"גשם, גשם עוד-עוד-עוד! גשם, גשם טוב מאד!" סיפורה האהוב של הסופרת עטורת הפרסים מרים רות מתאר את הציפייה של הילד צפריר לגשם וגם...למגפיים אדומים! סיפור על המתנה, גדילה וצמיחה, ועל הציפייה לגשם, הנטועה היטב בטבע הארצישראלי ובמסורת היהודית.
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
שִׂיחָה
חֲגִיגָה
הַעֲשָׁרָה
שִׂיחָה
כְּלָלִי
הַשְׁרָאָה
יְצִירָה
כְּלָלִי
שִׂיחָה
שִׂיחָה
שִׂיחָה
יְצִירָה
יְצִירָה
לָצֵאת הַחוּצָה
מִשְׂחָק"גשם, גשם עוד-עוד-עוד! גשם, גשם טוב מאוד!" סיפורה האהוב של הסופרת עטורת הפרסים מרים רות מתאר את הציפייה של הילד צפריר לגשם וגם… למגפיים אדומים!
וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה (מתוך תפילת שמונה עשרה)
הציפייה והתפילה לגשם מלוות את היושבים בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה ומגולמות בשירים, באגדות ובסיפורים רבים שנכתבו בארץ ישראל ועליה במהלך הדורות.. כאשר היו רוב תושבי הארץ חקלאים הם התפללו לגשם שישקה את האדמה ויצמיח את היבול. עד היום, למרות הקִדמה הטכנולוגית, מלווה אותנו בכל שנה הציפייה לגשם. אנו נושאים עיניים למרום, עוקבים אחרי מפלס הכנרת והקו האדום, ומשווים את כמויות המִמטרים לממוצע הרב-שנתי. השמחה הילדותית המתבטאת ברצון לנעול מגפיים, להחזיק במטרייה חדשה ולקפץ בתוך שלוליות מצטרפת לתקווה שגם השנה נזכה לגשמי ברכה.
מרים רות (2005-1910) עלתה ארצה בגיל 21 מהעיר נובה זמקי, הנמצאת היום בסלובקיה. היא הייתה ממקימי קיבוץ שער הגולן, שם עבדה כגננת הראשונה. במהלך חייה הרצתה מרים במכללת 'אורנים', חינכה דורות של ילדים, והכשירה מחנכים ומחנכות לגיל הרך. את הספר הראשון שלה, 'מעשה בחמישה בלונים', כתבה מרים בגיל 60. היא זכתה בפרסים רבים וכתבה למעלה מ-20 ספרים, ביניהם ספרים מוּכּרים ואהובים מאד כגון 'תירס חם', 'המעיל של סבתא' ו'הבית של יעל'.
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:
110,000
הוֹצָאָה לָאוֹר:
הקיבוץ המאוחד
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשע"ד 2013-2014
סתם ים
איפה האפיקומן
