לקחתחלקבסיפור

15/10/2025 | 24 צפיות

הסיפור שלואי קיווה לשמוע לא סוּפַּר בסופו של דבר בגלל ריבוי הפרעות ותקלות. במקומו התקבל סיפור אחר, משובש מן היסוד, שהוביל אותו להתגבר על ייאוש עמוק ולהסתכל קדימה.

// ד"ר עינת ברעם אשל

"פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, לוּאִי הַקָּטָן דִּלֵּג לוֹ לַהֲנָאָתוֹ". כך נפתח ספרו של פטריק מקדונל "סִפּוּר מְבֻלְגָּן לְהַפְלִיא". הפתיחה הקלאסית ה"רגילה" אינה מעידה על אופיו המקורי והחתרני של הסיפור, שמתברר עד מהרה. כבר בכפולת העמודים השנייה נתקל לואי העליז בכתם אדום מרוח על דף. הוא מרחרח אותו, טועם אותו, ומגיע למסקנה שמדובר בכתם  ריבה. "מִי הֵעֵז לֶאֱכוֹל כָּרִיךְ עִם רִבָּה בִּזְמַן שֶׁהוּא קוֹרֵא אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלִּי?" הוא כועס – אך במקום תשובה, ניחת על ראשו גוש חום ודביק של חמאת בוטנים. זועם והמום מוחה לואי את פניו, ומגלה לתדהמתו שהוא מוקף בכתמי מיץ תפוזים ובטביעות אצבע שחורות. הוא מנסה להתעשת ולהמשיך בסיפור, אלא שאז קשקושי עפרונות צבעוניים קוטעים את דברי המספֵּר, ומגבת הנייר, במקום לנקות את הדף, מחמירה את המצב ומורחת את הצבעים על האיור.

"שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲצוֹר אוֹתִי!"

הסיפור שלואי קיווה לשמוע  אינו מסוּפַּר בסופו של דבר בגלל ריבוי ההפרעות והתקלות, ובמקומו מתקבל סיפור אחר, משובש מן היסוד, שמדרדר אותו לייאוש עמוק. אך לפתע, דווקא כשהוא שקוע כל כולו ברחמים עצמיים, שומע לואי את המספֵּר ממשיך בסיפורו ומבטיח לקוראים שלמרות הכול, "הַכּוֹל מַמָּשׁ... / ...בְּסֵדֶר." הייתכן? לואי חושב על כך ומגיע למסקנה שיש אמת בדבר: הרי הוא, גיבור הסיפור, עדיין כאן; הקוראים גם הם עדיין כאן; ובעצם, גם הסיפור בעצמו לא רע, למרות הבלגן הגדול. הוא משנס אפוא מתנים, מתגבר על התסכול שחווה, מצהיר שהוא אוהב את הסיפור המאולתר ומוסיף: "שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲצוֹר אוֹתִי!"

למפנה זה בעלילה יש חשיבות גדולה, משום שלואי מלמד את הקוראים שיעור בְּחיים אמיתיים. הרי החיים, ממש כמו הסיפור, מלאים בהפתעות, בהפרעות וב"לכלוך" בלתי צפוי. זה טיבם, והחוכמה היא להתגבר על שיבושים ואירועים לא מתוכננים ולהמשיך בדרך. זאת ועוד; לא רק סיפור מושלם ראוי להיות מסופר, וגם ל"סִפּוּר מְבֻלְגָּן לְהַפְלִיא" יש טעם ותכלית. בזכות לואי וסיפורו המשובש הקוראים מתוודעים לחשיבותם של חמלה עצמית, של שיקום ושל נחישות, ולומדים דבר או שניים על התמודדות עם משברים ועל בניית חוסן.

הספר מערב את הקוראים בעלילה

ספרו המשעשע של מקדונל שובר את החציצה המקובלת בין העולם הבדיוני ובין המציאות החוץ-ספרותית (המציאות שבה נמצאים הקוראים): הוא מערב את הקוראים בסיפור באמצעות כתמי המזון והצבע שהם מותירים בספר, שמשפיעים על התפתחות העלילה. מקדונל מדגיש זאת גם באמצעות טכניקת הקולאז' שבה הוא עושה שימוש: לואי וסביבתו הפסטורלית מאוירים באופן נאיבי, וכתמי הלכלוך השונים הם תצלומים ש"מוטלים" על האיור.

באמצעות הטקסט והקולאז' הוויזואלי נשבר ה"קיר הרביעי" של הסיפור. "הקיר הרביעי" הוא מושג מעולם התיאטרון,  המתאר את המחיצה המדומיינת המפרידה בין הקהל לבין הבמה. מחיצה זו מסייעת לשחקנים להתרכז במלאכתם (כאילו אין קהל), ומאפשרת לקהל להתמסר לסיפור המוצג לפניו. במקרים שבהם השחקנים חודרים אל שורות הקהל, או כשהקהל מתבקש להתערב בהצגה, נשבר ה"קיר" החוצץ בין הבדיון למציאות והצופים חווים הֲזרה, המשפיעה על הרגשות ועל התובנות שלהם. בעשורים האחרונים חלחלה שבירת "הקיר הרביעי" גם אל ספרות הילדים לגיל הרך. על אף גילם הצעיר, הקוראים הצעירים מתבקשים להתערב בעלילה, לנקוט פעולה (למשל, להפוך את הספר) או להימנע ממנה (למשל, להפסיק לדפדף בספר), ובדרך זו הם ממלאים תפקיד חיוני בקידומה, ובהענקת חיים ומשמעות לסיפור.

חשיבותו של הספר הפיזי והיחס כלפיו

"סִפּוּר מְבֻלְגָּן לְהַפְלִיא" שייך לז'אנר ה-Picturebook, שיש לו יתרונות רבים, קוגניטיביים ורגשיים. מבחינה קוגניטיבית, המחקר מצא שספרי הסוגה מגבירים את מעורבות הקוראים הצעירים בתהליך הקריאה, מפתחים אוריינות חזותית ומעודדים חשיבה פילוסופית וביקורתית. מהבחינה הרגשית, הם תורמים לחוויית קריאה חיובית שמשלבת הומור ומשחק, להגברת תחושת המסוגלות האישית ולחידוד ההזדהות עם הדמויות הספרותיות.

חשוב להדגיש שספר כזה, שמעודד התבוננות אישית, מישוש ודפדוף, מחייב החזקה פיזית בזמן הקריאה. לא ניתן להאזין לו בלי להתעמק באיוריו וילדים וילדות בגיל הרך (שעדיין לא רכשו מיומנויות של קריאה עצמאית) שתתאפשר להם התעמקות כזו יתוגמלו בחוויה ספרותית אינטר-אקטיבית. מכאן המלצתנו לאפשר להם  לאחוז בידיהם בעת הקריאה בעותק האישי שמעניקה להם "ספריית פיג'מה".

שבירת "הקיר הרביעי" ב"סִפּוּר מְבֻלְגָּן לְהַפְלִיא" מתרחשת על דרך השלילה. כתמי המזון שהקוראים מותירים אחריהם מונעים את התפתחות העלילה, ויותר מזה – הם מערערים על היחס המקובל כלפי ספרים. כדאי להתעכב על נקודה זו מפני שמקדונל מעמיד בספר זה מסר חתרני למדי בכל הנוגע להרגלי הקריאה של ילדים וליחס שלהם אל ספרים וספריות. כידוע, מאז ומתמיד חינכו אותנו לנהוג כבוד בספרים, לשמור על שלמותם ועל ניקיונם ולא לאפשר את הזנחתם. בהתאם לכך גם המבקרים בספרייה מתבקשים להימנע מהכנסת דברי מזון. לואי בעצמו פונה אל הקוראים ומבהיר להם שלספרים ערך רב, הם מלמדים ומעניקים השראה, ולכן יש לנקוט זהירות כשניגשים אליהם.

עם זאת, התאוששותו של לואי מן הנזקים שנגרמו לדפי הספר וסיומו הטוב של הסיפור מבהירים לקוראים שיש הבדל בין הממד החומרי של הספר לממד הרעיוני של הסיפור. סיפור ראוי, מרגש ומעורר מחשבה יישאר כזה גם אם הספר בלוּי מיוֹשֶׁן. אם כן, האם ייתכן שמקדונל מעודד ילדות וילדים לזלזל בספריהם ולהשחית אותם? ודאי שלא, אך הוא בהחלט מבהיר שספר נועד לשימוש ואם נרצה שילדים ישלבו קריאת ספרים בשגרת חייהם, ושהיא תהפוך לחלק אינטגרלי מעולמם, עלינו להפנים שנגזר על ספרים להתלכלך ולהתבלות. אדרבה, ספר מוכתם ומקומט הוא ספר אהוב, שידיים קטנות הרבו להפוך בו ולמשש אותו בהנאה.