הכבש השישה-עשר

מאת: יהונתן גפן איורים: דויד פולונסקי

שִׁיתּוּף

גן סגור, אני כבר לא תינוק, אני אוהב שוקולד והכי מצחיק זה להגיד כרובית. אוסף שירים זה הוא הזדמנות משמחת להכיר או להיפגש מחדש קלאסיקה ישראלית אהובה.

נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:

קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים

פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה

העולם של כל ילדה וילד מורכב משפע של חוויות, מחשבות ורגשות: הם חווים לילות של ברקים ורעמים, ולילות שבהם השינה מתעכבת; לפעמים הם חשים גדולים ומסוגלים, ולעיתים המבוכה ממלאת אותם. היצירה של יהונתן גפן "הכבש השישה עשר" עמדה במבחן הזמן, והיא מלווה דורות של ילדות וילדים בישראל. שיריו מלאים חמלה ואהדה לחוויות ילדות, מתוך כבוד לעולמם המתפתח של הילדים, בני אדם צעירים, הבוחנים את העולם בסקרנות, בחשש, בצחוק ובתקווה. ברוח דבריו של המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק (1878‑1942):

הילדים לא יהיו במרוצת הזמן אנשים – הם כבר אנשים
(דת הילד, הוצאת הקיבוץ המאוחד עמ' 249, תרגום: דב סדן, צבי ארד)