הסיפור כולו מרובה בתיאורים שהקוראים יכולים ללמוד מהם על הסובב אותם. אפשר לשחק עם הילדים והילדות את המשחק "אני רואה בעיני הקטנה" ועל ידי כך להעמיק את ההתבוננות ולהרחיב את יכולת התיאור.
שני העמודים האחרונים בספר מציגים את הצורך של ילדים במשחק וביצירה ואת האופן שבו הם מספקים צורך זה. הילדה שבסיפור מבקשת להצטרף לפעילות ומבינה בדיוק מה כוונתו של הילד ב"סתם". אפשר להזמין את הילדים להמשיך את הסיפור ולדמיין מה יכלו הילד והילדה לעשות יחד. לאחר השיח אפשר להזמין אותם ליצור את ההמשך במגוון אפשרויות וחומרים או בהמחזה.
בתוך הסיפור משולבות מלים צבעוניות. נחמד לזהות אותן לפי הצבעים. את מי מתארות המלים הוורודות? ובאילו צבעים כתובות המלים "עוגה"? ו"תותים"? הילדים יכולים לקחת חלק בסיפור, על-ידי אמירת מלה צבעונית שקל להם לזהות. תוכלי גם לבקש מהילדים להעניק צבעים שונים למילים אחרות שהם מכירים, להסביר למה בחרו את הצבעים, ולערוך תצוגת מילים צבעוניות על קירות הגן.
"זה סוד!" – כמו לרון, יש להניח שגם לילדי הגן יש סודות שהם חוששים לשתף בהם. ניתן לעסוק בנושא זה בזהירות במפגשים מצומצמים או אישיים. אפשר לשאול: מה זה סוד? אפשר לחזור לחלק המתאים בסיפור ולשאול את הילדים: למה רון התבייש לספר על שלולי? איך רון הרגיש אחרי ששיתף את אמא בסוד?
חשוב! בשיח עם הילדים בעקבות הסיפור כדאי להעלות את הנושא של סוד טוב וסוד רע. בין ילדי הגן עלולים להיות ילדים ששומרים סודות שמסתירים עוולות שחוו או שנחשפו אליהם. בזמן השיחה יש לשים לב לכך, ואם מתעורר חשד כזה, יש לעצור את השיח הקבוצתי בעדינות ולהמשיך לנהל את השיח עם הילד או הילדה באופן אישי, תוך התייעצות עם יועצת הגן או השפ"ח.
ברכבת יושבת ארנבת
איילת מטיילת
החלון שלי כאן
המשקפיים של אבא
הינשוף שראה הפוך
סבא יאשקה מציל את החוף
הַמְחָשָׁה
יְצִירָה
כְּלָלִי
שֵׁמַע
שִׂיחָה
