מרקכפתורים

הקבצן שבאגדה מצליח, בחוכמה ובתושייה, לא רק להשיג לעצמו ארוחה, אלא גם לשפר את יחסם של האנשים בעיירה זה אל זה. אגדה עממית זו נפוצה ברחבי העולם בגרסאות ובשפות שונות. במהדורה זו האגדה מסופרת על רקע העיירה היהודית של פעם.

"וחֵי אחיךָ עִמָך"

ההתנהגות של בני העיירה נוגדת את הערך היהודי הבסיסי של עזרה לזולת. התורה מדריכה אותנו במקומות רבים לסייע לכל נזקק. למשל: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ [אם חברך או שכנך הופך להיות עני]… וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ [תסייע לו במה שהוא צריך]… וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ [כך שיוכל לחיות לצדך]": (ויקרא  כה, לה-לו).

לאורך השנים קבעו חכמים כללים שונים ביחס למצוות צדקה. הרמב"ם, למשל, כתב שאפילו עני המתפרנס מצדקה – חייב לתת צדקה בעצמו. משמעות הדברים היא שכל אדם, אפילו העני ביותר, יכול לסייע במשהו לאדם אחר.

"אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני"

במשנה במסכת אבות (פרק א משנה יד) אומר הלל: "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני". הקבצן בסיפור מבין שאם הוא לא יעזור לעצמו, איש לא יעזור לו. זו המשמעות של "אם אין אני לי מי לי". החלק השני של המשנה – "וכשאני לעצמי מה אני", מדגיש את החשיבות של שיתוף פעולה ודאגה לאחרים. אלו מעשירים את חיינו ומעניקים להם משמעות.

אחת הדרכים לעזור גם לעצמך וגם לאחרים היא ליצור קהילה. בעזרת כמה כפתורים הפך הקבצן את אנשי העיירה מאוסף של אנשים בודדים לקהילה של ממש, קהילה המבטיחה כי איש מחבריה לא יישאר לבד ובלי תמיכה. במסורת היהודית יש לקהילה מקום מרכזי, וכך גם בחיים שלנו היום.