תמונותמספרות

19/11/2025 | 33 צפיות

על פיקצ'רבוק (Picture Book), התפתחות שפתית וקוגניטיבית ו"גישת הספר השלם"

בספרות הילדים המודרנית נדירים הם ספרים לא מאוירים. אם בעבר ספרי ילדים נקראו מתוך מקראות עבות וקושטו לכל היותר באיור אחד או שניים, כיום התפיסה שספרי ילדים צריכים להיות מלווים באיורים היא כמעט מובנת מאליה. איורים לא רק מעניקים פרשנות ומאפשרים הבניה ויזואלית של העלילה, הם גם מעשירים אותה ומסייעים לילדים להתרשם מהספר ולהתרגש ממנו ברובד נוסף. בעבור ילדים רבים ספר הוא המוזאון הראשון שבו הם יבקרו בחייהם, ועל כן ההתרשמות שלהם מהאיורים היא גם התרשמות מאומנות.

בספרי הילדים המאוירים קיימת סוגה המכונה "פיקצ'רבוק", שבה האיור אינו רק "מלווה" את הטקסט, אלא הוא בעצמו ה"טקסט", ודרכו מסופר הסיפור.

"לעומת הספר המאויר, הפיקצ'רבוק מייצר מלבד ההשלמה השגרתית בין מידע חזותי למילולי גם אינטראקציות מפתיעות בין מילים לתמונות", מסבירה אורנה גרנות, חוקרת ומרצה לתולדות האיור ומנהלת ספריית האיור באגף הנוער במוזאון ישראל בירושלים. "בספר מאויר המילים יכולות להתקיים ללא התמונות והתמונות ללא המילים. הערך המוסף של הפיקצ'רבוק הוא בשיתוף או בתלות הקיימת בין המילים לתמונות".

המשמעות היא שספר מאויר שייגרעו ממנו האיורים עדיין יוכל להיות מובן, אך לא כך  בפיקצ'רבוק, שבו האיורים הם המובילים את הסיפור, הם שמגוללים למעשה את העלילה. הספר "אני יותר!" (מאת: תמי הראל, איורים: עינת צרפתי), שחולק במסגרת ספריית פיג'מה לגנים הצעירים, ממחיש זאת היטב.

"העבודה על הספר נעשתה מתוך התפיסה שפיקצ׳רבוק הוא יצירה אחת של טקסט ואיור, השזורים זה בזה ומספרים יחד סיפור", אומרת הסופרת תמי הראל. "לכן שלחתי לעינת המאיירת את הטקסט כפי שהוא, בלי הנחיות או בקשות, טקסט נקי שמזמין פרשנות חופשית". הספר שנוצר מתבסס אומנם על עלילה שמובעת במילים, אך האיורים הם המעניקים לה את רוח הזמן וההתרחשות. "עינת פירשה את הטקסט שלי אחרת מכפי שדמיינתי", משתפת הראל, "אני סיפרתי את הסיפור שלי במילים, ועינת סיפרה את שלה בתמונות, ומתוך המפגש בין שני הסיפורים נולדה יצירה משותפת שהיא הספר השלם".

"יצירה משותפת שהיא הספר השלם. איור מתוך: "אני יותר" - עינת צרפתי (מאת: תמי הראל, הוצאת זברה)

"בפיקצ׳רבוק קיימת תלות הדדית בין הטקסט לאיור", מרחיבה הראל. "המשמעות נוצרת במרחב שבין המילה לתמונה: המילים אינן מספרות את כל הסיפור, והאיור אינו רק תוספת. הם מתקיימים בדיאלוג, לעיתים במתח, שמזמין את הילד להיות שותף פעיל, לקרוא, לפרש, ולמלא בעצמו את הפערים שהספר משאיר במכוון. המבנה החוזר של הספר יוצר דיאלוג עם הילד הקורא, שמפעיל את הסיפור פשוט על ידי הפיכת הדף. הילד מזהה את הדפוס, מצפה למשפט המתגרה של האח הקטן ולתגובה הקבועה של האחות".

"ספר של תמונות" – במה הוא מועיל בכלל?!

ספר עם  מעט מילים, במיוחד כזה שבו התבנית הסיפורית חוזרת על עצמה, מקפל בתוכו הזדמנויות לפיתוח רב-תחומי. מבחינה קוגניטיבית ושפתית, מיעוט המילים מאפשר לילדים לשחזר את הסיפור ולספר אותו באופן עצמאי לאחר מפגשים חוזרים עם הספר והבנה מלאה של ההתרחשות בו; מבחינה רגשית, ספר כזה נוטע ביטחון ותחושת מסוגלות גבוהה של "קריאה". היכולת לפענח את העלילה ולהבין את האירועים מ"קריאת" האיורים מעודדת מיומנויות אורייניות מעבר להקשבה; גם מבחינה חברתית, היכולת לשחזר את הסיפור מזמנת חוויות מגוונות, כמו המחזה או משחק סוציו-דרמטי שבו יש לילדים שליטה על ההתרחשויות המוכרות והם מרגישים בטוחים לפעול. הילדים בהחלט יכולים למצוא את עצמם באזור משק הבית בגן משחקים ב"אח ואחות" מתווכחים לפני השינה, ממש כמו בספר, ולמעשה ממחיזים את הסיפור, או אפילו רק חוזרים ומעיינים בפיקצ'רבוק ומספרים אותו בעצמם. זה אפשרי, וזה מפתח לא פחות מלזכור טקסט שאותו שמעו פעמים רבות, משום שבפיקצ'רבוק הם המספרים הבלעדיים של הסיפור בכל פעם מחדש.

בתוכנית הלימודים של משרד החינוך "תשתית לקראת קריאה וכתיבה" נקבעו יעדים שניתנים להשגה בעזרת פיקצ'רבוק; עלילה שמובלת על ידי איורים מעודדת את היכולת להקיש היקשים, לפרש ולפענח את ההתרחשות באופן עצמאי. יעד לדוגמה של תוכנית הלימודים הוא "התמצאות בספר ובמוסכמות הכתב", שקשור באופן הדוק להבנת איורים וליכולת לפרש אותם ו"לקרוא" אותם באופן עצמאי. עוד צוין בתוכנית כי על הילדים לגלות "הבנה בעלילה בסיסית של סיפורים המתאימים לגילם", ולהיות מסוגלים "לעקוב אחרי רצף האירועים בסיפור". הפיקצ'רבוק מעודד יכולות כאלה באמצעות לקיחת חלק פעיל בקריאה והתייחסות לאיורים תוך כדי דפדוף עצמאי ושימוש בשפת הספר.

הספר כמכלול אומנותי

מייגן למברט, סופרת ילדים אמריקאית וחוקרת ספרות ילדים, פיתחה גישה בשםThe Whole Book Approach לקריאת ספרים מסוג פיקצ'רבוק. למברט מציעה כלים שימושיים שמסייעים לערב ילדים בקריאה, כלומר במקום להקריא להם, יש לקרוא איתם, בדומה לגישת הקריאה הדיאלוגית. באופן זה אנו מעודדים אותם לשאול שאלות ולהבין בעצמם את המסרים העולים מהסיפור - כישורים שיידרשו להם בהמשך הדרך כקוראים עצמאיים מיומנים.

לתפיסתה של למברט, עיצוב הפיקצ'רבוק, האיורים והמילים הם כוח משולב שגם מניע את הסיפור וגם מעצים את הלמידה ואת אהבת הספר של הילדים.

"אני יותר" הוא דוגמה נהדרת לשילוב הכוחות הזה. "הכפולה הראשונה, נטולת המילים, יוצרת רגע של השהיה ומתח, מעין אקספוזיציה חזותית", מסבירה תמי הראל. "היא מציגה את הדמויות, ממקמת אותן בעולם הספר, וזורעת רמזים למה שעתיד להתרחש. כבר שם נראית הקנאה של האח הקטן באחותו הגדולה והעסוקה, קנאה שתתפתח לפעולה שמניעה את הסיפור. המתח, הקצב ותחושת ההתרחשות נבנים דרך פעולת הדפדוף. הסיפור מתקיים לא רק בתוך הדף, אלא בעיקר בין הדפים. ולאחר שכבר נבנה קונטקסט ברור של סיפור, מגיע המהפך, והוא אשר יוצר את נקודת השיא. המבנה נשבר, הציפייה מתערערת, והקורא חווה נדנדה רגשית שמלמדת שהחיים אינם חד־משמעיים. החזק עשוי להפוך לפתע לחלש, ולהפך. זהו שיעור עדין ביחסיות, בזווית ראייה ובגמישות מחשבתית".

ניסיון רב-שנים של קריאת ספרי פיקצ'רבוק עם ילדים הוביל את למברט למסקנה ששאלות פתוחות שנוגעות לעיצוב האומנותי של הספר – מה רואים פה? מה קורה כאן? מה גורם לכם לראות את זה? – מעודדות את הילדים לנווט את עלילת הסיפור באופן עצמאי יותר, ולהגיע לרבדים עמוקים כמו מניעי הדמויות ואפיון שלהן, כולל דברים שהיא, כמבוגרת שקוראת את הסיפור, לא חשבה בכלל להעלות מולם. כמו כן האופן שבו הילדים מובילים את הסיפור יכול ללמד את המבוגר אילו נושאים מעסיקים אותם ולהגיב  בהתאם.

אז איך עושים את זה?

למברט מציעה שישה אלמנטים מרכזיים להתייחסות תוך כדי קריאה:

1. גודל ועיצוב: מדוע הספר קטן או גדול? מדוע הוא מעוצב לאורך או לרוחב? האם מבנה הספר עשוי לרמוז לנו משהו על הסיפור? איך גודל הספר ועיצובו משפיעים על חוויית ההחזקה? ניתן, למשל, להרים שני פיקצ'רבוקס ולבקש מהילדים לחשוב מדוע לאחד פריסה אנכית (דיוקן) ולשני פריסה אופקית (נוף). התשובות שלהם עשויות להפליא אותנו!

2. הכריכה והעטיפה: האם יש באיור הכריכה כדי לרמוז לעלילה? ישנם פיקצ'רבוקס שכריכתם היא איור בפני עצמו, וכשפותחים את שני צדדיה ניתן לראותו במלואו. נוכל לשאול שאלות מתוך התבוננות בכריכה, למשל "מה עושה הדמות? למה היא כל כך גדולה?"
3. דפי הקצה: לעיתים קיימים דפי קצה, ובהם נמצא איור עוד לפני תחילת ההתרחשות העלילתית. דפי הקצה מעניקים לנו רמזים בנוגע להמשך. אפשר לשאול ממש: "מה קורה בדפי הקצה האלו שיכול לרמוז לנו משהו על הסיפור שאנחנו עומדים לקרוא?" תוך כדי שיחה גם נסייע לילדים להבין שאותם דפים אינם רק תוספת אסתטית, קישוט, אלא חלק בלתי נפרד מן הסיפור; הרי איור שפותח את הספר במובן מסוים מספר את הסיפור כולו.
   

   "דף קצה שמספר את הסיפור כולו" (מתוך: "אני יותר" מאת: תמי הראל, הוצאת תכלת)

    

4. האיורים בפתיחת הסיפור: פעמים רבות כבר בהתחלה ישנם רמזים איוריים שונים שמסייעים לנו להבין את הסיפור. מה אנחנו לומדים מהם?
   איור שמסייע להבין את הסיפור עוד לפני תחילתו (מתוך: "אפשר להיות באמצע?" מאת: סוזן סטרסר) 
5. אופן ארגון הטקסט: בפיקצ'רבוקס רבים, וכן בספרי ילדים מודרניים, ישנן למשל מילים בפונט גדול יותר. מה המשמעות של זה? ניתן להסב את תשומת ליבם של הילדים לשינוי בגודל האותיות ולשאול אותם: "איך נקרא מילים שהן גדולות יותר?" בדרך זו נסייע להם לתפוס את הספר כיצירה אומנותית כוללת, ולהבין שעיצוב הכתוב גם הוא קשור לתוכן.
   איור מתוך "סיפור מבולגן להפליא" 

6. עיצוב העמודים: האם האיורים פרושים על פני כמה עמודים או שבכל דף איור אחר? מה ההבדל האומנותי בין איורים שנפרשים כמו נוף ובין איורים של דמות אחת בכל דף? מה אנחנו מבינים מזה?

גישת "הספר השלם" ניתנת ליישום גם על ידי גננות ותומכות חינוך במסגרת החינוכית וגם על ידי ההורים בבית. היא מציעה לגשת לפיקצ'רבוק, ולספרים בכלל, מפרספקטיבה חדשה ומרעננת, שלפיה יש טקסט שהוא מעבר למילים. פיקצ'רבוק מאפשר לשכלל מיומנויות כמו ניתוח וחשיבה ביקורתית, ומותיר מקום רב לפרשנות ולשהות במתח שבין הטקסט למילים.

ביבליוגרפיה

גרנות, א. (2013) מה בין פיקצ'רבוק לספר מאויר, בצלאל: כתב עת לתרבות חזותית וחומרית.

Lamber Dowd, M. (2015) Reading Picture Books With Children – How To  Shake Up Story Time And Get Kids To Talk About What They See. Charlesbridge MA.

משרד החינוך, המזכירות הפדגוגית, האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים (2006), תשתית לקראת קריאה וכתיבה בעברית וערבית, תכנית לימודים לגן הילדים. ירושלים.

// נעמה מלכיור, מנהלת חינוכית – ספריית פיג'מה