fbpx

נפתחה ההרשמה לשנה"ל תש"פ לתוכניות ספריית פיג'מה במעונות, גנים וכיתות א'-ב'. מהרו להירשם! לפרטים נוספים לחצו >>>

ספרים גנים > תרנגולת אחת קטנה

תרנגולת אחת קטנה

מאת: עלקה וובר / איור: אורי ויסלר / הוצאה לאור: ידיעות ספרים

תשע"ב, חולקו כ-60,000 עותקים בגני חובה

כמה בעיות כבר יכולה לגרום תרנגולת אחת קטנה? תרנגולת קטנה הולכת לאיבוד. רבי חנינא בן דוסא ומשפחתו מוצאים אותה ומתנדבים לטפל בה עד שיגיע האדם שלו היא שייכת. הטיפול בתרנגולת מתברר כמלאכה קשה משציפו בני המשפחה.

 

פעילות בחיק המשפחה

נסו להיזכר יחד בחפץ אהוב שאבד לילדיכם ואולי גם לכם. האם האבדה נמצאה? האם אתם זוכרים מה הרגשתם כשגיליתם שהחפץ חסר או כשמצאתם אותו?

פעילות בחיק המשפחה   

פעילות בגן

כל מי שאיבד דבר חשוב זוכר בוודאי כמה הצטער על האבדה וכמה שמח כאשר הוחזרה אליו הסיפור  מזמין אותנו לעסוק בסיפורים האישיים על אבדות, מציאות ואחריות בהשבת האבדה לבעליה

פעילות בגן  

גלריה

עשיתם פעילות מיוחדת בעקבות קריאת הספר? הצטלמתם איתו? שתפו אותנו כאן

הורים יקרים,

כל מי שאיבד דבר חשוב, זוכר בוודאי כמה הצטער על האבֵדה, וכמה שמח כאשר הוחזרה אליו. על אף עוניים טיפלו בני משפחת בן דוסא בתרנגולת שמצאו ואחר כך גם באפרוחים, בעִזים ובגדיים... עד שהגיע אדם שחיפש תרנגולת אחת קטנה.

השבת אבֵדה 

השבת אבדה היא לא עניין פשוט. לא תמיד יודעים איך לאתר את המאבד, ולפעמים גם קשה לוותר על מה שמצאנו. דווקא משום כך מלמדת אותנו התורה שחשוב להתאמץ ולהחזיר מציאה לבעליה: "...אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב ב).

 

מי היה רבי חנינא בן דוסא?

רבי חנינא בן דוסא היה תנא - חכם מתקופת המְשנה, שחי בגליל לפני כאלפיים שנה. הוא היה איש מופלא, ואגדות רבות מספרות על צניעותו ותכונותיו המיוחדות. למרות שרבי חנינא ומשפחתו חיו בעוני רב, הוא לא התפתה לקחת את מה שאינו שייך לו, והקפיד מאד להשיב אבידה לבעליה. הסופרת אלקה וובר עיבדה עבורנו את הסיפור על רבי חנינא  והתרנגולת שהלכה לאיבוד, מסיפור קצר  שמופיע בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כה, עמוד א:

מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו של רבי חנינא, והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: "אל תאכלי מביציהן". והִרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם. ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו: "בכאן הנחתי התרנגולין שלי". שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העזין.

יחולק בגני חובה במהלך חודש ינואר / טבת

פעילות בחיק המשפחה

  • נסו להיזכר יחד בחפץ אהוב שאבד לילדיכם ואולי גם לכם. האם האבדה נמצאה? האם אתם זוכרים מה הרגשתם כשגיליתם שהחפץ חסר או כשמצאתם אותו?
  • איך לא נאבד דברים שחשובים לנו? כדאי לאפשר לילדים להעלות רעיונות שיסייעו להם לשמור על חפציהם, ולשתף אותם בדרכים שבהן אנו שומרים על חפצינו.
  • המִשנה מנחה את מי שאיבד דבר-מה לתאר אותו על פי סימנים מזהים ייחודיים לו כדי לקבלו חזרה (משנה, בבא מציעא ב ז). אפשר לשחק בשניים את "משחק הסימנים": משתתף אחד עוצם עיניים, והמשתתף השני בוחר חפץ קטן ומסתיר אותו. הוא מתאר את החפץ על פי סימנים מזהים, ועל המשתתף הראשון לנחש מהו החפץ שהוסתר.
  • הבית של משפחת בן דוסא הלך והתמלא אפרוחים וגדיים עד שהיה צפוף מאוד. הילדים ואתם מוזמנים להציג את הסיפור. תוכלו לאפיין את הדמויות בעזרת אביזרים פשוטים, כמו מטפחת או כובע, ולהיעזר בבובות של חיות.
  • אפשר להכין תרנגולת מצוירת ולשחק "איפה התרנגולת האבודה?": מניחים את כף היד על דף נייר כך שהאגודל מופרד מארבע האצבעות האחרות, ומשרטטים את קווי המתאר של כף היד. האגודל הוא הראש, והאצבעות הן כנפיים. מוסיפים רגליים, כרבולת ומקור וגוזרים את התרנגולת שנוצרה. אחד המשתתפים מחביא את התרנגולת, ועל המשתתפים האחרים למצוא אותה. המחביא מכוון את המחפשים אל התרנגולת שהלכה לאיבוד על ידי רמזים של "חם" - "קר".
  • בסוף הסיפור אנו פוגשים את המשפחה שאיבדה את התרנגולת. מה, לדעתכם, עבר עליהם בכל התקופה שבה משפחת בן דוסא שמרה עבורם על התרנגולת ואפרוחיה?

גננת יקרה,

כל מי שאיבד דבר חשוב, זוכר בוודאי כמה הצטער על האבֵדה, וכמה שמח כאשר הוחזרה אליו. על אף עוניים טיפלו בני משפחת בן דוסא בתרנגולת שמצאו ואחר כך גם באפרוחים,בעִזים ובגדיים... עד שהגיע אדם שחיפש תרנגולת אחת קטנה.

השבת אבֵדה 

השבת אבדה היא לא עניין פשוט. לא תמיד יודעים איך לאתר את המאבד, ולפעמים גם קשה לוותר על מה שמצאנו. דווקא משום כך מלמדת אותנו התורה שחשוב להתאמץ ולהחזיר מציאה לבעליה: "...אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב ב). ילדים צעירים מרבים לגלות "אוצרות" ולנכס אותם לעצמם, גם אם הם שייכים לחבר. איך עוזרים לילדים לוותר על חפץ שמצאו, ואיך מטפחים בהם את האחריות להשיב אבדה לבעליה?

מי היה רבי חנינא בן דוסא?

רבי חנינא בן דוסא היה תנא - חכם מתקופת המְשנה, שחי בגליל לפני כאלפיים שנה. הוא היה איש מופלא, ואגדות רבות מספרות על צניעותו ותכונותיו המיוחדות. למרות שרבי חנינא ומשפחתו חיו בעוני רב, הוא לא התפתה לקחת את מה שאינו שייך לו, והקפיד מאד להשיב אבידה לבעליה. הסופרת אלקה וובר עיבדה עבורנו את הסיפור על רבי חנינא  והתרנגולת שהלכה לאיבוד, מסיפור קצר  שמופיע בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כה, עמוד א:

מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו של רבי חנינא, והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: "אל תאכלי מביציהן". והִרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם. ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו: "בכאן הנחתי התרנגולין שלי". שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העזין.


ראיון עם עלקה וובר, מחברת הספר "תרנגולת אחת קטנה":

שאלה: איך נוצר הרעיון לכתוב את הסיפור על ר' חנינא בן דוסא?

תשובה: לפני מספר שנים כתבתי ספר ילדים באנגלית על חג פסח.  בעקבות הספר, ביקש ממני המוציא לאור שלי בארה"ב לכתוב סיפור ילדים עם ערכים יהודיים, אשר פונה לקהל הרחב – יהודים ולא-יהודיים כאחד. ישבתי עם כל בני המשפחה שלי סביב השולחן במטבח ויחד העלינו הצעות לסיפורים יהודיים עם מסר אוניברסלי.  את הרעיון לסיפור הזה הוצע על ידי בני מנחם, אז בן 14.

שאלה: אני מבינה שהספר נכתב במקור באנגלית ותורגם לעברית. אלו שינויים ערכת בסיפור כדי שיתאים לשני קהלי הקוראים, בצפון אמריקה ובישראל?

תשובה: באופן כללי זה אותו סיפור, אבל הכנסתי כמה הבדלים קטנים כדי להתאים את הסיפור לקהל הרחב בחו"ל. למשל, בתלמוד מסופר שמשפחתו של ר' חנינא בן דוסא היתה כל כך ענייה, שהם נאלצו להסתפק בחרובים לארוחה. ילדים באמריקה אינם יודעים מהו חרוב, אז בסיפור באנגלית המשפחה אוכלת כל יום נזיד עדשים: גם הוא נחשב אוכל של עניים, עם "טעם וריח" של ארץ ישראל וסיפורי תנ"ך. עוד שינוי בגרסה האמריקאית: בסיפור בעברית ר' בן דוסא הולך לשוק וקונה עז בשני זוזים. בגרסה האמריקאית של הסיפור אין איזכור לזוזים. יש להניח שרוב הילדים בישראל יכירו את המטבע "זוז" מהשיר "חד גדיא" ששרים בתום ליל הסדר, אך סביר שרוב הקוראים האמריקאים לא יכירו אותו.

שאלה: האם את עובדת על ספר חדש בימים אלה?

תשובה: כרגע אני עובדת על ספר לילדים גדולים יותר, וגם על ספר למבוגרים.  אני גם כותבת ביקורות על ספרים של אחרים. בעקבות הניסיון המשפחתי שלי (עלינו ארצה מארה"ב עם חמישה ילדים), הייתי שמחה לכתוב ספר על החוויות שעובר ילד חדש בישראל. אני מאמינה שבעתיד אכתוב סיפור על ילד שעולה ארצה.

שאלה: מה את מציעה כדי לעודד אהבת הספר ואהבת הקריאה?

תשובה: לקרוא, לקרוא, לקרוא! קיימים בשוק ובספריות כל כך הרבה ספרים טובים, גם עם מסרים אוניברסאליים, גם עם תוכן יהודי.  אנחנו חיים בתקופה מופלאה מבחינה זו, והחוויות של קריאה בגיל צעיר נשארות עם ילדים עוד שנים רבות. אני יכולה להעיד על הילדים שלי, שעד היום אוהבים לצטט קטעים שלמים מספרים שבעלי ואני קראנו איתם בילדותם.

רעיונות לשילוב הספר בגן

  • "תרנגולת אחת קטנה" הוא עיבוד מודרני לסיפור תלמודי. לצד למסר הערכי הטמון בסיפור, הוא מפגיש את הילדים עם דמות ידועה מהמקורות. לפני שאת קוראת את הספר עם הילדים כדאי להכיר לילדים את ר' חנינא בן דוסא ולתאר את התקופה בה התרחש הסיפור. אפשר ללבוש בגדים מתאימים ולהציג את עצמך כאישתו של הרבי, תוך ציון אישיותו ואורח חייו, התקופה ההיסטורית בה מתרחשת העלילה ופרטים נוספים שיכניסו את הילדים לאווירה של הסיפור.
  • תוכלי להרחיב את הסיפור ולספר לילדים על אבן הטוען, מעין "אגף מציאות" מתקופת הבית השני: תנו רבנן: אבן טוען היתה בירושלים. כל מי שאבדה לו אבידה, נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה – נפנה לשם. זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה (תלמוד בבלי, בבא מציעא, דף כח, עמוד ב). כך אנו למדים כי בזמן העלייה לרגל לבית המקדש היתה מונחת אבן גדולה בירושלים או בסביבתה, אליה היו מגיעים אנשים שאיבדו או מצאו דבר-מה. אנשים היו עומדים ליד האבן ומכריזים על אבידות. מי שאבד לו חפץ היה מתאר אותו לפי סימנים ייחודיים, ואם הצליח בתיאור – המוצא היה מחזיר לו אותו. ומה קורה אצלך בגן? האם יש לכם ארגז מציאות או דרך אחרת להשיב חפצים אבודים? אפשר להעתיק את מנהג אבן הטוען לגן, ולקבוע מקום מרכזי בו יוכלו ילדים להכריז על מציאות ולחפש חפצים אבודים.
  • זו הזדמנות לשוחח עם הילדים על שמירת חפצים, וגם ללמד אותם כי גם היום יש מקומות שאליהם מביאים אנשים דברים שמצאו (למשל, למשטרה או למחלקות אבידות ומציאות במקומות ציבוריים).
  • אפשר לשחק את "משחק הסימנים": בזמן שאחד הילדים עוזב את החדר, חבריו בוחרים חפץ בחדר. עם חזרתו לחדר, הילד מנסה לנחש מהו החפץ המוסתר, תוך תיאור החפץ על פי סימנים מזהים.
  • הטקסט והאיורים שבספר מתארים באופן ציורי כיצד הלך והתמלא הבית של משפחת בן דוסא באפרוחים וגדיים עד שהיה צפוף מאוד. תוכלו לדאוג לצייד את הפינה למשחק סוציו-דרמטי באביזרים מתאימים כדי לעודד המחזת הסיפור ושילוב תוכנו במשחקי "כאילו" של הילדים.
  • שיחה בעקבות רגשותיהן של הדמויות בסיפור עשויה לסייע בהעלאת הרגישות של הילדים לחשיבות של השבת אבידות גם בחייהם.
  • למרות העוני של משפחתו, ר' חנינא בן דוסא לא שמר לעצמו את התרנגולת ולא ביקש כל תגמול על שמירתה עד שהשיב אותה לבעליה. אפשר לשאול את דעתם של הילדים: האם הם חושבים שהוא התנהג כראוי? למה לדעתם הוא לא ביקש תמורה למעשיו? ומה לדעתם חשב האיש שאיבד את התרנגולת כשנודע לו שהרבי שמר עליה ואף הגדיל את ערכה?
  • בסוף הסיפור אנו פוגשים את המשפחה שאיבדה את התרנגולת. אפשר לבקש מהילדים לתאר כיצד עברה עליהם התקופה שבה משפחת בן דוסא שמרה עבורם על התרנגולת ואפרוחיה, ולבקש מהם להמשיך את הסיפור ולהציע סוף אחר.

גננות מספרות:

אורלי בן, גננת גן נרקיס מקיבוץ רוחמה: בעקבות הסיפור בנינו בגן תיבת "השבת אבידה"  משימוש חוזר בקופסאות קרטון . הילדים נוהגים להניח בה מציאות ואבידות.  יש לה מקום של כבוד בגן בשימוש היומיומי.

אילת אליהו גננת משלימה בטירת כרמל משתפת אותנו : אני מצרפת תמונות ותיאורים מהפעילויות שנעשו בגן בעקבות  קריאת הסיפורים.

מיטל צורף, גננת משלימה, מאור יהודה:  ביקשתי מהילדים שיעצמו עיניים, יאזינו למוסיקה וידמיינו מה הם היו עושים אילו היו מוצאים תרנגולת קטנה. לאחר מכן הילדים התבקשו לצייר ולכתוב על המפגש שלהם עם התרנגולת.  לאחר שסיפרתי את הסיפור המחזנו את הסיפור עם תחפושות, הצגתי בפניי חברי הקבוצה תצלומים על גבי כרטיסיות של ביצים, תרנגולת, גבינת עיזים וכו' וביקשתי שיסדרו את התמונות יחד על פי הרצף של הסיפור. בהמשך, הכנתי משחק זיכרון עם תמונות מתוך הסיפור, הילדים שיחקו במשחק ואחר כך הכינו משחק זיכרון בעצמם. כל ילד/ה קיבל/ה 8 כרטיסיות ריקות שעליהן ציירו ציורים הקשורים לסיפור.  בנוסף עבדתי עם קבוצה קטנה על הכנת "סיפרון כמו". הילדים התבקשו לצייר ולכתוב ספרון כמו הסיפור "תרנגולת אחת קטנה".

נירית ונסובר וצוות גן נרקיס מצפת מספרות: השתמשנו בדיבקיות צהובות בשלשה גדלים כדי להמחיש ולצייר את הסיפור: הדיבקיות הקטנות היו הביצים הבינוניות האפרוחים והגדולות תרנגולות. ניתן להוסיף לדיבקיות עין , מקור, זנב ורגליים ויש לנו תרנגולת נחמדה. ובנוסף - מכינים קערית עם צבע ידים צהוב, טובלים את האגודל לחותמת גדולה ואת הזרת לחותמת קטנה וכמו עם הדיבקיות יוצרים מהן תרנגולות ואפרוחים.

חוויות מהשטח

תרנגולת אחת קטנה/ עלקה וובר

תרגום לרוסית של ההצעות להורים המודפסות בעמודים הראשונים של הספר

Одна маленькая курица Элка Вебер

Дорогие родители!

Каждый, кто терял что-нибудь важное, конечно, помнит, как жалко ему было этой потери, и как он радовался, когда она к нему возвращалась. Несмотря на свою бедность семья раби Бен Доса заботилась о найденной курице, а потом о цыплятах, о козах и о козлятах до тех пор, пока не появился  человек, потерявший маленькую курицу.

Возвращение найденного

Возвращение найденного - это нелегкое дело. Не всегда известно, как найти хозяина, а иногда тяжело расстаться с тем, что мы нашли. Именно поэтому Тора учит нас, что важно сделать усилие   и возвратить находку ее хозяевам: «Так поступай со всякою потерею брата твоего, с тем, что потеряно будет им, и ты найдешь; нельзя тебе притворяться, что ты не видел ее.» (Дварим22, 3-4)

Занятия в кругу семьи

  • Постарайтесь вместе вспомнить о какой-нибудь любимой вещи, которую потеряли вы или ваши дети. Нашлась ли потеря? Помните ли вы, что вы почувствовали, когда обнаружили пропажу или когда нашли ее?
  • Что нужно делать, чтобы не терять важные для нас вещи? Предложите детям подумать, как беречь свои вещи, и расскажите им, как вы их бережете.
  • Мишна предлагает тому, кто что-нибудь потерял, описать эту вещь и ее опознавательные признаки с тем, чтобы ее можно было получить обратно (Мишна, Трактат Бава Меция 2,8). Можно поиграть в парах в игру «Опознавательные признаки»: один игрок закрывает глаза, а второй игрок выбирает маленький предмет и прячет его. Потом он описывает этот предмет, а первый игрок должен угадать, что  спрятано.
  • Дом Бен Доса мало помалу наполнился цыплятами и козлятами, и стало в нем очень тесно. Вы можете поставить маленький спектакль по рассказу с помощью простых предметов, например, платка, шапки и игрушечных животных.
  • Можно нарисовать курицу и поиграть в игру «Куда делась курица?» Кладем руку на лист бумаги так, чтобы большой палец был отдельно от остальных пальцев, и проводим линию вокруг руки. Большой палец – это голова, а остальные пальцы – крылья. Добавляем ноги и хохолок и вырезаем получившуюся курицу. Ведущий прячет ее, а остальные ищут потерявшуюся курицу. Ведущий подсказывает «тепло» или  «холодно».
  • В конце рассказа мы знакомимся с семьей, у которой потерялась курица. Что, по вашему мнению, происходило в этой семье в то время, пока семья Бен Доса сохраняла для них курицу и ее цыплят?

Кто такой Раби Ханина Бен  Доса?

Раби Ханина Бен Доса - это танай – мудрец эпохи Мишны, который жил в Галилее около 2000 лет назад. Он был замечательным человеком, и многие притчи рассказывают о его скромности и особых качествах его характера. Несмотря на то, что Раби Ханина и его семья жили в большой нужде, он никогда не соблазнялся присвоить себе чужое и всегда старался возвратить находку ее хозяевам. Писательница Элка Вебер обработала для нас рассказ о Раби Ханина и потерявшейся курице, который можно найти в Вавилонском Талмуде (Трактат Таанит, лист 25, страница   1).