מלקוש

מאת: ויטל גייגר • איורים: איה גורדון נוי

שִׁיתּוּף

לא פשוט להיות מלקוש, הגשם האחרון של השנה. את היורה כולם מברכים, אבל לא אותו. אף אחד לא יודע שזה הוא, אפילו שהוא אומר. אבל מלקוש לא מתייאש. סיפור על נחישות, על קבלה עצמית ועל אהבה עצמית.

נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:

אביב ופריחה דימוי עצמי זהות אישית טֶבַע וּסְבִיבָה

קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים בּוֹגְרִים

פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה

שֵׁמַע

האזינו לסיפור "מלקוש"

מלקוש

הַדְפָּסַת דַּף פְּעִילוּיוֹת

האם יש דרך לדעת מתי הגשם האחרון מגיע? מלקוש מנסה שיבחינו בו, כמו שמבחינים ביורה, אך איש אינו שם לב אליו. מלקוש מקנא ומאוכזב, עד שהוא לומד להכיר בייחודיות שלו ומבין שהוא עצמו אחראי לגורלו ואינו זקוק לאישורם של אחרים.

"צריך כל אחד להיות מוקיר את מסלולו המיוחד"
(הראי"ה קוק, פנקס ירושלים תרצ"ג)