זרעשלגזר

ילד קטן טומן באדמה זרע של גזר. כולם אומרים לו שהגזר לא יגדל. האומנם?
"זרע של גזר" מזמין את הקוראים להצטרף לציפייה לגדילת הזרע ולטיפוחו ולבסוף להתפעל עם הילד מהגזר הצומח.

"יגעת ומצאת – תאמין" (מגילה ו ע"ב)

הילד בסיפור מאמין שמהזרע הקטן יצמח גזר, אף שאין לכך כל סימן נראה לעין ועל אף הספק שמביעה סביבתו. הוא מטפל בזרע בסבלנות ובהתמדה, משקה את האדמה, מנכש עשבים וממתין בציפייה… עד שמגיעה העת והגזר צץ מתוך האדמה.

הסיפור אינו רק סיפור על גזר שצומח, אלא גם על סבלנות, על אמונה ועל דבקות במטרה. במסורת היהודית הנטיעה והזריעה הן סמל לאמונה בעתיד, לאופטימיות ולמחויבות ליצירה. אפשר לדמיין את השמחה הגדולה שיחוש הילד כשיאכל מהגזר שכה עמל להצמיחו, כפי שמתאר הפסוק בתהילים: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ" (תהילים קכח ב).

"זרע של גזר" או "זרע של צנונית"? הרבה קוראים ישראלים, וביניהם גננות רבות, מכירים ספר דומה להפליא בשם "זרע של צנונית".  הספר "זרע של גזר", נכתב בארה"ב ב- 1945 ותורגם לאחרונה לעברית על-ידי יהודה אטלס.  אנחנו שמחים מאד על ההזדמנות לתקן טעות היסטורית ולהכיר לילדי ישראל ומשפחותיהם את הסיפור המקורי.

להלן קישור לכתבה שמתארת כיצד הפך סיפור ילדים אמריקאי בשם "זרע של גזר" לספר בעברית, "זרע של צנונית", וחזרה למקור כאן.