דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

מה שמי ומי אני

מאת: נעמי שמואל איורים: נעמי שמואל

תינוקת שנולדת באתיופיה, מקבלת שלל שמות מכל בני המשפחה, אולם השינוי המהותי ביותר בחייה מתרחש כאשר משנים את שמה בעקבות העליה ארצה.

נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:

זהות אישיתיהדות אתיופיהעלייה

קְבוּצַת גִּיל: גַּנִּים צְעִירִים

פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה

שמו של אדם הוא מרכיב חשוב בזהותו בעיני עצמו ובעיני סביבתו. כאשר פוגשים אדם שלא מכירים, שואלים אותו לשמו. כשנולד תינוק, אנשים שואלים איך קוראים לו.
בחירת שם לתינוק היא בעלת משמעות למשפחה. לפעמים בוחרים שם שמסמל זיכרון יקר, שם בעל משמעות חשובה, ועוד. אלמז מספרת כיצד בני משפחתה נתנו לה את שמותיה וכך בירכו אותה באהבה ובכישרונות. בתרבות היהודית ניכרת חשיבות רבה לשמו של אדם.
חכמינו זיכרונם לברכה (חז"ל) מספרים לנו שאדם מקבל כמה שמות: "שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לָאָדָם: אֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּנֵי אָדָם, וְאֶחָד מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ. טוֹב מִכֻּלָּם מַה שֶּׁקּוֹנֶה הוּא לְעַצְמו" (מדרש תנחומא, ויקהל, א). אדם מקבל שם מהוריו. הוא יכול לקבל שמות וכינויים גם מבני אדם אחרים, למשל, "הגבוה", "הילד החדש", ועוד.
המדרש מלמד כי השם הטוב מכולם הוא "מה שקונה אדם לעצמו", כלומר, השם שאדם מקבל בזכות התנהגותו. כך, לדוגמה, ילד שמתחלק במה שיש לו ייקרא "נדיב". באמהרית, ילד חרוץ המתנהג כמצופה נקרא גוֹבֶז. סיפורה של אלמז מדגים כיצד הברכות שקיבלה מבני משפחתה משתלבות עם המאמץ שהיא משקיעה כאדם בוגר ועם השם שהיא "קונה" לעצמה.

סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר

איך להפוך למשפחה של קוראים?

עֳתָקִים שֶׁחֻלְּקוּ:

3,000

הוֹצָאָה לָאוֹר:

המכון לחקר הטיפוח בחינוך

שְׁנַת חֲלֻקָּה:

תש"ע 2009-2010