החוחית הקטנה חייבת לספר לדוב מה כולם מספרים ביער, אבל הדוב לא ממהר להקשיב לה. חשוב לו לדעת אם היא רוצה לספר לו דבר נעים? נכון? מועיל? בפשטות ובנועם מלמד הדוב את החוחית ואותנו שלא כדאי להעביר הלאה שמועות וגם מציע תחליף נהדר.
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
קְבוּצַת גִּיל: כִּתָּה ב'
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
קְרִיאָה
סִרְטוֹנִים
הַשְׁרָאָה
כְּלָלִי
פִּתּוּחַ מְיֻמָּנוּיוֹת
הַעֲשָׁרָה
מַעֲרָךְ
חֲגִיגָההחוחית להוטה לספר לדוב את השמועה המסעירה ששמעה ביער, אך לדוב יש השקפה משלו על סיפורים שכדאי להשמיע ולהפיץ ועל אלו שמוטב שלא יסופרו. הדוב מציע לחוחית, ולנו הקוראים, אמת מידה מיוחדת המסייעת להבדיל בין שמועה רכילותית, לבין סיפור בעל ערך.
"לשון, כשהיא טובה – אין טובה ממנה"
(ויקרא רבה, לג)
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
הצטרפו להכנת מגנטים מתוקים למקרר שיזכירו לנו לנהוג טוב – לפחות כמו הדוב!
הפרס הגדול
המעבדה של מקס
