החלון שלי כאן

מאת: נינו ביניאשוילי איורים: אביה כהן

שִׁיתּוּף

לא פשוט להיות עולה חדשה, שלא מבינה עברית. נינו אוהבת לשיר, אבל כשהיא מגיעה לישראל, היא משתתקת. האם תצליח למצוא מחדש את קולה? והאם תבין מה השכנה בת גילה מנסה להגיד לה? סיפור על עליה ועל נטיעת שורשים בארץ.

נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:

געגוע זהות אישית יהדות התפוצות יום העצמאות עלייה

קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים

פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה

שפה:

הַדְפָּסַת דַּף פְּעִילוּיוֹת

עולמה של נינו שעלתה מגאורגיה לישראל השתנה מן היסוד, וכעת עליה להתרגל לשפה לא מוכרת, לנופים אחרים ולשכנים חדשים. ברגעי הקושי היא מדמיינת את עצמה שטה בספינה בחזרה אל עולמה הקודם. אט-אט אהבתה הגדולה למוזיקה הופכת לה לעוגן, והיא מגלה כי הצלילים והמנגינות הולכים איתה לכל מקום. למוזיקה יש כוח לחבר תרבויות ועולמות, לעודד וללוות אותנו במסעות החיים.

"כשלא יוכל להסביר בלשון זולתו, כשמנגן בניגון – יבין זולתו ביותר"
(ה"צמח צדק", אור תורה, בראשית)