב, להתחבק, לגעת ומדי פעם להביט זה בעיני זה. כך יחוו הפעוטות את הסיפור כחוויה חמימה ומרגיעה, כשהם מרגישים אהובים ובטוחים.
תוכלו לשאול את הפעוטות – אתם אוהבים משחקי דגדוגים? באיזה משחקים אתם אוהבים שאנחנו משחקים ביחד? במה הייתם רוצים שנשחק? אפשר גם להתייחס לשיחת הטלפון של אמא שבספר – איך הרגישה גן-יה כשאמא הלכה לענות לטלפון? איך אתם מרגישים כשצריך לחכות?
בספר זה אנחנו מצטרפים לזמן איכות שבו אימא ובת משחקות ומשלבות דמיון ומגע במשחקן. במשחק עם אדם קרוב פעוטות מרגישים בטוחים ואהובים ויכולים ללמוד על עצמם ועל הסביבה; כך רגעים יומיומיים בבית עם המשפחה יכולים להפוך לחוויה קסומה ומהנה. "כל מה שאני כותבת קרה במציאות. אלא שישנה מציאות חיצונית וישנה מציאות פנימית, של מחשבות, דמיון ורגשות." [הסופרת נעמי בן גור, אתר "דףדף"]
כאשר אתן קוראות ספר לפעוטות, כדאי לשלב תנועה ומגע כדי להעצים את חוויית הקריאה: כשגן־יה קופצת ורוקדת, גם אתן יכולות לקפוץ ולרקוד או לדגדג בעדינות את הילדים שיושבים קרוב אליכם, ממש כמו אימא של גן־יה. בקריאות הבאות תוכלו לבקש מהפעוטות לדגדג את עצמם.
לאחר הקריאה אפשר לשאול את הפעוטות שאלות הבנה: "מי הייתה מתחת לשמיכה?"; "איך הפכה גן־יה להר?"; "מה זה לדגדג?"; "לאן הלכה אימא"?.
אחר כך תוכלו לשוחח עם הפעוטות על חוויות דומותבחייהם: "עם מי מבני המשפחה אתם משחקים בבית?"; "במה אתם אוהבים לשחק עם המשפחה בבית?"; "איך אתם מרגישים כשמדגדגים אתכם?"; "מי אוהב דגדוגים?"; "מי לא אוהב דגדוגים?". אפשר לשלב ניסיון של הפעוטות לדגדג את… עצמם!
אפשר גם להתייחס לסצנה שבה אימא עונה לטלפון וגן־יה מחכה, ולשאול: "גם אתם מחכים לפעמים כשאימא או אבא עסוקים?"; "מתי עוד אנחנו צריכים לחכות?".
אפשר לתת דוגמה מהנעשה במעון: "איך ההרגשה כשמישהו משחק במשהו שאתם רוצים לשחק בו וצריכים לחכות עד שיסיים?".
בעזרת בובה, שמיכה וכריות תוכלו להמחיש את הסיפור ולהדגים לפעוטות כיצד אפשר להשתמש בדמיון וליהנות.
אפשר גם להציע לאחד הפעוטות לגלם את גן־יה.
אפשר לבנות הר של כריות ולכסות בובה ואחר כך את הפעוטות עצמם. אפשר לכסות את הפעוטות בשמיכה אישית או בבד וכך להפוך אותם להרים.
כסו את הפעוטות בשמיכה והַזמינו אותם להוציא בכל פעם איבר אחר: "בואו נוציא מהשמיכה את הרגליים ונרים אותן גבוה", או לנוע כמו ההר: "ההר צחק, קפץ ורקד מצד לצד. עכשיו כולנו נצחק כמו ההר. ועכשיו נקפוץ!" זזים בעקבות איורים – תוכלו להראות לפעוטות את האיורים ולסייע להם לחקות את התנועות של גן־יה. פעילות זו מופיעה גם בהצעות למשפחה. כך הפעוטות יוכלו להמשיך וליהנות ממנה גם בבית.
בספר מופיעה המילה "די" בכל פעם שגן־יה מתעייפת מהמשחק או רוצה להפסיק לרגע את הדגדוג. זוהי יכולה להיות הזדמנות לתרגל עם הפעוטות את היכולת לומר "די" כשמשהו לא נעים להם. תוכלו להזמין בכל פעם פעוט אחר ולהגיד לו שתדגדגו אותו עד שיאמר "די!" או "זהו!". חשוב להדגים קודם לכן בקשת הסכמה – "אפשר לדגדג אותך?" – ולהזכיר שמה שנעים לאחד לא תמיד נעים לאחר, ותמיד צריך לבקש רשות לפני שנוגעים בחבר.
פעוטות לומדים את גופם ומגלים איזה מגע נעים להם ואיזה פחות. אפשר להיעזר בספר כדי לתרגל איתם את יכולת הוויסות. תוכלו להשתמש בפעלים המופיעים בספר – "שפשפה" ו"ליטפה" למשל – ולהדגים: "אני משפשפת את שתי כפות הידיים שלי אחת בשנייה. גם אתם יכולים לנסות;" "בואו נלטף עכשיו את הזרוע ואת הרגל. אתם אוהבים את ההרגשה?". תוכלו לעבוד עם הפעוטות על ההבדל בין "חזק" ל"חלש": "בואו נלטף חלש. ועכשיו נלטף יותר חזק." תוך כדי כך תוכלו לדון בנושא, לשאול מה נעים למי ולהזכיר שלכל אחד מאיתנו נעים מגע שונה.
בעקבות יונתן, תוכלו לשוחח ולשתף: מה יכולה להיות משמעות הביטוי "לפתוח את הלב"? האם יש תמונה או חפץ שמזכירים לכם אנשים אהובים וגורמים לכם להרגיש שהלב נפתח והרגשות עולים?
בזכות צרור המפתחות האבוד, יונתן זוכה בהצצה לשגרת יומו של אביו. ומה אתם עשיתם היום? תוכלו להציג זה בפני זה בפנטומימה מקום בו ביקרתם או פעולה שעשיתם: בכל פעם אחד המשתתפים מציג ושאר בני המשפחה מנחשים איפה היה או מה עשה.
האיורים של יוסי אבולעפיה מרובים בפרטים. כדאי לעצור ולהביט: אילו בעלי חיים אתם מוצאים באיורים? האם הם מופיעים יותר מפעם אחת? מה עושים האנשים ברחוב? ועכשיו הביטו שוב באיורים, גיליתם דברים שלא ראיתם בפעם הראשונה?
חום ואהבה – הספר נותן הזדמנות לעסוק באהבה, בתמיכה ובחום שהמשפחה מרעיפה. יונתן חש שהוא אהוב ומשמעותי, תמונתו מופיעה על מחזיק המפתחות, הוא זה שפותח את הלב של אבא, ואבא מקדיש לו זמן למשחק ומשתף אותו ברוך ובסבלנות בחיפוש אחר המפתח. גם אימא שמה לב לסימנים שהוא נושא ולמשמעותם. הספר מציג כיצד תשומת לב ושיתוף יכולים למלא את הצורך של ילדים בהכרה ובאהבה. קהילה – הספר מזמין את הילדים להכיר את הקהילה ואת בעלי המלאכה והעסקים שבסביבתה ולהתוודע למקצועות ולעסקים. היכרות והדדיות – "מה עשית היום בעבודה, אבא? ואיך עבר עלייך היום, אימא?" – הספר מספק הזדמנות להכיר את עולמם של ההורים וליצור הדדיות בשיתוף.
קריאה בקבוצות קטנות – קריאה שכזו, כשכל ילדה וילד מחזיקים בעותק האישי, עוזרת בהבנת הסיפור וביכולת לשוחח עליו בפתיחות ובתשומת לב. לשהות בסיפור – כדאי לשהות מעט בכל עמוד ולתת לקוראים הצעירים אפשרות להתבונן באיורים. אם הסיפור מורכב מדי בשבילם, כדאי לשקול קריאה בשתי פעימות ולקרוא את חלקו השני של הסיפור ביום המוחרת.
שאלות הבנה – "מדוע האבא והבן לא יכלו להיכנס הביתה?"; "מדוע הם הלכו לדואר, לפיצרייה ולשאר החנויות?"; "מה קרה בדואר?"; "ומה בקיוסק?"; "מה זה קיוסק?" ; "איך אימא ידעה היכן הם היו?"; "איך הגננת ידעה למי שייך צרור המפתחות?" שאלות מנבאות – לעיתים כדאי לעצור במהלך הקריאה ולשאול את הילדים שאלות שיאפשרו לחזות את המשך הסיפור ויעודדו חשיבה יצירתית והעמקת הקֶשב לסיפור. קריאות חוזרות – תוכלו להעמיק בהבנת המסרים הסמויים וההיבטים הרגשיים בסיפור באמצעות עצירה בקריאה ועידוד שיחה: "כיצד נראה יונתן כאשר חיכה לאבא בחצר הגן? מדוע?"; "למה יונתן אוהב לשמוע את התשובה: 'התמונה הזו חשובה מכל המפתחות'?"; "לְמה התכוון אבא כשאמר: 'התמונה שלך פותחת לי את הלב'?" מה פותח לכם את הלב? – שיתוף הורים – אפשר לבקש מההורים לכתוב מה פותח להם את הלב בַּקשר עם הילדים, לשתף את הילדים בתשובותיהם ולהציג בפני ההורים את היצירות שהילדים הכינו. קשרי משפחה – אפשר לשאול: "מה עשו יונתן ואבא יחד? "; "מה אתם אוהבים לעשות עם ההורים?"; "ומה, לדעתכם, ההורים אוהבים לעשות איתכם?"
"אֵילו חנויות ועסקים יש בסביבת הגן שלכם?" – רצוי לצאת לסיור ולהכיר את הסביבה. במהלך הסיור אפשר לבדוק אילו אתרים וחנויות מופיעים גם בסיפור ואילו לא. מפה – אפשר להציע לילדים לצייר מפה של האזור ולהוסיף את האתרים ואת המקומות שהכרתם. להעשרה – מפת השכונה – שיחה סביב מפה בעקבות טיול בשכונה אפשר לבקש מהילדים לספר על מקומות שהם מבקרים בהם עם ההורים: גינת משחקים, מוזיאונים, ספרייה, חנויות ושווקים. אפשר להזמין לגן בעלי עסקים מהסביבה, לארח אותם ולבקש מהם לספר על עבודתם. כל מיני עבודות – תוכלו להזמין הורים, סבים וסבתות לספר על העיסוקים שלהם: היכן הם עובדים ומה הם עושים, מה עושים שם, ומה הם אוהבים בַּמקום.
אפשר להציע לילדים להכין מתנה למשפחה – מחזיק מפתחות ובו תמונה שלהם.
כדאי להתאים את המחזיק לצרכים שהוא ממלא.
אַפשרו לילדים לבחור מגוון חומרים וליצור על פי בחירתם.
יונתן אומר לאימא: "את ממש בלשית," כאשר היא מגלה היכן יונתן ואבא ביקרו באמצעות רמזים שמצאה. אפשר להזמין את הילדים לצלם חפצים בתצלום תקריב ובתמונה מלאה, להציג את התקריב בפני יתר ילדי הגן ובקש מהם לנסות לגלות מה צולם.
ידע מתחומי הליבה – שפה ואוריינות – מילים וביטויים מופשטים ומילים לא שגרתיות: "חיטט בתיק", "פקיד", "עורף", "אשכפל", "בִּן רגע".
המילה "צרור" מהותית להבנת הסיפור ומתוארת הן על העטיפה באיור והן במהלך העלילה.
שימוש במטאפורה – צירוף המילים "מפתח הלב" הוא מטאפורה מרכזית. המטאפורה מסייעת להעשרת השפה וליכולת הביטוי וההמשגה.
ידע בין־תחומי – שילוב הרמוני בין שפה לאיור ואף איורים שמשקפים נקודות מבט נוספות. איור האֵם הקוראת כשהיא ממתינה, למשל, מעביר מסר של אהבת הספר.
הרחבת ידע העולם – היכרות עם מקומות, אתרים וחנויות: נראוּת, תפקיד וצוות עובדים.
כל העומד מלפני מאחורי ומצדדי הוא העומד 🙈
תרצו להכין ולשחק עם הקטנטנים במשחק כייפי בעקבות קריאת ״מחבואים״? קלי קלות!מה צריך?
☑️ נייר צבעוני/סול
☑️ דבק
גוזרים בתים צבעוניים ומחביאים עכבר בכל פעם מתחת לבית אחר.
משחק כיפי לקטנטנים שאפשר ללמוד דרכו אוצר מילים, צבעים ומרתק אותם לחיפוש.
קריאה ופעילות מהנה!
במשחק פשוט ומהנה קורה כל כך הרבה: אנחנו נהנים וסקרנים – איפה אבא? מה עושים עכשיו? – אנחנו לומדים לחפש ולמצוא פתרונות למצב חדש, מגלים שאדם או חפץ קיימים גם כשלא רואים אותם ופתרון התעלומה ממלא אותנו בתחושת הצלחה ושמחה – אבא לא נעלם! מצאנו אותו!
בין דפי הספר מתחבאת הפתעה: איור של חתול קטן שהצטרף אל המשחק. תוכלו לתת לפעוטות לחפש את החתול ולהצביע עליו בכל עמוד. מיאווו! רק היזהרו לא לדרוך לו על הזנב…
זוהי הזדמנות נהדרת לחבר בין המעון לבית: ההיכרות המוקדמת עם הפעילות מקילה על ההורים וממלאת את הפעוט בתחושת הצלחה משום שהוא כבר "פגש" את החתול במעון. בעזרת הספר גם ההורים יקבלו טעימה קטנה מהנעשה במעון ויוכלו להצטרף לקריאה בהנאה.
לקריאת ספרים מגיל צעיר תרומה עצומה להתפתחות הפעוטות, אבל כמו בכל דבר חדש עולה השאלה – איך נמצא את הדרך? ההצעה שלנו היא להכיר לאט-לאט ובהדרגה: ניתן לפעוט להתחבר לספר בדרך שלו: מישוש, פתיחה וסגירה ואפילו "טעימה" בפה. אחר כך אפשר לקרוא: בכל יום נקרא קצת, בסבלנות ובכיף. בהתחלה אפשר לקרוא אפילו דף אחד, להכיר ולהתרגל, והנה – הספר הפך לחבר!
ספר ראשון הגיע למעון. איזו התרגשות! זוהי הזדמנות נהדרת לערוך טקס קטן לרגל קבלת ספר חדש: אפשר לשים את ארגז הספרים במרכז החדר, להראות לפעוטות את כריכת הספר, כיצד הוא נפתח ונסגר ולקרוא ממנו כדי להמחיש את השימוש בו, ולאחר מכן לחלק לכל פעוט את הספר האישי שלו ולתת לכל אחד ואחת זמן ואפשרות להתיידד עם הספר: למשש אותו, להביט בו, לדפדף ולהציץ מה קורה בספר של החברים לכיתה.
לָמָּה חָשׁוּב לְהִתְיַדֵּד עִם הַסֵּפֶר? – עבור רוב הפעוטות הספר הוא דבר חדש ומסקרן, ודרושלהם זמן לגלותאותו ולהפוך אותולחבר. אפשר לשאול אותם: מה זה? מה יש בפנים? פעוט חוקר את סביבתו באמצעות החושים, לכן המגע האישי עם הספר הוא חלק חשוב בתהליך. הזמן שהם מקדישים לכך הוא הצעד הראשון בדרך להיות קוראיםואוהביספר.
מָה מְעַנְיֵן פָּעוֹטוֹת?– בזמן שהפעוטות "חוקרים את הספר", אתן, המטפלות, יכולות להתבונן באופן שבו הם ניגשים אל הספר – מה מעניין אותם? מה הם מחפשים? – ולהצטרף אליהם אל מסע הגילוי.
אחרי שהפעוטות חקרו את הספר, כדאי לקרוא להם אותו בקבוצות קטנות בפינה נעימה במעון.
לִקְרֹא כַּמָּה פְּעָמִים – כדאי לקרוא לפעוטות את הספר פעם ועוד פעם ועוד פעם, ממש כמו השירים שאתן שרות במעון שוב ושוב, עד שהפעוטות כבר מחכים למילה המוּכּרת או לצליל המוכר.
לָמָּה חָשׁוּב לִקְרֹא שׁוּב וָשׁוּב? – הקריאה החוזרת הופכת את הספר למוּכּר ומהנה ויוצרת תחושת ביטחון: "אני כבר מכיר ויודע מה יקרה בעמוד הבא!" זו גם דרכם של פעוטות ללמוד: בכל הקראה הם יכולים ללמוד משהו חדש: מילים, צלילים, צבעים ובהמשך – גם עלילה.
נַתְחִיל בַּגּוּף – תוכלו להתחיל ולשחק במה שהכי מוכר לפעוטות: אפשר להסתיר את העיניים מאחורי כף היד ולגלות אותן ולאחר מכן להחביא את היד או בובה מאחורי הגב.
מִי עוֹד מִתְחַבֵּא? – בהמשך ניתן להחביא חפץ או דובי ולהוסיף רמזים שיעזרו לנחש מי מסתתר. אפשר לחלק לפעוטות מטפחות, לתת להם להציץ ולעשות "קוּקוּ".
מומלץ לספר להורים על התוכנית, לצלם רגעי קריאה ושמחה בפעילות במעון, ליידע אותם שהספר בדרכו הביתה ושכדאי להכיר את שני הדפים האחרונים בספר המיועדים להם ולפעוטות.
אם הפעוטות נהנים מהספר כדאי לשוב ולקרוא אותו. הקריאה החוזרת מאפשרת לפעוטות לחוות מחדש חוויות מרגשות. זו גם הדרך שלהם ללמוד מילים חדשות ולהעמיק בהיכרות עם מצבים ורגשות– כי הרי סוף הסיפור כבר ידוע.
שיחה מה אתם אוהבים בבית שלכם? מי גר בבית? בעקבות הסיפור תוכלו לשוחח עם הילדים על הבית שלכם, ועל מה ומי שבו : בני משפחה, חיות מחמד, בובות אהובות, ומי עוד?
גם אנחנו בונים גם אתם יכולים לבנות בית מקופסה. כל שדרוש הוא קופסת קרטון גדולה, זמן פנוי ומצב רוח טוב. עכשיו תוכלו גם להזמין חברים להתארח בבית שבניתם. מצאתם רק קופסה קטנה? – תוכלו להפוך אותה לבית לבובות.
משחק – מחבואים איפה כדאי להתחבא? – כמו אמא ויסמין גם אתם יכולים לשחק במחבואים, כשהפעוט מתחבא וההורה מחפש אותו. הצלחתם? – אפשר להתחיל סבב נוסף ולשתף בני משפחה.
לפני הקריאה אפשר להציג לפעוטות קופסת קרטון קטנה שמראש פתחתן בה "דלת" ו"חלון". כדאי לבחון אותה, למשש אותה יחד ולשאול: מי יכול לגור בקופסה? ולאחר מכן להציג בובה קטנה ש"גרה" בקופסה, נכנסת בדלת ומציצה מהחלון. תוכלו להציג את הספר לפעוטות ולספר שהסיפור שתקראו מספר על יסמין, ילדה שגם היא גרה בבית משלה. המחשת הסיפור – כדאי להמחיש את הסיפור בעזרת קופסה גדולה מקרטון שפתחתן בה חלון ודלת והכנסתן לתוכה רהיטים. הבית שלנו – אחרי קריאת הסיפור אפשר לשוחח עם הפעוטות על הבית שלהם ולשאול: איפה אתם גרים? מה יש בבית שלכם? מי עוד גר איתכם? מה אתם עושים בבית עם ההורים? ומה אתם עושים עם הבובות שלכם? שיתוף משפחות – כדאי לבקש מההורים לשלוח תצלום של הפעוט בבית שלו לצד בני משפחה ועם חפץ אהוב או חיית מחמד, להציג לפעוטות בכל פעם תצלום אחר וליצור לוח "הבית שלנו" להצגת התצלומים.
גם בכיתה אפשר לבנות בית – ממש כמו יסמין. כל שנדרש הוא קופסאות, שמיכות, כריות ורצון. אפשר להוסיף שביל מחישוקים, מאביזרי תנועה או מחתיכות קרטון ולצעוד יחד אל הבית שהכנתם. שיתוף משפחות – כדאי לבקש מהמשפחות לסייע ולהביא קופסאות קרטון גדולות. פעילות הורים וילדים – אפשר להזמין את ההורים לפעילות משותפת שבה קוראים את הספר ומכינים מחומרים שונים "בית" לבובות או בית משותף לפעוטות שבו יושבים יחד מחובקים וקוראים בהנאה.
הבית מכיל כל כך הרבה דברים מעניינים! היכרות עם החפצים השונים ומיונם לפי חדרים ושימושים מרחיבים את אוצר המילים של הפעוטות ועוזרים להם להכיר את הקשר בין כל חפץ לשימוש שלו. אפשר ליצור "בית" מקרטון ולהניח בו את החפצים השונים או להכין לוח בצורת בית ולהניח בו תצלומים של חפצים: היכן מניחים מברשת שיניים? ואיפה שמים כיסאות? האם אפשר לשים כיסאות ביותר ממקום אחד? אם כן, כדאי לארגן כמה תצלומים של כיסאות או כמה כיסאות מיניאטוריים ולאפשר לכמה פעוטות להניח אותם בחדרים השונים.
אפשר לעודד את הפעוטות להביא מהבית חפץ ששייך להם ולהציג אותו לפעוטות האחרים. תוכלו לבקש מהם להביא בובות פרווה ולארח אותן במעון, כמו יסמין, שאירחה בבית שלה את הבובה ואת כלב הצעצוע.
כל אחד וכל אחת יכולים לעזור לאחר, גם פעוטות. אפשר לשאול את הפעוטות במה הם עוזרים לאחרים או לומר להם שהם עוזרים כשזה קורה: "זוכר שעזרת לי לסדר את השולחן?", "תראי איך את עוזרת לי לסדר את הצעצועים!" .
האיורים הם חלק מהסיפור, ובאמצעותם פעוטות מזהים וזוכרים את מהלך הסיפור ופרטים ממנו. אפשר להתבונן יחד באיורים ולחפש את החפצים שנוני נתן לאימא 'היכן מצויר תיק?' ו'איפה נמצא איור של מעיל?'
קוראים יחד במהלך ההקראה תוכלו לעצור בכל פעם שנוני מבקש עזרה ולשאול את הפעוטות: מה נוני מבקש מאמא? למה הוא צריך עזרה? לקראת סוף הסיפור, כשאמא צריכה עזרה, תוכלו לעצור, להתבונן באיור ולשאול: מה קרה? למה אמא צריכה עזרה? – כי הסלים כבדים, כי היא מחזיקה הרבה דברים… הפעוטות יכולים להצטרף – כשתקראו את הסיפור בפעמים הבאות, הפעוטות כבר יכירו את הסיפור ויוכלו להשתתף במשפטים החוזרים בסיפור: "אבל רק רגע, מה קרה? נוני צריך עזרה?" המחשה – כדאי להציג את הסיפור לפעוטות ולהמחיש להם כיצד התיק, הכפפות, הצעיף, הכובע והמעיל עוברים בהדרגה מנוני לידיה של אמא, וכיצד נוני עוזר לבסוף לאמא ולוקח ממנה את הפריטים האלו. את נוני ואמא ניתן להמחיש באמצעות בובות, שתי מחנכות או מחנכת ופעוט. לשיר יחד – חורף – גידי גוב
איך אפשר לעודד את הפעוטות לעזור זה לזה, למחנכת במעון או להורים? – עוזרים לסדר את כיתת המעון – עוזרים לחבר ונותנים לו חלק ממשחק – עוזרים לסחוב דברים קלים – עוזרים לחלק ספרים או כלי נגינה, ומה עוד? בכל פעם כזו נעודד את הפעוטות ונחזק אותם במילים טובות: "איזה יופי עזרת לסדר את פינת הספרים", "את חברה טובה. עזרת לחבר ונתת לו את המשחק." קשר עם הבית – ספרו להורים על הספר שאתם קוראים ועל כך שאתם מעודדים עזרה בכיתת המעון. שתפו אותם ברעיונות לעזרה בבית, כמו עזרה בעריכת שולחן או עזרה בניקיון בעזרת מטאטא קטן או מברשת.
בעקבות הדרך של נוני ואמא תוכלו ליצור עם הפעוטות "מסלול" בכיתת המעון שמתאר את הדרך מהבית למעון ובחזרה: "עכשיו עוצרים. עוד מעט חוצים את הכביש." "עכשיו קופצים מעל השלולית." "עכשיו הגענו למעון / הביתה!"
תוכלו לעודד את עצמאות הפעוטות ולתרגל תלייה של התיק האישי על המתלה במקום המיועד לכך. קשר עם הבית – שתפו את ההורים ובקשו מהם לתת לפעוט לתלות את התיק בעצמו כשהוא חוזר הביתה, להוריד את התיק מהמתלה כשהוא יוצא למעון, ואם אפשר – גם לסחוב אותו בדרך. הפעוטות ייהנו מתחושת המסוגלות. תיבת פעילות – תוכלו להכין תיבת פעילות ובה תיקים מסוגים שונים, כמו תיק גב, תיק צד או תרמיל.
בסיפור מוזכרים בגדי חורף שונים: מעיל, כפפות, צעיף, כובע. כדאי להביא לכיתת המעון בגדים או תמונות של בגדים ולמיין אותם לבגדי קיץ (חולצה קצרה, כובע מצחייה, בגד ים…) ולבגדי חורף (מעיל, צעיף, כובע צמר, כפפות…). משחק התאמה – אפשר להתאים בין הבגד לפעולת הלבישה שלו: צעיף כורכים סביב הצוואר, כפפות עוטים על הידיים, כובע חובשים על הראש. אפשר לחזור ולהיזכר בזברה שלובשת פיג'מה. להעשרה – פועלי לבישה בעברית, האקדמיה ללשון העברית
מי אוהב את השם שלו? מה הסיפור מאחורי השמות של בני המשפחה? האם יש עוד בני משפחה עם שמות זהים? או מוזרים? האם אתם קרויים על שם מישהו? אפשר לצאת לתחקיר בין בני המשפחה המורחבת, מי יודע אילו סיפורים חדשים יתגלו…
האיורים של המאייר שחר קובר מזמינים אותנו לעקוב אחרי אריה ולהיכנס יחד איתו לסיפור המשפחתי שלו: האם תוכלו למצוא את אריה לאורך דפי “ספר האריות”? תוכלו להציץ בתמונות משפחתיות של אירועים שקרו “פעם”: לשמוע היכן ומתי קרו האירועים שבתצלומים ולבחור תצלום אחד שאליו תרצו להיכנס.
אתם מוזמנים ליצור אלבום שיספר את הסיפור שלכם ושל הילדים והילדות שלכם. הצטיידו במחברת ריקה וצאו לאסוף סיפורים מקרובי משפחה. רשמו זיכרונות שלהם מהתינוקות שהייתם, מילים משונות שאמרתם או התנהגות מיוחדת שלכם. כדאי להוסיף תצלומים ומזכרות ישנות.
כמה שמות תוכלו לשלוף בזמן הליכה במסלול? הכינו מסלול הליכה: זה יכול להיות קו ישר, מסלול מפותל מֵחֶבֶל, או מסלול שיש בו שרפרף, כרית, מקל של מטאטא ועוד. ועכשיו: יוצאים לדרך! כל אחת ואחד צועדים בתורם במסלול ובאותו הזמן מציינים כמה שיותר שמות. אפשר שמות של קרובי משפחה, שמות שמתחילים באות ד’ או שמות של דמויות מספרים.
שיח רגשי: תוכלו לשוחח עם התלמידים על הרגשות המשתנים של אריה וסבא לאורך הסיפור. מנהגים: משפחת בן-נעים נוהגת לקרוא לבן הבכור על שם הסב. כדאי לשאול: האם זה מנהג? האם גם במשפחתכם מקובל מנהג כזה או אחר? שמות: תוכלו לבקש מהתלמידים לראיין סבא, סבתא או הורים על הסיפור שמאחורי שמם ולהזמין אותם לספר את סיפורם בכיתה.
שמות באוויר: התלמידים מתמסרים ביניהם בכדור. תוך כדי מסירה הם קוראים בשמו של מי שהכדור מכוון אליו, ועליו לתפוס את הכדור. שמות ותנועות: התלמידים מציגים את שמם, מוסיפים תנועה כלשהי וחוזרים על השמות ועל התנועות של התלמידים שקדמו להם. שמות ומשמעויות: התלמידים מתחלקים לקבוצות, יושבים במעגלים ומשתפים כל אחד את חברי קבוצתו במשמעות שמם הפרטי ובמקור שלו.
בעקבות הסיפור אפשר להנהיג מנהג כיתתי שבו אחת לשבוע יספר אחד התלמידים על דבר שעובר במשפחתו מדור לדור: חפץ, תצלום, תמונה, מתכון, סיפור או שיר. אפשר גם להזמין קרובי משפחה לספר סיפורים משפחתיים או לצלם את הסיפורים ולהקרין אותם לפני הכיתה.
אילו שורשים התלמידים מכירים: שורשי עצים? שורשי משפחות? שורש לשוני? כדאי לדון בקשר שבין שורשים לסיפור, לשוחח על סוגי שורשים ואולי אף ליצור יצירה שמשלבת עץ, משפחה ושפה, למשל לכתוב את שם המשפחה מענפים ומאצטרובלים שבחצר
תוכלו לשחק במשחק "מה המתנה?": כל משתתף בוחר צעצוע או חפץ קטן ומכניס אותו לקופסה. המשתתפים האחרים מנסים לגלות מהו החפץ בעזרת שאלות ורמזים. למשל, האם המתנה היא חיה? האם היא משהו טעים? האם המתנה עשויה מעץ? האם הצלחתם לנחש מהן המתנות שהוחבאו בקופסאות?
תוכלו לספר לילדיכם איך אתם מכבדים את הוריכם או כיצד כיבדתם אותם, ולהיזכר יחד בדרכים שבהן ילדיכם מכבדים אתכם. יחד אפשר לחשוב על בן משפחה מבוגר ולכבד אותו – בפרח, בחיבוק, אולי בשיחת טלפון מפתיעה?
יצירת "ספר מתנות" – לפעמים המתנות המשמחות ביותר אינן נכנסות לקופסה וגם אינן עולות כסף; המתנות הן האנשים בחיינו והחוויות שאנחנו חווים יחד. אפשר ליצור יחד "ספר מתנות" של הגן בעזרת תבנית מעוצבת ולבקש מכל משפחה לתרום תמונה או ציור ותיאור קצר של בילוי משפחתי.
חבילה עוברת – האם הילדים מכירים את המשחק "חבילה עוברת"? אפשר לשחק אותו יחד. כחלק מהמשימות במשחק, ניתן להנחות את הילדים להעניק זה לזה מתנות שונות ודמיוניות.
עמדת אריזת מתנות – אפשר לבקש מההורים להביא לגן קופסאות בגדלים שונים, לאסוף מגוון סרטים, מדבקות וניירות אריזה ולייעד שולחן או פינה בגן לאריזת מתנות. הילדים יכולים לבחור בובה, צעצוע או משחק שהיו רוצים לשחק בהם עם חבר או חברה בגן, לעטוף את המתנה ולהעניק אותה כהזמנה למשחק.
מפגש הורים לגן – לרגל חלוקת הספר תוכלו להזמין את ההורים למפגש משפחות בגן. כדאי לשתף את הילדים בתכנון המפגש: מה ישמח את ההורים? אילו הפתעות יכינו להם הילדים? אילו מתנות אפשר להכין ההורים ולתת לאחרים?
דובשן ואמא עושים כל מיני דברים יחד. בעזרתך, ילדי הגן יוכלו להכין ספרונים אישיים בסגנון "אמא ואני", ולצייר את כל הדברים שהם אוהבים לעשות עם אמא (ואבא!). הספרונים יהיו מתנה יפה להורים לרגל יום המשפחה (ל' בשבט).
כיבוד הורים: זו הזדמנות יפה ללמד את הילדים את הדיבר החמישי ולקשר אותו עם חייהם. אפשר להתחיל בדיון בעקבות הסיפור על ההתחשבות של דובשני באמא, ובהמשך להרחיב את השיחה לעיסוק בכיבוד והתחשבות בהורים, באחרים, בחברים, ובכלל בזולת. תוכלי גם להסב את תשומת לבם של הילדים למילים "כבוד" ו"כיבוד", ולשוחח על הדרכים השונות בהן אנחנו מכבדים אחרים.
אפשר להסב את תשומת לבם של הילדים לדרכים בהן דובשן "עוזר לאמא" בסיפור. מתי הוא עוזר לה בעבודות שלה, מתי הוא עוזר מיוזמתו? דרך האיורים בספר אפשר גם לראות אלו ניסיונות מוצלחים יותר, ואלו פחות! תוכלו להציע לילדי הגן לקחת דוגמה מדובשן ולהפתיע את אמא ואבא בעזרה יזומה, למשל בסידור הצעצועים שלהם בלי שמבקשים, בשמירה על שקט כשההורים נחים, במשחק עם התינוק כדי שאמא תוכל להכין ארוחת ערב… כל ילד וההפתעה שלו! עבור הילדים זוהי הזדמנות להרגיש כי זקוקים להם, והם בעלי מסוגלות ויכולת לסייע. עבור ההורים זו שמחה וגאווה!
בסיפור יש מספר התייחסויות לזמן, למשל "היא דיברה שעות בטלפון", "עוד רגע, דובשני", וגם "אני מבטיחה לך, תן לי דקה." עד כמה ילדי הגן מבינים את המשמעות של מושגים אלה? לרוב הילדים הצעירים עדיין אין תפיסת זמן במובן של דקות ושעות. זו הזדמנות להקשיב לדיבור שלנו כגננות, וגם להמציא דרכים נוספות לעזור לילדים למדוד זמן. (למשל, "כשנגמור לסדר את השולחנות תוכלו לצאת לחצר", או "אחרי שנשקרא יחד שני ספרים, נאכל ארוחת עשר".)
הכנת שעון חול: הילדים יכולים להכין ולקשט שעוני חול משני בקבובי פלסטיק, חול ומשפך. ( כאן
תמצאו הוראות פשוטות להכנת שעוני חול עם ילדי הגן.) כשהשעון מוכן, מדדו בעזרת שעון כמה דקות לוקח לחול להישפך מבקבוק אחד לשני וחשבו יחד אלו פעולות אפשר לעשות בזמן הקצוב הזה. זו יכולה להיות פעילות מהנה להורים וילדים, בסדנא לקראת יום המשפחה (עם קישור לספר החודש, כמובן!).
סבלנות: על דובשן להיות סבלני ולהעסיק את עצמו בזמן שאמא מסיימת את המטלות שלה. גם הספר האחרון של ספריית פיג'מה, "סבלנותו של הלל", התייחס לסבלנות. זו הזדמנות לשוחח עם הילדים: מהי סבלנות? מתי אנו מתבקשים להיות סבלניים, לחכות, להתאפק, לדחות את הרצונות שלנו לטובת אחרים וכד'? מתי קשה לנו להיות סבלניים, וכיצד נוכל להשתפר? מומלץ להבליט את הניסיונות של הילדים הצעירים ולהמציא משחקים שמעודדים ומטפחים סבלנות.
דובשן ואמא עושים כל מיני דברים יחד. תוכלו לעבור עם ילדיכם על האיורים שבספר ולספר בעזרתם את הסיפור במילים שלכם. תוכלו להזמין את ילדיכם לספר את הסיפור מנקודת המבט של דובשן הקטן, ואילו אתם תספרו מה עובר על אמא דובה. בסוף, יהיה נחמד להזמין את ילדיכם לבחור פעילות משותפת אחת המתוארת בספר, ולעשות אותה( או פעילות דומה) איתכם.
דובשן עוזר לאמא בעבודות גינון ובמטבח. גם ילדיכם יכולים לכבד אתכם ולעזור בבית. למשל: להוציא מן המקרר את המצרכים לארוחת הערב, למיין גרביים, או לנקות משטחים במטלית לחה וסבון…. עבור הילדים זוהי הזדמנות להרגיש שזקוקים להם ושהם מסוגלים ויכולים לסייע.
כמו דובשן, הרבה ילדים אוהבים להכין "הפתעה" להורים ולהפגין את עצמאותם: להתלבש לבד, להתרחץ לבד, לאסוף ולסדר את המשחקים. וכפי שנהגה אמא של דובשן, גם אתם ההורים מוזמנים להתפעל מהרצון הטוב של ילדיכם, לעודד אותם – ולהכין עבורם הפתעה קטנה משלכם!
שעון סבלנות: ילדים עשויים להיות סבלניים יותר כשהם יודעים מתי "זמן הסבלנות" שלהם יסתיים. אפשר להעזר בשעון מעורר או בשעון חול שיסמנו לילד מתי ה"זמן" מסתיים. ואפשר לתכנן מה תעשו יחד כאשר הוא יסתיים.
ילדים צעירים רבים מתקשים להעלות רעיונות מה לעשות לבד. לקראת מצבים כאלה אפשר להכין אלבום "אני יכולה – אני יכול – בעצמי" שיהיה בו אוסף של דפים המתארים פעילות עצמאית אפשרית (אפשר להיעזר בשומרני דפים). כל דף יכיל פעילות אפשרית, שתוצג בציור, בתמונה וכו'. הפעילות בכל דף תתואר גם במילים: "אני יכולה לצבוע", "אני יכול לגזור", "אני יכולה להשקות עציצים", ועוד. עיון באלבום יסייע לילדים בבחירת הפעילות, ולאחריה נוכל לומר להם כמו אמא דובה: "אוי ילדוני שלי, אתה כל כך מוכשר"!
מילים ותמונות: מה הקשר? לפני קריאת הסיפור תוכלי לבקש מהילדים לדפדף בספר ולתאר מה עושה חנה-בננה בכל תמונה. בהמשך תקראו יחד את הסיפור. בכל פעם שאתם מגיעים למילים "בינתיים חנה-בננה מאוד ממהרת…" תוכלי לבקש מהילדים לתאר מה הם רואים בתמונה. האם חנה-בננה באמת "כמעט לא עוצרת"?
מיהן דמויות סבא וסבתא בחיי הילדים בגן שלך? האם יש שומר/ת, מבשלת, מתנדב/ת או כל אדם מבוגר אחר שמשמש עבור הילדים דמות של סב? אם תכנית זה"ב בגן פועלת בגן שלך כדאי מאד להתייעץ מראש עם המתנדבת לגבי שילובה בסיפור. אולי היא תרצה להגיע לגן לבושה בסינר ולהמחיז יחד אתך את הסיפור? אולי היא תבחר לשתף את ילדי הגן בסיפורים על הקשר שלה עם הנכדים שלה, או לבשל איתם דייסה או מאכל אהוב אחר?
כדאי שיהיו מספיק תחפושות ואביזרים בפינת הבית, שמעודדים שילוב הסיפור במשחק הסוציו-דרמטי של הילדים. כדי להעשיר את הסביבה בעקבות הסיפור אפשר לבקש מההורים לשלוח קופסאות או חבילות ריקות של סולת, תבלינים, סוכר וכד'.
בסוף הסיפור חנה-בננה מרגיעה את סבתא. זו הזדמנות להעצים את הילדים ביכולתם להרגיע אחרים – חברים, וגם מבוגרים! כדאי להעלות דוגמאות מחיי הגן ולהזמין סיפורים מפי הילדים. תוכלי גם לבקש מהורי הילדים לשלוח לגן סיפורים על פעמים בהן ילדיהם הרגיעו אותם ועזרו להם להרגיש טוב יותר.
כיצד מארחים חבר? מה תפקיד המארח, ומה תפקידו של האורח? הכנסת אורחים היא חלק מחיי היום יום של הילדים, אולם הם לא תמיד יודעים מה אפשר לעשות עם החבר, ולפעמים קשה להם להתחלק בחפצים. בעקבות הסיפור תוכלו לערוך רשימה של דרכים לסייע לאורח להרגיש בנח.
מקורה של מצוות הכנסת אורחים היא דווקא בהזמנת אדם שזקוק להזמנה. אפשר לערוך בגן מבצע בו יזמין כל ילד חבר חדש, כזה שעדיין לא היה אצלו בבית. זו הזדמנות מצוינת ליצור קשרים חדשים בין ילדים ולסייע לילדים שמתקשים חברתית.
אם תעקבו אחר מילות הסיפור והתמונות הנלוות, בוודאי תשימו לב לפער בין האיורים לבין הטקסט. תוכלו לקרוא שוב את הסיפור. בכל פעם שאתם מגיעים למילים "בינתיים חנה-בננה מאוד ממהרת…" תוכלו לבקש מילדיכם לתאר מה הם רואים בתמונה. האם חנה-בננה באמת "כמעט לא עוצרת"?
תוכלו לשחק עם ילדיכם את משחק האצבעות "סבתא בישלה דייסה". על פי הסיפור "סבתא של חנה בננה בישלה דייסה", למי היא נתנה ולמי לא נשאר?
הסיפור "סבתא של חנה – בננה בישלה דייסה" הוא בעצם שני סיפורים שמתרחשים בעת ובעונה אחת. תוכלו להמחיז יחד את הסיפורים. תחילה בקשו מילדיכם להמחיז את הדרך של חנה-בננה לבית של סבתא בזמן שאתם ממחישים את המעשים של סבתא. בהמשך תוכלו להחליף תפקידים. אם יש בני משפחה או חברים בסביבה, תוכלו לשתף גם אותם במשחק ולהעניק לכל אחד תפקיד של שכן אחר.
"על טעם וריח…": בסוף הסיפור מגלה חנה-בננה שהיא לא כל כך אוהבת דייסה. תוכלו לשאול את ילדיכם אם לדעתם חנה-בננה באמת לא אהבה את הדייסה, אילו מאכלים הם אוהבים במיוחד, ומה הם אוהבים פחות.
תוכלו להסביר לילדיכם שהשם "חנה-בננה" הוא שם חיבה, כינוי. אם לילדיכם יש שם חיבה, מי משתמש בו ומתי? האם יש להם כינוי שהם פחות אוהבים?
איך מכינים דייסת סולת חמה ומתוקה?
אורה איל כתבה ואיירה יותר מ-70 ספרי ילדים. היא איירה ספרים רבים מאת מיטב סופרי הילדים הישראלים, ובהם מרים רות ("מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם" ו"הבית של יעל"), דויד גרוסמן (סדרת סיפורי "איתמר") ורונית חכם ("חמש מכשפות הלכו לטייל"). עם הספרים שאורה איל עצמה כתבה ואיירה נמנים: "בוקר בהיר אחד", "אוגבּו", "המלחמה האדירה", ועוד. סגנון האיור של אורה איל פשוט וקל לזיהוי, וספריה האהובים שימחו וממשיכים לשמח אלפי ילדים בישראל. אורה איל זכתה בפרסים רבים, ובהם עיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער ופרס בן-יצחק.
הסיפור "המעיל של סבתא" הוא סיפור קטן, משפחתי, כמעט אינטימי. הווי הילדים בגן, לעומת זאת, מלא בחברים, רעש וגירויים ומתרחש במרחב הציבורי. כדאי להשקיע מחשבה כיצד בהתייחסותך לספר בגן את עדיין שומרת על "רוח הספר" ומאפשרת לילדים ליהנות ממנו גם בחיק המשפחה.
עיסוק בסיפור על סבתא מחייב רגישות והיכרות עם משפחות הגן שלך. אם מתאים, אפשר לערוך "יום סבים" בגן בעקבות הספר, בו את נותנת במה לניסיון וחוכמת החיים של דור הסבים.
מיהן דמויות סבא וסבתא בחיי הילדים בגן שלך? האם יש שומר, מבשלת, מתנדב/ת או כל אדם מבוגר אחר שמשמש עבור הילדים דמות של סב? אם תכנית זה"ב בגן פועלת בגן שלך כדאי מאד להתייעץ עם המתנדבת לגבי שילובה בסיפור. אולי היא תרצה להגיע לגן לבושה במעיל רך עם כיסים ולהמחיש יחד אתך את הסיפור? אולי היא תבחר לשתף את ילדי הגן בסיפורים על הקשר שלה עם הנכדים שלה, וגם להעצים את הקשרים בינה לבין ילדי הגן?
כדאי שיהיו מספיק תחפושות ואביזרים בפינת הבית, שמעודדים שילוב הסיפור במשחק הסוציו-דרמטי של הילדים. בנוסף למגוון מעילים תוכלי להביא ציוד לרפא חולים, שמיכות ו"בגדי סבתא" וכל דבר אחר שמתאים לעלילת הסיפור ועיסוק בערכים שמשתקפים בו.
בחודשי החורף ילדים (וגננות!) רבים חולים ונעדרים מהגן. קריאת הסיפור מזמנת עיסוק במחלות, תרופות וביקור חולים. רעיונות להתייחסות לביקור חולים בגן במדריך לגננת עבור "הדב מרגיש לא טוב" כאן, ו"תהיה בריא, מוריס מגי" כאן.
לילדים רבים חפצים או בגדים מיוחדים, שעוזרים להם להרגיש טוב יותר. מה היחס שלך להבאת חפצים אלה לגן? אפשר להזמין את הילדים להביא את החפצים או הבגדים לגן ולספר עליהם.
משחק מילים "זה כמו…": הסופרת מרים רות השוותה את המגע הרך של המעיל עם הרוך של פרווה של חתול. תוכלי לשחק משחק מילים עם הילדים: הכיני שקית גדולה ובה חפצים מחומרים שונים, למשל מתכת, פלסטיק, בדים שונים וכד'. כל אחד בתורו ממשש אחד החפצים ומכריז "זה רך כמו…, זה מחוספס כמו.. וכו'
זו הזדמנות להכיר לילדים את הסופרת מרים רות. האם יש בספריית הגן שלך ספרים נוספים מאת אותה סופרת? תוכלי לערוך תערוכת ספרים שלה בפינה מיוחדת בגן. דוגמאות אהובות כוללות "תירס חם", "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל" ועוד. אם מתאים למשפחות הגן שלך, תוכלי לבקש מהילדים לחפש ספרים של מרים רות בבית ולהוסיף אותם לתערוכה.
"אין עוד מעיל כזה בעולם!": תוכלו לשאול את ילדיכם, מה לדעתם מיוחד במעיל של סבתא? אפשר לבקש מהם לתאר את המעיל במילים שלהם. אל תשכחו לציין את המגע המלטף ותכולת הכיסים שלו! האם גם להם יש חפצים או בגדים מיוחדים, שעוזרים להם להרגיש טוב יותר? זו הזדמנות להזכיר לילדיכם שמיכות, דובים או בדים אחרים שעוזרים להם להירגע.
התחפשות היא דרך מצוינת לפתח את הדמיון. כדאי להציע לילדיכם מגוון של בגדים ישנים, כובעים ואביזרי לבוש, אותם יוכלו לשלב במשחק שלהם. בעזרת מעיל גדול וצעצועים, תוכלו להמחיז יחד את הסיפור על רותי וסבתא.
לרבים מאתנו יש זיכרונות ילדות שקשורים למגע. האם גם לכם יש זיכרון רחוק של בגד מיוחד? בעקבות הסיפור תוכלו לשתף את ילדיכם בזיכרון ילדות שלכם ולספר על הקשר שהיה לכם עם בגד מיוחד, או עם סבים או עם דודים שלכם.
משחק מילים "זה כמו…": הסופרת מרים רות השוותה את המגע הרך של המעיל עם הרוך של פרווה של חתול. תוכלו להמציא משחק מילים עם ילדיכם: הכינו שקית גדולה ובה חפצים מחומרים שונים, למשל מתכת, פלסטיק, בדים שונים וכד'. כל אחד בתורו ממשש אחד החפצים ומכריז "זה רך כמו…, זה קר כמו…, זה מחוספס כמו…" וכד'.
תוכלו לבקש מילדיכם להראות לכם את התמונות בהן רותי שוכבת חולה במיטה. אפשר לשאול אותם: כשחולים, איך מרגישים? מה עוזר לנו להרגיש יותר טוב ולהחלים? זו גם הזדמנות לשוחח עם הילדים על "תרופות סבתא" ולשאול מבוגרים מאיתנו מה לדעתם התרופה הטובה ביותר לדכדוך קל, מצב רוח רע או הצטננות.
ברלה ברלה מה בסל? 
ההר דיגי דיגי 
מפתח הלב 
מחבואים 
הפתעה בבית 
נוני ואמא בדרך מהגן 
אריה בן נעים ה-14 
מתנה לאמא 
אמא ואני 
סבתא של חנה בננה בשלה דייסה 
המעיל של סבתא 
