הסיפורמאחורי״נשיקהשלחנוכה״|ראיוןעםהסופרתעפרההופנברגקוונשטוק
05/11/2026 | 42 צפיות
איך נולד הספר "נשיקה של חנוכה", ומה הקשר בין אור הנרות, נתינה ואהבה? לכבוד חג החנוכה שוחחנו עם עפרה קוונשטוק, מחברת הספר, על הזיכרון המשפחתי שהפך להשראה, על הדרך הארוכה שעשה הסיפור עד שראה אור ועל המסר המיוחד שמסתתר בין דפיו.
למה בחרת לכתוב דווקא ספר על חנוכה?
← "חנוכה תמיד היה בשבילי חג אהוב ומיוחד אבל גם קצת עצוב. אני זוכרת בתור ילדה קטנה חג חנוכה אחד שמח ומתוק במיוחד: אבי הגיע ממילואים להדלקת נרות והביא לנו ממתקים. הייתה אווירה חגיגית, חמה ומשפחתית. אבי נפטר כשהייתי ילדה ולכן הזיכרון הזה גם שמח וגם צובט בלב."
"הספר 'נשיקה של חנוכה' נולד לפני כ-30 שנה. נחשפתי אז למדרש הנפלא: 'המדליק נר מנר, זה דולק וזה אינו חסר'. תמיד אהבתי לחרוז חרוזים, והבריק לי רעיון לכתוב על זה סיפור מחורז בהקשר של חנוכה."
איך נראה תהליך הכתיבה של הספר? מאיפה מגיעים רעיונות איפה את כותבת? כמה זמן לקח לך לכתוב?
← "רעיונות לסיפורים מבריקים לי בזמנים שאני עם עצמי בשקט – למשל בהליכה, כשאני מתנדנדת על כיסא נדנדה או ערסל, וגם בלילה במיטה רעיונות אוהבים לצוץ. בדרך כלל אני מגלגלת אותם בראש שוב ושוב עד שאני מעלה על כתב. היום אני כותבת במחשב, אבל את הסיפור על חנוכה כתבתי על דפים. אף על פי שהחרוזים בסיפור זורמים, מסתתרת מאחוריהם עבודה רבה. אני מוחקת, מתקנת ומשנה שוב ושוב, עד שאני מרוצה. לכן כתיבת סיפור יכולה להימשך אצלי כמה חודשים, ולפעמים אפילו כמה שנים."
"במשך השנים קראתי את הסיפור המחורז לבני משפחה וחברים באירועים של חנוכה, וכולם מאוד אהבו אותו, ובכל זאת לא עלה בדעתי שיום אחד הוא ייצא לאור כספר מודפס. שנים רבות חלפו. לאחר שפרסמתי את ספרי "המכשפיה אימליה" וראיתי שהחלום להוציא ספר יכול להפוך למציאות, נזכרתי בסיפור החנוכה שלי ושלחתי אותו לספריית פיג'מה. שם התקבל באהבה, וכך הוא הגיע אליכם."
מי השַׁמָּשׁ שלך? האם הייתה דמות אמיתית שהיוותה עבורך השראה לדמות השמש בסיפור? אולי מישהו מהחיים האישיים שלך או אדם שמסמל עבורך נתינה?
← "השמש שלי היא בעצם שמשית – אישה שמשמשת לי השראה. זו הסופרת אסטריד לינדגרן שהדליקה מיליוני נרות בליבם של קוראיה. היא כתבה עשרות ספרים מקסימים, מצחיקים ומרגשים. אתם בטח מכירים כמה מהם, כמו 'בילבי' או 'אמיל', אבל יש לה עוד המון ספרים נהדרים, מוכרים פחות. אצלי בבית יש מדף שלם עם הספרים שלה. החביבים עליי הם 'רוניה בת השודד' ו'מיו, מיו שלי'."
בבסיס הסיפור עומד ערך מהמסורת היהודית, שלפיו כשאנחנו נותנים לאחרים, אנחנו לא באמת מפסידים, אלא גם מרוויחים מהנתינה. איך היית מדמיינת שהערך והמסר יבואו לידי ביטוי במציאות של חיינו?
← "כמו נר שמדליקים ממנו נר, גם האהבה לא פוחתת כשנותנים אותה. כל הורה ליותר מילד אחד מכיר את התחושה הזאת. כשנולד יונתן, בני הראשון, הוא מילא את לבי באהבה אינסופית. קשה היה לדמיין איך אפשר לאהוב עוד ילד באותה העוצמה. ואז נולדה טליה בתי השנייה והלב התרחב לעוד אהבה עצומה. כך גם היה עם יובל בני השלישי.
יצירה היא גם דרך נפלאה להמחיש איך נתינה יכולה להעשיר הן את הנותן והן את המקבל. כשאני כותבת ספר, אני נהנית מתהליך היצירה, אבל השמחה הגדולה ביותר בשבילי היא הידיעה שילדים ומבוגרים רבים נהנים ממנו. כל תגובה טובה שאני שומעת מרגשת אותי."
לשתף משהו נוסף? חופשי ממך אלינו ♥️
← "יש דבר נוסף שרציתי לספר לכם: כילדה כמעט לא כתבתי סיפורים או שירים. פעם אחת, בשיעור הבעה, כתבתי שיר על ילד ואימא שלו. המורה לא האמינה לי שאני כתבתי אותו. בעקבות המקרה הזה הפסקתי לכתוב במשך זמן רב. חזרתי לכתוב רק בגיל מבוגר יותר. אז תדעו שאפשר להתחיל ליצור ולכתוב בכל גיל!"
