לחגוגאתהספרכלהשנה
19/05/2025 | 32 צפיות
לכבוד חודש הקריאה מוזמנים להכיר שלושה בתי ספר שכל השנה עושים מכל ספר – חגיגה ששווה לספר!
שלוש מורות חרוצות ומעולות פתחו לנו דלת לכיתה, לקבל השראה מהאופן שבו השתתפות בתוכנית "ספריית פיג'מה" הופכת לחגיגה חברתית וקהילתית של למידה ושל אהבת הקריאה בכיתה, בשכבה ובבית הספר. מת-חי-לים!
חגיגה רב-שכבתית: בוגרים וצעירים יחד בחונכות קריאה
בבית הספר "הראל" באשקלון משתתפות בתוכנית באופן קבוע לא רק שכבות א'-ב', אלא גם השכבות הבוגרות ד'-ה'. מדי חודש יום שישי אחד מוקדש לחונכות קריאה עם ספריית פיג'מה, ושם הקסם קורה.
אתי מכלוף, סגנית מנהלת בית הספר ורכזת שפה, מסבירה איך זה עובד: "כמה ימים לפני 'שישי חונכות' אני מחלקת למחנכות הכיתות הבוגרות והנמוכות עותק מהספר שהגיע, כדי שיתוודעו אליו לקראת הפעילות שתתקיים בעקבותיו. לצורך תכנון הפעילות המחנכות נעזרות בין היתר בניוזלטר מ'ספריית פיג'מה' ובהצעות באתר, ומנחות את התלמידים הבוגרים כיצד לבצע אותה. יום לפני הפעילות התלמידים הבוגרים מקבלים את הספרים לכיתה".
התלמידים הבוגרים קוראים את הספר עם המחנכת, שמדגימה כיצד לקרוא באופן מוטעם ומשחקי כדי שהקריאה תהיה משמעותית, ומתקיים שיח על משמעות הסיפור ועל המסרים שבו. לאחר מכן התלמידים קוראים את הסיפור זה לזה בזוגות, מעיינים בהצעות שבסוף הספר, ובוחרים שאלות לקריאה דיאלוגית משותפת עם התלמידים הצעירים.
יוצרים קשרים משמעותיים
שעות החונכות משלבות בין הכיתות הצעירות לבוגרות, והתלמידים יושבים בזוגות קבועים תכל השנה – תלמיד בוגר עם תלמיד צעיר. התלמידים קוראים יחד את הסיפור, מקיימים שיח תוך כדי הקריאה, ולאחר מכן עושים פעילות הנוגעת לסיפור. בסוף השיעור הרביעי, בתום הפעילות ולאחר הענקת הספר לילד הצעיר במעמד חגיגי, הבוגרים חוזרים לכיתתם ועורכים רפלקציה עם המחנכת. הם משתפים בחוויה שלהם, בתגובות שקיבלו, באתגרים ובקשיים שבהם נתקלו ובדברים שניתן לעשות אחרת בפעם הבאה.
"זה להשתמש במה שאנחנו מקבלים כמשאב ולמנף את זה", משתפת אתי, "גם את יכולת הקריאה וגם את הקשרים החברתיים בבית הספר. הספרים מעניקים לנו הזדמנות להפוך משהו שהוא חברתי וכיפי גם לפדגוגי".
אתי מסבירה שהרווח מהחונכות עבור התלמידים הבוגרים הוא לא פחות משמעותי מזה של הצעירים: "הם לומדים לקרוא באופן מוטעם ולשאול שאלות ניבוי והבנה, וכך הם בעצמם מעמיקים במסרים של הסיפור. גם במישור הערכי 'ספרי פיג'מה' מציגים הרבה פעמים דילמות מוסריות וחברתיות שמתאימות גם לכיתות הגבוהות; ומבחינה רגשית, התלמידים מהכיתות הגבוהות והנמוכות יושבים יחד, קוראים בספר ומשוחחים על המסרים העולים ממנו, ותוך כדי כך גם יוצרים קשרים זה עם זה. אני רואה את זה בהפסקות, הילדים הקטנים והגדולים מחוברים יותר זה לזה. הגדולים חשים אחריות על הקטנים, ומבחינת הקטנים – 'סיפרת לי סיפור, אתה כבר חבר שלי', והם מחפשים אותם בהפסקות. זה נפלא לראות".
שיעור בפיג'מה: שיעור קבוע במערכת לאורך כל השנה!
בעוד בבית הספר "הראל" החגיגה סביב הגעת הספר וחלוקתו מתרחשת בימי שיא מרוכזים, ישנם בתי ספר שחוגגים כל ספר של "ספריית פיג'מה" בשיעורים קבועים במערכת השעות השבועית. בית הספר "כרמל וים", במועצה האזורית חוף הכרמל, מקדיש ל"ספריית פיג'מה" שיעור שמתקיים פעמיים בשבוע בחצאי כיתות. את השיעור מעבירה ליבנת ברזילי, מחנכת כיתה ג' ורכזת "ספריית פיג'מה" בבית הספר.
"תוכנית 'ספריית פיג'מה' פועלת בבית הספר שנים רבות. בית הספר מממן אותה באופן עצמאי מכיוון שהרשות לא כלולה במימון המלא של משרד החינוך", מספרת ליבנת. "אני אומנם מחנכת תלמידי כיתה ג', שאינם משתתפים בתוכנית, אך ההתייחסות של בית הספר ל'ספריית פיג'מה' היא כאל שיעור מקצועי לכל דבר, כמו מוזיקה או מדעים, ולי כמורה הדבר מאפשר הרבה מרחב יצירה והעשרה סביב הספרים".
לדברי ליבנת, פעולות ההעשרה מערבות לעיתים את ההורים ואת הבית: "בעקבות הסיפור 'סל מלא תאנים', שעוסק בעבר מול הווה, הראיתי לתלמידים סיכה שעוברת מבכור לבכור במשפחה של בעלי, וביקשתי מהם להביא או לצלם חפץ שעובר אצלם מדור לדור במשפחה. היו שצילמו, היו שהביאו והיו שכתבו, וזה היה פשוט מדהים. בעקבות 'עצים מצפים לגשם' האזנו לשירים שסבא וסבתא שלהם אוהבים ומזכירים להם את הילדות, והשמעתי להם גם את השיר שלי. כל העשייה הזאת היא בזכות ובעקבות הספר".
חגיגה כפולה
במקרים שבהם טרם הגיע ספר חדש ליבנת משתמשת בספרים משנים קודמות, גם אם אין עותק אישי לכל ילד. וכשמגיעים ספרים חדשים במהלך השנה? החגיגה כפולה ומכופלת.
"אני לוקחת המון מהרעיונות שכתובים בסוף הספר וגם מההצעות לצוותים באתר, בשילוב חשיבה יצירתית שלי", משתפת ליבנת. "למשל בספר 'עצים מצפים לגשם' התבוננתי באיורים, ואחד מהם הזכיר לי את סבתא שלי זכרה לברכה. שיתפתי את הילדים בחוויה האישית שלי איתה, וביקשתי מהם שיעלעלו גם הם בספר וימצאו איור שאליו הם מתחברים מבחינה רגשית. הם כתבו דברים מדהימים. כשיש טווח זמן רחב לעבוד סביב כל ספר – האפשרויות רבות".
בחשיפה הראשונה של הספר ליבנת יושבת עם הילדים במעגל כדי ליצור אינטימיות משותפת, וכל ילד מחזיק בעותק האישי שלו. רגע לפני הקריאה ליבנת עורכת טקס חגיגי של חלוקת הספרים: כל ילד עומד מול "סטנדר" מיוחד שקיים בכיתה, וכותב בעט את השם שלו במקום המיועד לכך בספר. "הם בעצם מקדישים לעצמם את הספר", מספרת ליבנת בחיוך. "כבר בהקראה הראשונה אני עוצרת תוך כדי ושואלת, פועלת בקריאה דיאלוגית עם הסיפור. בעבר הייתי עוצרת כדי להסביר מילים לא מובנות, והיום הם בעצמם עוצרים אותי ושואלים, וזה מעולה".
מתנה יקרה מפז
לאחר הקריאה הראשונה ליבנת מקיימת שיח רגשי בעקבות הסיפור. במפגש השני, שבוע אחר כך, נערכת קריאה שנייה וכל ילד מחזיק בעותק משלו. אחד הכלים שעוזרים לליבנת ולתלמידים הוא הפודקאסט "ספריית פיג'מה קוראת לכם", שהוא לדבריה "מתנה יקרה מפז". "היום ילדים לא יודעים להקשיב", היא מסבירה. "הם כל הזמן בתעסוקה, הכול אינטראקטיבי, הכול דרך מחשב ומסכים. בפעם הראשונה שהקשבנו להקלטה בפודקאסט הם שאלו אותי על תמונת הכריכה שמופיעה בהסכת: 'אבל למה זה לא זז?' אז אם יש הקלטה, תמיד איעזר בה במפגש השני. כך הם לומדים להתרכז בהאזנה בלבד".
כל הפעילויות והתיעוד נעשים במחברת ייעודית לשיעור "ספריית פיג'מה", שהיא חלק מהציוד האישי לשיעור, יחד עם הספר והתיקייה הכחולה, שאותה הם מקשטים בתחילת השנה. "לילדים הגדולים יותר יש כבר ממש משימות כתיבה במחברת, כך שיש ביטוי משמעותי מאוד לא רק בתחום הרגשי, אלא גם בתחום השפה", מסבירה ליבנת. "כשהם לוקחים את הספר, הם מכניסים אותו לתיקייה עם המחברת, וההורים רואים את כל העבודה שנעשתה סביבו בכיתה".
מתוך פעילות בעקבות הספר "לקרוא ולכתוב"
ועד שזה קורה, הילדים מתמודדים עם מה שמתברר להיות האתגר האמיתי: דחיית סיפוקים. ליבנת: "הם לא לוקחים את הספר הביתה מייד בהתחלה, אלא רק לאחר כמה שבועות שבהם עבדנו עליו ועסקנו בו מכיוונים שונים. זה קשה להם מאוד, הם ממש רוצים לקבל כבר את הספר, אז יש כאן גם עניין של דחיית סיפוקים. התנסינו בזה במיוחד עם הסיפור 'המסע הגדול של סימצ'י'. לפי ההמלצה, עצרתי את הקריאה הראשונה לפני שהם הבינו את הסוף, ואמרתי להם: 'אתם מתאפקים ואתם לא קוראים', והם התאפקו, הם לא קראו".
כאן קוראים בכיף!
בבית הספר "רכסים" בבאר שבע ספרי התוכנית שמגיעים לכיתה הם חלק מתוכנית הלימודים הרציפה גם לאחר חלוקתם הביתה. במסגרת שיעור "עידוד קריאה" מחנכות שכבות א' ו-ב' עובדות עם הספרים באופן מעמיק ולאורך זמן.
"שיעור 'עידוד קריאה' נועד לעורר את האהבה לספר בקרב הילדים", משתפת הדר דהן, מחנכת שכבה ב' בבית הספר. "למרות המסרים שאנחנו המחנכות מעבירות בנוגע לחשיבות הקריאה בבית אחר הצוהריים, ולמרות קריאת הבוקר שמתקיימת בכיתה באופן יום-יומי, אני מבינה ומניחה שלא כל הילדים קוראים בתדירות שהיינו מצפות לה. לכן שיעור 'עידוד קריאה' נועד להפוך את הקריאה לחוויה מרגשת ומשמחת עבור הילדים. ספרי 'ספריית פיג'מה' מלווים את השיעורים הללו".
כשהספר מגיע לכיתה מחנכות השכבה מחלקות אותו לתלמידים וקוראות יחד איתם קריאה מונחית. אם יש מילים חדשות שאינן מוכרות, התלמידים בודקים את פירושן במילון, ומרחיבים את אוצר המילים שלהם. במשך כמה שיעורים לאחר הקריאה הראשונה, המחנכות מקיימות פעילויות שקשורות לספר, ובכך הופכות את הגעתו לכיתה לאירוע משמעותי.
קוראים יחד בחצר בית הספר
"במקרים שבהם אין הקלטה לסיפור הספר נשאר בכיתה במשך השבועות שבהם עוסקים בו." מסבירה הדר. "כשלספר יש פודקאסט שמלווה אותו הילדים מקבלים את העותק האישי הביתה כבר בשבוע הראשון להקראתו ואנחנו ממשיכים לעבוד עליו ולעסוק בו בעזרת ההסכת ושני העותקים שנשארים בכיתה. אנחנו ממשיכים להאזין לסיפור בכל פעם שמדברים עליו בכיתה, גם אחרי שהעותקים האישיים חולקו, ואני רואה עד כמה זה משמעותי. ילדים רבים ממשיכים להביא את העותק האישי שלהם לקריאת הבוקר מדי יום. העובדה שזה הספר שהם בוחרים להביא מעידה על רמת החיבור שלהם אליו".
איך מתחברים לסיפור?
"מתוך הפעילויות אפשר להעמיק בסיפור, במשמעות שלו ובנושאים שעולים ממנו", אומרת הדר. "למשל בעקבות הסיפור 'עצים מצפים לגשם', ובעקבות ההאזנה להסכת, פעלנו באופן רב-גוני. כתבנו את המילים בלדינו, וילד דובר ספרדית עזר לנו להבין את הפירוש של המילים שמוכרות לו. שמענו שיר בלדינו ולמדנו עוד על השפה באתר של האקדמיה ללשון העברית. בהמשך ניהלנו שיח בהתאם לאחת ההצעות בסוף הספר. קשרתי את תוכן הספר גם ליום המשפחה, והילדים קיבלו דף שבאמצעותו הם יכלו לראיין את סבא וסבתא ולערוך השוואה בין העבר להווה. מאחר שהסיום של הספר פתוח, משימה נוספת הייתה לכתוב המשך לסיפור, ובמשך זמן רב חזרנו אליו מדי יום. בכל בוקר בהפסקת האוכל שלפתי את אחד הדפים מה'סופים' שהם כתבו, וכך כל ילד הקריא את הסוף שהוא כתב ולאחר מכן תלינו את ההצעה שלו על הלוח".
מכיוון שהספר מלווה את התלמידים לאורך תקופה, יש הזדמנות לקשר אירועים רגשיים וחברתיים שקורים בכיתה, לסיפורים עצמם, שהפכו לחלק מהאקלים הכיתתי. כך למשל מספרת הדר: "בעקבות הסיפור 'הדבר הכי מדהים' שוחחנו על דמות הילדה, איך היא לא ויתרה, על הצלחה ועל חשיבות ההתמדה. מצאנו קשר בין הספר לחוויות התלמידים בבית הספר, ועוד זמן רב אחרי הקריאה חזרנו לספר במקרים שבהם הילדים התמודדו עם תחושות תסכול בתחומים שונים. הזכרתי להם: 'אתם זוכרים את הילדה, איך היא לא ויתרה?' ואז חשבנו מה יכול לעזור להם: ציור, שיחה עם חבר וכדומה".
עושות מהספר מטעמים
שלוש המורות מעידות כי הפעלת התוכנית בבית ספרן מעמיקה את הקשר של הילדים לסיפור, והופכת את הקבלה שלו הביתה למרגשת יותר. "לי בעצמי קשה להיפרד מהספרים", משתפת ליבנת", אז אני משתדלת למצות אותם ממש עד הסוף. זה רק מדגיש עד כמה לא מספיקה פעם אחת, כמה אנחנו נהנים מהספר כשאנחנו עוסקים בו עוד, גם הילדים וגם אני. בסופו של דבר ההעמקה הזאת הופכת את כל החוויה למשמעותית מאוד".
גם הדר תומכת בגישה שמעודדת האטה והתעמקות לאורך זמן: "היינו יכולים לסיים את הסיפור בשיעור אחד, אבל אז הילדים לא היו זוכרים אותו, והוא לא היה מלווה אותם. העניין הוא לא מהר-מהר לסיים, אלא באמת לתת את המקום לספר. בסופו של דבר התוכנית משרתת גם את המטרות שלנו כמחנכות כיתה ב' מבחינת יעדי משרד החינוך. את המטרות של תוכנית הלימודים בשפה אני יוצקת לתוך התוכנית, וזה ממש בונוס".
ומה עושים בין ספר לספר? נאזרים בהרבה הרבה סבלנות!
"כל הילדים, גם הצעירים וגם הבוגרים, שואלים אותי מתי יגיע ספר חדש מ'ספריית פיג'מה'", מספרת בחיוך אתי. "יותר מזה, כשהגיע הספר השני המורות בעצמן ראו את הארגז בחדר שלי והתלהבו: 'אה, הגיע עוד ספר של פיג'מה, איזה יופי!' ואני? אני מברכת על ההזדמנות, תופסת אותה בשתי ידיים - ועושה ממנה מטעמים".
ראיינה: נעמה מלכיור, מנהלת חינוכית.
