בןציוןוהסביבוןהראשון

ילדים רבים ממציאים מילים חדשות ומיוחדות. ההמצאות שלהם לפעמים מצחיקות, לפעמים חכמות – אבל לרוב נשכחות עם הזמן. בן ציון, בנו של אליעזר בן יהודה, לא תיאר לעצמו שעד היום כולנו נשתמש בשם שהעניק לפני יותר ממאה שנה לצעצוע המסתובב – סביבון!

תחיית השפה העברית

קשה להאמין שפעם יהודים בארץ ישראל לא דיברו עברית בחיי היומיום!  כשרצו לקנות לחם במכולת, היו מבקשים "בְּרוֹיְט" ביידיש, "חוּבֶּז" בערבית או "אֶקְמֶק" בטורקית, כל אחד לפי השפה שידע. ספרים החליפו ב"בִּיבְּלִיּוֹטֵקָה", ולירושלים נסעו ב"אוטומובּיל" או רכבו על "אזינו" (כלומר, על חמור). כל אחד דיבר בשפה שלו, ולא היתה שפה משותפת לכולם. העברית היתה לשון קודש, שפה שמתפללים בה, לומדים בה תורה ושרים בה בשבתות ובחגים. בזכות נחישותם של אליעזר בן יהודה ואנשים נוספים בני דורו הפכה העברית לשפה יומיומית.

"אחדות העם לא תהיה לו בלתי אם שפה אחת ידבר […]  רק בשפה העברית יחיה ישראל בארצו… " (אליעזר בן־יהודה, מתוך מאמר בכתב העת "חבצלת", גיליון 28-26, תרמ"ב – 1882).

אליעזר בן יהודה (1922-1858) נולד בליטא למשפחה חסידית. בנעוריו התוודע לרעיון כי השפה העברית תהיה לשפת הלאום של העם היהודי ותחזור לשמש שפת דיבור ויצירה. רעיון תחיית השפה העברית בארץ ישראל הלהיב את בן יהודה, והוא החליט להקדיש לכך את חייו. ואכן, הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1881 ועסק בהחייאת השפה כל ימיו: כתב בכתב העת הספרותי "חבצלת", הוציא את העיתון היומי "הצבי" ואת מפעל חייו סיכם במילון הגדול שכתב, "מילון בן יהודה".

הספר יחולק בגני חובה במהלך חודש דצמבר / כסלו בסמיכות לחג חנוכה.

הורים כותבים

רותם, אימא של אלה מגן ורד שבמועצה האזורית באר טוביה, כותבת לנו: "

הפרוייקט מתקבל בביתנו באהבה רבה. כמעט כל יום, לאור הנרות, סיפרנו את הסיפור המקסים וכל המשפחה, גם המורחבת, נהנתה לשמוע.  אלה גם הכינה סביבון כמו של בן ציון , לבד, עם עיפרון של "איקאה". כולנו התפעלנו מהשפעת הספר. גם הספר הקודם, "תהיה בריא מוריס מגי", השפיע מאוד. יש לנו דודה אלמנה ללא ילדים שאנו מקפידים לבקר ואלה קוראת לה, בינינו, מוריס מגי . אין ספק שזה העלה את מפלס הרגישות. כולנו ממתינים בקוצר רוח לספרים הבאים בתכנית."