פעמוןהזהב

ירושלים של זהב   

האם פעם ניסיתם לדמיין כיצד חיו אנשים בארץ-ישראל לפני אלפי שנים?

יום אחד קראה הסופרת תמר זקס ידיעה בעיתון על מציאת פעמון זהב קטן בחפירות ארכיאולוגיות בירושלים. היא הוקסמה מיד: "מי יודע איך אבד הפעמון?" שאלה את עצמה, וכך נולד בראשה הסיפור הדמיוני על הילד איתמר, בן החייט מתקופת בית-המקדש. הסיפור מזמין גם אותנו לנסות ולדמיין את אורח החיים בירושלים בימים עברו, ולחוש את רובדי ההיסטוריה בארץ-ישראל.

השבת אבֵדה

הילד איתמר איבד את הפעמון ולא מצא אותו, אבל לא הפסיק לחפש אותו ולחשוב עליו. כל מי שאיבד דבר חשוב זוכר בוודאי כמה הצטער על האבֵדה, וכמה שמח כאשר הוחזרה אליו. פעמים רבות גם מי שמחזיר אבדה מרגיש סיפוק על כך שהוא עשה מעשה טוב ושימח אחר. אך השבת אבדה היא לא עניין פשוט. לא תמיד יודעים איך לאתר את המאבד, ולפעמים גם קשה לוותר על מה שנמצא. דווקא משום כך מלמדת אותנו התורה שחשוב להתאמץ ולהחזיר מציאה לבעליה: "…אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים, כ"ב, ג').