סימצ'י הקטנה חיה בקוצי'ן שבהודו, אך חולמת על ארץ ישראל. בערב חג היא רואה את אחיה מתגנב אל תוך אחת מסירות הדיג של אביה. האם ייתכן שהוא מפליג לארץ ישראל? סימצ'י מצטרפת אליו, ויחד הם עוברים הרפתקה מטלטלת.
נוֹשְׂאִים קְשׁוּרִים:
אחים ואחיותיהדות התפוצותמשפחהעלייה
קְבוּצַת גִּיל: כִּתָּה ב'
פְּעִילֻיּוֹת בְּעִקְבוֹת הַקְּרִיאָה
קְרִיאָה
שִׂיחָה
שֵׁמַע
מִשְׂחָק
מִשְׂחָק
הַשְׁרָאָה
כְּלָלִי
שִׁלּוּב הַסֵּפֶר
קְרִיאָה
שִׂיחָה
מִשְׂחָק
מַעֲרָךְ
קְרִיאָהתִּקְוָתֵנוּ, תִּקְוָה עַתִּיקַת יוֹמִין
לַחֲזֹר לָאָרֶץ… עוֹד לֹא פַּסָּה.
[פיוט, יצחק משה רובּי, קהילת קוֹצי'ן, תחילת המאה ה-20]
סימצ'י הסקרנית יוצאת בעקבות אחיה ונקלעת להרפתקה מסעירה ומסוכנת. זהו סיפור על ילדה קטנה עם חלומות גדולים, על קשר בין אחים ועל קהילת יהודי קוצי'ן שבדרום מערב הודו; קהילה עתיקה, קטנה וייחודית. סיפורה של סימצ'י מכיר לנו, הקוראים, מעט מאורחות חייה של הקהילה ומגעגועיה לארץ ישראל.
מכירים את יהודי קוצ’ין – קהילת יהודי קוצ'ין התגוררה בממלכת קוצי'ן שבדרום מערב הודו, במדינת קֶרָלָה של ימינו. על פי המסורת קמה הקהילה בימי מלכות שלמה, ועדויות לקיומה נמצאו משנת 1000 לספירה. החל מהמאה ה-16 הצטרפו אל יהודי קוצ’ין יהודים מגוֹלי ספרד ופורטוגל לצד יהודים מסוריה, תימן ועיראק. חיי הקהילה התנהלו סביב בתי הכנסת המפוארים – שכמותם ניתן לראות כיום במושב נבטים ובמוזיאון ישראל. הקהילה שמרה על קשר עם קהילות יהודיות אחרות בעולם והניבה יצירות משלה, כמו פיוטים בעברית ובשפת מָלָיָלָם, שהועברו מדור לדור מפי נשות הקהילה. למרות היחס הסבלני של השלטון כלפיהם, בחרו רוב יהודי קוצ’ין למכור את רכושם כדי לממן את עלייתם לארץ ישראל ולממש את כמיהתם לציון.
סְרָטִים בְּעִקְבוֹת הַסִּפּוּר
הוֹצָאָה לָאוֹר:
טל מאי
שְׁנַת חֲלֻקָּה:
תשפ״ד 2023-2024
היום הגדול של סימצ'י
המפוחית
