סבלנותושלהללהזקן

על פי אגדת חז"ל הלל הזקן היה ידוע במזגו הטוב ובסבלנותו הרבה. שני חברים התערבו ביניהם מי יצליח להוציא אותו משלוותו. כדי להרגיז את הלל בחרו השניים ברגע הכי פחות
מתאים לקבלת  אורחים: בדיוק כאשר נכנס הלל להתרחץ לקראת שבת, הגיעו השניים אל ביתו והחלו לשאול אותו רצף של שאלות מעצבנות. מי יתרגז בסופו של דבר? הסיפור הוא עיבוד מופתי של הסופרת דבורה עומר לאגדה תלמודית ידועה ואהובה. בעקבות הקריאה נכיר לילדים את דמותו המיוחדת של הלל הזקן , מחשובי חכמי ישראל, ונעסוק בערכן של סבלנות ושליטה עצמית.
יחולק בגני טרום חובה במהלך חודש ינואר / טבת

"קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת"

האיש שרצה להרגיז את הלל בחר בזמן לא מתאים – זמן קצר לפני כניסת השבת, שעה שהלל התרחץ – ובנושא לא מנומס – מראה חיצוני שונה מהמקובל. הוא ניגש אליו וצעק בזלזול:  "מי כאן הלל?", וכשיצא הלל מן הרחצה, שאל אותו על צורת ראשם של עולי בבל. השאלה היתה עלולה להעליב את הלל אישית, מפני שהוא-עצמו עלה מבבל שנים אחדות קודם לכן. ואף על פי כן הוא השיב במתינות ובצורה עניינית. המִשְׁנָה מציעה להתבונן בבני אדם ולהכירם על פי הקלות שבה הם מתרגזים ועל פי הקלות שבה הם מתפייסים. "קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת" (אבות ה יא) הוא מי ששומר על קור רוח ומרבה להתפייס.   כיצד שומר הלל על מזגו המתון? אולי הוא מאמין בטוב שבאנשים ומקבל את מעשיהם ברוח טובה.  ומה אתם חושבים?

הִלֵּל הזקן   הִלֵּל הזקן היה מגדולי חכמי ארץ ישראל בתקופת המִשְׁנָה ונשיא הסַנְהֶדְרִין.  הסַנְהֶדְרִין היתה מועצה גדולה שהנהיגה את העם. סגנו של הלל היה חברו שַׁמַּאי. הלל נודע בכבוד שבו נהג באנשים, בענוותנותו ובִמתינות ההלכה שהִתווה. בשל תכונותיו אלה התקבלה ההלכה של בית המדרש שלו, והיא מקובלת עד היום.   סיפורי חז"ל מלמדים אותנו פעמים רבות על אנשים שמהווים דוגמה אישית והתנהגותם מעוררת התפעלות . הסיפור מופיע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא.   מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה, אמרו: "כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז". אמר אחד מהם: "אני אקניטנו". אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו, אמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול", אמר לו: שאל בני, שאל!" – "מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?" אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להן חיות פיקחות". הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול". אמר לו: "שאל בני, שאל!" – "מפני מה עיניהן של תרמודין טרוטות?" אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות". הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני מה אתה מבקש?, אמר לו: "שאלה יש לי לשאול", אמר לו: "שאל בני, שאל!" "מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?" אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים". אמר לו: "שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא הכעוס". נתעטף וישב לפניו. אמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול, שאל!". אמר לו: "אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל?" אמר לו: הן. אמר לו: "אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל" אמר לו: "בני מפני מה?" אמר לו: "מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז" אמר לו: "הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד" (בבלי שבת, ל', ע"ב)   כלת פרס ישראל, הסופרת דבורה עומר, עיבדה אותו עבור ילדים צעירים.